רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

המוח המאיר

אזורי המוח השונים, מתוך ויקיפדיההמסע אל קצה המוח – משותקים יוכלו לנוע ולהניע מחדש איברים, חולי אלצהיימר ופרקינסון יוכלו לחזור לשיגרה, נוכל להקים להקת-רוק בלי כלי נגינה – המחשב יתרגם את גלי המוח שלנו למוזיקה * הטרנד החדש של המאה ה-21 – אחרי גל ההיי-טק – נוירו-טק: הבנה ופיתוח של יכולות המוח * מוח-האדם מתחיל להבין ולחקור את…המוח

מאת דודי גולדמן

40,000 שנה אנחנו, "הומו סאפיינס סאפיינס", האדם הנבון, זה שמשתמש בשכל הנמצא במוחו, קיימים על פני כדור הארץ, אבל רק ב-400 השנה האחרונות המוח האנושי מתחיל להבין את החשיבות האמיתית של…המוח האנושי. המצרים הקדמונים, תרבות מפותחת מאוד ושכלית, חשבו שהמוח הוא איבר מיותר ולכן ברגע שהאדם מת, הם מיהרו לסלק את המוח דרך הנחיריים, כמו שמסלקים פסולת, בעוד שאת האיברים הפנימיים הם חנטו ושימרו. אריסטו, בעל המוח היווני הגאוני, חשב בכלל כי המוח הוא סתם קופסת-צינון, מן רדיאטור, שתפקידו לקרר את אדי החום העולים מהלב. בימי הביניים חשבו שהמוח הוא סתם חלל מסוכן: עובדה שמדי פעם השתכן שם טירוף, ומקיזי דם, שנדדו בין הכפרים נהגו לבצע חתך בגולגולת של החולה, לבקשת משפחתו, כדי לסלק משם את אבן-השיגעון. חוץ מהיפוקרטס, הראשון שהבין את חשיבותו של המוח היה הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי רנה דקארט, וזה היה כמעט לפני 400 שנה.

אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הרבה על האיבר המפותח ביותר בטבע – מוח האדם – אבל האמת שאנחנו גדושים בהרבה פריטי מידע, אבל חסרים את הידע הכולל, את התובנה כיצד בדיוק פועל המוח. איך פועל הזכרון. איך מתגבשת התודעה.

מה אנחנו יודעים על המוח?
אנחנו יודעים שמוחה של אשה בוגרת שוקל 1400 עד 1550 גרם ומוחו של גבר בוגר שוקל בין 1450 לבין 1650 גרם. כמות התאים במוח הגבר גדולה בכ-4% מכמותם במוחה של אשה. הנפח הממוצע של המוח הוא כנפחו הממוצע של מנוע של מכונית משפחתית: 1,600 סמ"ק. משקל המוח מהווה כ-2% ממשקל הגוף, אבל צורך 20% מצריכת הדם ושיעור דומה מצריכת החמצן. תינוק נולד עם 100 מיליארד נוירונים (תאי עצב). כל אחד מהנוירונים יוצר קשרים (סינפסות) עם אלפי נוירונים אחרים, וככל שאדם לומד יותר, כך הולכים ומשתנים הקשרים במוח ומדובר בסדרי גודל של מאות טריליוני סינפסות בכל מוח.

"המאה הזו, המאה ה-21, היא המאה של המוח. מאמץ אנושי רב-תחומי, המביא איתו כשרונות, כסף ומשאבים, מרוכז סביב איבר אחד, והוא שיניב את הידע החשוב ביותר במאות הבאות – הידע על המוח האנושי", אומר פרופ' עידן שגב, חוקר בכיר במרכז לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית, העומד בראש צוות של מדענים, שתפקידו לבצע מיפוי מדוייק של המוח. התובנות, שיניבו מחקרי המוח, יצליחו למצוא פתרונות לאלצהיימר ופרקינסון, להתגבר על שיתוק, להתגבר על מחלות נפש ולהקנות יכולות חדשות לעיוורים ולחירשים, אומר פרופ' שגב, שהשבוע היה נרגש מאוד לאחר שהאוניברסיטה העברית הודיעה על הקמת מרכז המחקר הגדול בישראל לחקר המוח בהשקעה של 130 מיליון דולר. "מרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח", שזכה לתרומה של 50 מיליון דולר מהנדבנית לילי ספרא, ויהיה אחד מ-10 מרכזי המחקר הרב-תחומיים הגדולים בעולם לחקר המוח.
לדברי המנהל בפועל של המרכז החדש, פרופ' אילון ועדיה, חקר המוח מעניין כיום כל חברה, דווקא בגלל הארכת תוחלת החיים והגידול במספרם של האנשים המבוגרים. "פתרון החידה המרתקת כיצד פועל המוח הוא חיוני לקיום שלנו. בלי התקדמות מהירה בהבנת מנגנוני המוח, ופיתוח רפואה מונעת מבוססת-ידע כזה, לא נוכל כחברה לתמוך כלכלית ורפואית אפילו בגילאים הנחשבים כיום צעירים יחסית", הוא אומר.

"אתה שואל מה הסיבה לפריחת המוח כתחום-המחקר השאפתני והחשוב ביותר כיום? לדעתי, זו ההבנה שאנחנו למעשה לא יודעים כמעט כלום. יש לנו מידע רב, אבל ידע מועט", אומר פרופ' עידן שגב. לדבריו, חקר המוח מזכיר את הנוסעים הגדולים, כמו מרקו פולו, ששמעו שיש ארץ אגדית קסומה ועתירת זהב, ושמעו עליה המון סיפורים, אבל לא היתה להם אפילו מפה של הארץ הלא-נודעת והאקזוטית הזו. "אין לנו תמונת-הדפס של המוח. אין לנו תמונה מפורטת ברזולוציה של תקשורת  בין התאים המרכיבים את המוח, כמו שיש לנו על מעגל מודפס הכי פשוט. אין לנו תיאור אנטומי מפורט של המוח", הוא אומר.

עכברים פסיכדליים ומוח מאיר
על איזה תיאור אנטומי מפורט אתה מדבר? אני לא מצליח להבין.
שגב: "במוח קיימים 10 מיליארד נוירונים (תאי עצב), וכל נוירון כזה הוא למעשה שבב זעיר המחובר לכ-10,000 שבבים אחרים שכמותו. מדובר בג'ונגל של חוטים בכל ממ"ק במוחנו ישנם סיבי עצב  באורך כולל של 5 ק"מ ובסך הכל 5 מיליון ק"מ חוטים במוח כולו. עד כה המדע לא הצליח לבצע מיפוי של החיווט המדוייק שלהם. אבל כעת, כאשר אנחנו מכירים היטב את הגנום של העכבר, אנחנו יודעים לתכנן עכברים פסיכדליים, וזה עוזר לנו".

עכברים פסיכדליים?
"אנחנו יודעים היום לצבוע בשיטה מולקולרית את התאים השונים במוח העכבר בצבעים שונים, וכך נולדים לנו עכברים שתאי העצב שלהם מובחנים בצבעים שונים, וכך מתקבל מוח צבעוני, ובזכות זה אני יכול להביט במוח העכבר, ולראות איזה נוירונים מדברים (מתקשרים חשמלית) עם איזה נוירונים ומתי ובאיזה הקשרים. בנוסף, אנחנו יודעים היום לבצע שיחזור אנטומי של המוח, כלומר לחתוך את המוח לפרוסות דקיקות במיקרוסקופ האלקטרוני,  ולבצע שיחזור בתלת-מימד בעזרת מחשבי-על, וכך נצליח לשחזר את המוח בשלמותו ונקבל מפה תלת ממדית מפורטת של המוח. בנוסף, יש לנו שיטה חדשה, שבה המוח מאיר".

מוח מאיר? תסביר
"על פני הנוירונים במוח מתרוצצים מיליוני סיגנלים חשמליים, ואנחנו לא יודעים מה בדיוק מתרוצץ שם, ומי מהם מדבר עם מי ומתי ולמה, ולצורך זה אנחנו משתמשים בטכניקה חדשה, "אופטוג'נטיקה". מדובר בשיטה שפיתח חוקר בברקלי, שלדעתי הוא יקבל על זה פרס נובל בשנים הקרובות. החוקר ידע כי במוח ברשתית העין  יש רצפטור אחד שרגיש לאור, וזו מולקולה בשם רודופסין, שהיא חיישן הקולט פוטונים (חלקיקי אור), ולכן העין רגישה לאור. החוקר הצליח לקחת את הרצפטור הזה מרשתית העין, לקודד אותה בשיטות של הנדסה גנטית, ולהקנות את תכונת הרגישות לאור לקבוצת תאים אחרת במוח, שאותה הוא הינדס באופן גנטי. כך אנחנו יכולים ליצור מוחות עם רשתות תאים הרגישות לאור.  מה זה נותן לנו החוקרים? זו מהפכה. כי עכשיו אני יכול להקרין אור על המוח ולהפעיל בשלט רחוק  תא מסוים או קבוצת תאים מסוימת, בחזרה שמגיבה לאור. וכך אפשר להפעיל או להשתיק תאים שונים במוח באמצעי הפשוט ביותר – אור".

למה זה כל כך חשוב?
"זה קריטי. אתה רוצה לדעת מה קורה במוח כאשר אדם מזיז את ידו ימינה. איזה רשת תאים מופעלים מופעלת במוחו. זה חלומו של כל נוירו ביולוג. אתה שואל שאלות – ובעזרת התאים במוח שהפכו רגישים לאור – אתה מקבל תשובות".

נרגש לא פחות הוא פרופ' אילון ועדיה, חוקר בכיר במכון למדעי הרפואה והמנהל בפועל של מרכז המוח החדש של האוניברסיטה: "זו הגשמה של חלום. כביולוג שחוקר נוירונים חשתי תיסכול במשך שנים ארוכות, אבל בזכות השילוב של כל תחומי הדעת, מתימטיקה ומיחשוב, נוירוביולוגיה, פיזיקה ביולוגיה ואנטומיה, הגענו למצב שסוף סוף יש רעיונות חדשים וכלי מחקר מתאימים כדי להסתער ולחקור ולהבין עקרונות חישוב ועיבוד מידע במוח", הוא אומר.

מה אתה חוקר?
פרופ ועדיה: "במעבדה אנחנו חוקרים כיצד המוח לומד לתקשר עם העולם, למשל איך לומדים לייצר התנהגויות חדשות. אנחנו משתילים מערכות אלקטרוניות זעירות במוחם של בעלי חיים, ומסתכלים ברמת רזולוציה גבוהה מאוד על הפעילות החשמלית של תאי עצב רבים במוח בו-זמנית, בזמן ביצוע התנהגות ובזמן עיבוד מידע. וכך אנחנו רושמים את הפעילות החשמלית בכל אלפית שנייה וכך לאורך ימים ארוכים".

ומה השגתם עד כה?
"הצלחנו לפתח אלגוריתמים ממוחשב, נוסחה, שיודעת להתנהג לפי השערותינו לפי עקרונות הפעולה של המוח. האלגוריתם, כמו המוח, יודע ללמוד במהירות רבה, להשתנות תוך כדי ביצוע ולנבא את הקלט העתיד להגיע אליו עקב כל החלטה על פעולה. כך לומד המחשב להבין מה אומרים תאי העצב, ועוקב אחר השינויים במסרים שלהם – בזמן שגם הם לומדים. ואם טעה – הוא לומד במהירות מהטעות, הוא מתאים את החישובים של כך שהטעויות ילכו ויקטנו  ולא יטעה בפעולות הבאות. להפתעתנו ולשמחתנו, המחשב  מסתגל בתוך דקה בלבד ללמוד פעילות עצבית ולתרגם אותה לתנועה תלת-מימדית במרחב והוא משפר ביצועים בהתמדה. האלגוריתם החכם והשימוש בו  נעשה ע"י שני תלמידי דוקטורט מהתוכנית  לחישוביות עצבית לביא שפיגלמן (מדעי המחשב) וחגי ללזר (פיזיולוג). ששיתפו פעולה במחקר וביצעו ביחד את הניסויים במעבדתי. המיפגש בין שני תחומי הדעת האלה, הוא שהוליד את הפיתוח הזה, שהוצג לאחרונה במספר כנסים בינלאומיים של חוקרי מוח בתחום החישוביות העצבית  וזוכה לשבחים ועניין רב".הניסויים הראו כי,  המחשב הצליח לתקשר עם הנוירונים במוח בזמן-אמת- כלומר, בזמן הרישום של הפעילות החשמלית בכל אלפית שנייה ובמשך ימים ארוכים".

למה זה חשוב? איזה תועלות זה עתיד להניב?
"זו עשויה להיות פריצת-דרך לשימושים רפואים, שיאפשרו למשותקים ולחולים במחלות ניווניות של החלמה ולו אף חלקית. בימים אלה אנחנו מבצעים ניסויים בשיתוף ד"ר צבי ישראל מבית-החולים הדסה. אנחנו מקווים כי המחקרים שלנו ושל אחרים יובילו ליום שבו נוכל לתרגם את הפעילות החשמלית במוח של אדם, המשותק, למצב שבו הוא יוכל לגרום למחשבה שלו לבצע גם פעולות מורכבות כמו כתיבה, שריכת שרוך נעל ופעולות דומות".

אז למעשה הצלחתם לתרגם פעילות חשמלית בכוח הרצון – לפעולה ממשית בשטח.
כמה נוירונים מעורבים בתהליך הזה?
"כדי לבצע את הפעולות הפשוטות האלה מספיק לשאוב מידע מ-100 נוירונים מבין מיליוני נוירונים המצטופפים באיזוור המוח שאותו אנחנו דוגמים".

כך אפשר להפעיל מוזיקה מהמוח, רק באמצעות ריכוז ורצון, כמו הסרטון הזה שרץ ביוטיוב?
"כן. באופן דומה. בכל מוח מתבצעת פעילות חשמלית, שאותה אפשר לראות במכשירי אי-אי-ג'י ואנשים שיודעים לתרגל טכניקות מדיטציה או הרפייה, משנים את הפעילות החשמלית שלהם, וברגע שמחברים את האלקטרודות הקוראות את הפעילות החשמלית ומחברים אותם לסינתיסייזר ממוחשב, אתה יכול להפיק מוזיקה ממעמקי המוח שלך, בלי כלי נגינה, ותוך שאתה יושב בעיניים עצומות מול הקהל".

המוח כמעבדת סמים משוכללת
המוח לא עוסק רק בהפקת מוזיקה או בהנעת איברים, ולמעשה הוא מעבדת סמים משוכללת. במוח יש חומרים שונים, מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים), שיש להם תפקידים שונים בוויסות מצב-הרוח וההתנהגות. כל מי שרץ למרחקים ארוכים, וגם חש התמכרות לפעילות, יודע כי לאחר מאמץ קשה וממושך, המוח מתחיל להפיק חומר מסוים, אנדורפין, ששיחרורו במוח גורם לתחושה של הנאה. החומר הזה נועד להרגיע את הנפש ואולי גם את הגוף – כאשר נדרש מאמץ קשה, ובכך הוא מהווה סוג של פיצוי. משפחה אחרת של חומרים נקראת אופיאטים, ופעילותה היא למנוע כאב. למשל, כאשר ידו של אדם נקטעת בתאונה או במלחמה, לעתים הוא לא מרגיש בכך כלל. הסיבה: בשנייה שבה נקטע האיבר, המוח משחרר אופיאטים, שבדומה לסם האופיום, הם משככים כאב ומרגיעים ומעניקים תחושה סובייקטיבית של רוגע. אגב, מי שמכור להרואין או לאופיום או למורפיום, המשמעות היא שהסם נקשר לקולטנים האופיאטיים במוח, וגורם להם גרייה, ולאחר כמה פעמים הקולטנים האלה זקוקים שוב ושוב לחומר, מה שבשפת בני אדם נקרא התמכרות קשה.

מעבר למעבדת הסמים המשוכללת, הכוללת גם קנבינואידים (קולטנים הקולטים את החומר הפעיל בחשיש ובמריחואנה, טטרה-הידרו-קנבינול), המוח נחשב למקום משכנה של "הנפש" ושל התודעה וכמובן של השכל, של החלק החושב ומסיק מסקנות תבוניות. כל זה נעשה באיבר קטן הנקרא קורטקס, הנמצא בקדמת המוח. גודלו 30 ס"מ על 30 ס"מ בעובי 2.5 ס"מ, וככל שמספר קיפוליו גדול יותר, כך הוא מגיע לשטח פנים גדול יותר. כאן, ככל הנראה, נמצא מקום משכנו של הוד מעלתו – השכל. כאן, באיבר הקטן הזה, שתמיד נמצא בחושך ושאין לו מגע עם החוץ, נעשים כל פעולות עיבוד המידע המגיע מהחושים, חלק מהזיכרון, עריכת החומר החושי, המחשבה, התודעה והנפש. פילוסופים מרבים לדבר על הבעיה הפסיכו פיזית, כיצד אפשר לאחסן מידע שהוא סובייקטיבי ומופשט בתוך תווך חומרי כזה, כמו קורטקס. כאן גם נעשה לימוד שפות ועיבוד המידע המילולי, וכאן גם מיוצרות ככל הנראה המחשבות. קורטקס מפותח מייצר אולי מחשבות מקוריות, בעוד שקורטקס עם מעט קפלים ולכן עם שטח פנים קטן, יודע ככל הנראה רק לפלוט קלישאות, ולא מחשבות מקוריות.

שכפול האני הפנימי
מחקר המוח החדש שואף לא רק להבין את המוח ואת מסתריו, אלא מנסה אפילו לבצע "שכפול של האני הפנימי" שלנו, ובכך עוסק פרופ' נפתלי תשבי מבית הספר להנדסה ולמדעי המחשב ומהמרכז לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית. פרופ' תשבי, בנו של חוקר הקבלה הנודע וזוכה פרס ישראל פרופ' ישעיהו תשבי, פיתח מודל מתמטי-חישובי שעוסק בזרימת המידע שבין מערכות ביולוגיות לאלגוריתמים ממוחשבים. האתגר הגדול שלו הוא לבצע "פירמוט" של נפש האדם, על שלל האסוציאציות שלו, על תודעתו העצמית ועל ניסיון חייו ואפילו על המרחב הסמנטי לשוני שמתוכו הוא פועל, כדי לשמר את הנפש הזו – גם לאחר המוות הביולוגי של האדם.

ניקח אדם, נגיד יוסי כהן בן 40 מראשון לציון, הנדסאי תקשורת במקצועו, חובב היסטוריה של ארץ ישראל וחובב נלהב של קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים, המבצע פעולות במחשב כמו כל אחד מאיתנו. הוא שולח מיילים ומקבל, מתכתב ברשתות חברתיות, כותב תגובות, כותב מכתבים לבנו בכורו העושה טיול באמריקה הלטינית, מדבר עם אשתו הנמצאת בעבודה ונכנס לאתרים מסוימים. פרופ' תשבי שואף להגיע למצב, שבו אפשר יהיה ל"מפות" את כלל הפעולות בכל שבריר שנייה נתון של אותו אדם, וברצותו סך "האני הפנימי" שלו הזה, כפי שבא לידי ביטוי בסך הפעולות שלו במחשב, יקבל צורה של תוכנה, וגם לאחר מותו של יוסי כהן, יוכלו ילדיו או אלמנתו להמשיך לדבר איתו, והוא יגיב כפי שהיה מגיב – לו היה עדיין חי במובן הביולוגי. כלומר, כאן מדובר על כמעט פנטזיה ספרותית, אלא שהעוסק בה הוא חוקר מוח ומתמטיקאי, שזה כיוון המחקר שלו, מה שהופך את  החזון הזה לא לסיפור מדע בידיוני, אלא למציאות שמן הסתם אנחנו הולכים ומתקרבים אליה.

"השימוש האינטנסיבי של כל אחד מאיתנו במחשב, הופך את האפשרות הזו, שעליה דיברו עד כה רק סופרי מדע בידיוני – של קיום דיגיטלי גם לאחר הפסקת הקיום הביולוגי – לאפשרית", אומר פרופ' תשבי. לדבריו, המשך המחקר שלו ושל עמיתיו, יאפשר לשרטט את גבולות הפסיכה (האישיות) של האדם, ותיאורטית אפשר יהיה לשאול אותו מה הוא חושב כעת, גם לאחר מותו הביולוגי של האיש, ולקבל תשובה המבוססת על רישום מדוקדק בעבר של רשתות האסוציאציה שלו.

dudigoldman@gmail.com

 

איך להפוך מוחה של נקבה אמהית
למוח של זכר חרמן

לעתים קרובות אנחנו טועים לחשוב כי ההבדלים המובהקים שבין גברים לנשים מקורם רק בהורמונים. והנה מתברר, כי לעתים מדובר באיזה מתג גנטי הנמצא במוח, והוא המייצר את השונות הזו. כך עולה ממחקרה של ד"ר טלי קמחי מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע.

במהלך הפוסט-דוקטורט שלה בהרווארד, פיענחה ד"ר קמחי מנגנונים שבאמצעותם מבוקרת התנהגותן של עכברות על-ידי פרומונים – חומרי ריח שבעלי-חיים מפרישים כדי לתקשר ביניהם ולמשוך את המין השני. ד"ר קמחי בחנה נקבות עכברים, שהונדסו גנטית, כך שבמטען הגנטי שלהם חסר הגן האחראי לקליטת אותות הפרומונים. התוצאה: העכברות המהונדסות הזניחו את גוריהן והפסיקו להגן עליהם. למעשה, עכברות אלה פיתחו התנהגויות מיניות האופייניות לזכרים: הן הריחו את האחוריים של בני-זוג פוטנציאליים ורדפו אחריהם, ניסו לעלות עליהם תוך כדי תנועות אגן אופייניות של מישגל, והשמיעו שריקות חיזור שאינן אופייניות לנקבות. העכברים הזכרים, שלראשונה בחייהם נתקלו בנקבות כאלה עם התנהגות זכרית טיפוסית, הופתעו וניסו להימלט מהנקבות.

מפגן הגבריות של העכברות מצביע על כך שבמוחן מצויים מעגלים עצביים המותאמים להתנהגות זכרית ונקבית כאחד, אך הפרומונים מדכאים את ההתנהגויות הזכריות ומפעילים את סגנון ההתנהגות הנקבי – באמצעות ויסות מסלולים עצביים זכריים ונקביים. החוקרים משערים שגם במוחם של הזכרים יש מעגלים להתנהגות זכרית ונקבית כאחד, אך הפרומונים מדכאים את ההתנהגויות הנקביות (כמו טיפול בגורים). מימצאים מהפכניים אלה אודות פוטנציאל ההתנהגות המינית במוחם של יונקים התפרסמו בכתב-העת המדעי Nature וזכו לתשומת לב.

המחקר מתמקד בנקבות, המהוות אתגר גדול יותר לחוקרים מאחר שהתנהגותן פחות צפויה. למשל, אפשר לצפות שעכבר זכר ינסה תמיד לתקוף זכר אחר, הנתפס על-ידו כיריב, ושינסה להזדווג עם נקבה מיוחמת. לעומת זאת, קשה לצפות מראש כיצד תגיב ותפעל עכברה במצבים שונים. זאת, בין היתר, מכיוון שההתנהגות הנקבית מושפעת על-ידי המחזור ההורמונלי. ד"ר קמחי אומרת שהתנהגותן של הנקבות מורכבת יותר בהשוואה להתנהגות זכרית גם מפני שהיא  נשלטת על-ידי מספר רב יותר של גורמים גנטיים, הורמונליים וסביבתיים.

מחקרים אלה עשויים לשפוך אור חדש על השורשים הביולוגיים של התנהגויות הנחשבות אופייניות לזכרים או לנקבות. במשך 50 שנה חשבו המדענים כי מה שמבדיל בין זכרים ונקבות הם הורמוני המין, השולטים במעגלים עצביים במוח. אך מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות על-ידי ד"ר קמחי ומדענים אחרים, מציעים הסבר אחר: יתכן שההתנהגות האופיינית למגדרים שונים תלויה פחות בהורמונים ויותר בקבוצות תאי עצב הנשלטות על-ידי פרומונים או אותות חושיים אחרים. (כך, למשל, הנקבות בעלות ההתנהגות ה"גברית" במחקרה של ד"ר קמחי היו בעלות הורמונים נקביים נורמליים לחלוטין ולא קיבלו שום הורמונים זכריים כגון טסטוסטרון).

בטווח ארוך, נועד המחקר הזה לגלות גנים ומעגלים עצביים חדשים אשר מעצבים את הפיסיולוגיה ואת התנהגות הרבייה של יונקים. במיוחד שואפת ד"ר קמחי להבין את הגורמים הגנטים והסביבתיים המובילים להתנהגות חברתית ולמנהגי רבייה לא רגילים כמו התנהגות אמהית או אבהית לקויה ואף הרג גורים, תוקפנות יתר כלפי חיות שכנות, העדפת פרטים מאותו הזוויג (מגדר) והצלחה מועטה בהעמדת צאצאים. הבנה כזאת עשויה לסייע בחקר תופעות ומחלות תלויות מגדר כגון אוטיזם, סכיזופרניה, נטיה לאלימות, וחרדה ודכאון סביבתיים.

תגובה אחת על “המוח המאיר

  1. זרי פרחים
    יוני 12, 2013

    מחקר מעניין מאוד


    משלוחי פרחים לוד

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-יוני 13, 2009 מאת ב-המחר הנועז ותויגה ב-.