רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

התשוקה להוביט

hobit.jpgתגלית של מאובן אנושי יוצא דופן פתחה ויכוח מר בין קבוצות של חוקרי מאובנים. האם התגלתה הסתעפות של משפחת האדם שלא הייתה מוכרת לחוקרי האבולוציה?

מאת: דודי גולדמן

בסתיו 2003 מצאה קבוצה של חוקרים מאוסטרליה מאובנים יוצאי דופן ושונים מכל מה שהכרנו עד אז. במערת גיר גדולה, ששמה ליאנג' בואה (Liang Bua), באי הקטן  פלורֶס, הנמצא מזרחית לאינדונזיה גילו החוקרים מאובנים של יצורים שמצד אחד דומים מאוד במבנה השלד לבני אדם, אבל מצד שני, גובהם נע בין 90 סנטימטר למטר (כגובה ילד בן שלוש), ומוחם היה קטן פי שלושה ממוחו של אדם (בערך כגודל מוח השימפנזה). ברור היה שמדובר בהומנידים (יצורים ממשפחת האדם) וההומינדים הללו קיבלו מיד את הכינוי "הוביטים" על שמם של האנשים הקטנים בספריו של ג'. ר. טולקין. השם המדעי שניתן להם מבוסס על מקום הימצאם (האי פלורס), והוא "הומו פלורסנסוס".

פלאונתולוגיה היא תחום מדע העוסק בחקר מאובנים. מאז פירסם צ'ארלס דרווין את תורת האבולוציה שלו פועלים הפלאונתולוגים בתוך מסגרת תאורטית מבוססת ורצינית המאפשרת מיון וסיווג מאובנים על פי סדר היסטורי ואבולוציוני. כל מאובן שמתגלה יכול להוות אישוש לתורת דרווין או לחילופין להעמידה למבחן. שיטות מתקדמות של תיארוך, בדיקות ד.נ.א ואמצעים נוספים מאפשרים לפלאונתולגים לבחון במידה גדולה של דיוק את הממצאים הנחשפים בשטח ולמקמם במהלך האבולוציה. האפשרות התאורטית שימצא מאובן שיתוארך לתקופה שבה לא יכול היה להתקיים על פי הסדר האבולוציוני עלולה לערער את  יסודות התאוריה המקובלת. עד היום לא התגלה מאובן חריג והפלאונתוגיה מספקת חיזוקים מתמידים לתאוריה הדרוויניסטית.

אבל כמו ארכיאולוגיה גם פלאנתולוגיה מייצרת סוג של פרשנות מדעית לממצאים המתגלים בשטח. פרשנות שכזו מושפעת מאמונות, ערכים, שיקולים תרבותיים וכמובן מהמסגרת התאורטית שממנה פועל המדען. ככל שהתגלית בתחום חשובה, חריגה ומפתיעה כך מתרחב היקף הדיון המדעי ואסכולות מחקר שונות מציעות פתרונות והסברים המתמודדים בינהם עד להכרעה מדעית משכנעת שמתישבת עם התאוריה הכוללת.
שש שנים אחרי תגלית ה"הוביטים" מתברר שהממצא החשוב הצליח להסעיר את עולם הפלאונתולגיה. הויכוח התאורטי על משמעות הממצאים והקשרם ההיסטורי מחריף וחוקרי התחום מתלבטים בין כמה הסברים אפשריים ולכן חשים מבוכה וחוסר-ביטחון במסקנות מחקריהם. כתב-העת המדעי Nature ייחד לויכוח מקום רב ובגיליונו מחודש מאי האחרון מפורטים הממצאים האחרונים והתמיהות שהם מעלים  לגבי ההוביט.

על מה המהומה? מיד לאחר גילוי המאובנים העריכו החוקרים כי מדובר בשלד של ילד צעיר. השערה זו היתה מוטעית ולאחר בדיקות נוספות ויסודיות יותר התברר כי מדובר בהומיניד-נקבה כבת 30. עצמות הרגליים העידו בוודאות כי מדובר במין שהלך על שניים. מאז התגלו עוד חלקי שלדים של אותו מין וכיום נחקרים ונבדקים שישה פריטים שונים השייכים לאותה משפחה.

gul1.jpg

בדיקות תיארוך מדוקדקות של השלד הראו כי האשה היא בת 18,000 שנה ועצמות אחרות של אותו מין תוארכו כבני 13,000 שנה. על פי עץ ההתפתחות המקובל והמוסכם אצל חוקרי מוצא האדם החוקרים חשבו כי מדובר בתת-סוג של הומוארקטוס, האדם הזקוף, הנחשב לאחד מאבות אבותינו, שיצאו מאפריקה לעולם, וידוע כי הגיע לאי פלורס לפני 800,000 שנה. אבל הנתונים הפיזיים לא השתלבו בתאוריה. גובה ההוביט היה שונה מגובהו של ההומוארקטוס וכך גם מיבנה השלד ובמיוחד אורך כפות הידיים ואורך כפות הרגליים. מתברר כי להוביטים היו כפות רגליים וידיים ארוכות יותר מאשר לשאר ההומינידים המוכרים, ונראה שהם חיו חלק מזמנם על עצים ולכן פיתחו כפות רגליים וידיים ארוכות וגמישות.
בנוסף התגלו ליד השלדים גם כלי אבן, עצמות של בעלי חיים ושרידי פיח, כלומר להוביטים היתה – למרות נפח מוחם הקטן – יכולת לצוד, להבעיר אש, לבנות כלים משוכללים והמופלא מכל היכולת לבנות ספינות ולהגיע אל האי. לפני החוקרים עמד שילוב לא מוכר ומפתיע של נתונים שמקשים לשלב את ההוביט בעץ ההתפתחות האבולוציוני המוכר לנו. שתי אסכולות מחקר בפלאונתולגיה הציעו פתרונות לאי ההתאמות והויכוח ביניהן הולך ומחריף.
האסכולה הראשונה טענה כי היצור הוא תת סוג של הומו ארקטוס, האדם הזקוף, אלא שבניגוד לבני מינו חלה עצירה ונסיגה בהתפתחותו. אחרי מחקרים ארוכים נמצאה גם הסיבה לנסיגה: "ההוביטים" חיו באי בבידוד אקולוגי הם עברו תהליך של התגמדות הנקרא בשפתם "התכווצות איים" (insular dwarfing). תופעה זו מוכרת בעיקר אצל יונקים, החיים באזורים מבודדים והופכים עם הדורות לקטנים יותר, בגלל מחסור בגיוון גנטי. מחסור ממשי ביוד היה גורם מרכזי בעצירת ההתפתחות. על פי אסכולה זאת אין ההוביטים תופעה לא מוכרת בעץ ההתפתחות האנושי אלא ענף מוכר של הומנידים שחלה אצלו נסיגה מוסברת ומובנת בהתפתחות.
קבוצת מדענים מכובדת אחרת לא קיבלה הסבר זה. הם טענו כי התגמדות יכולה להסביר את קומתם הנמוכה של ההוביטים מפלורס, אך לא את גודל מוחם הקטן מזה של אבותיהם המשוערים. עד היום לא ידוע על אפשרות התכווצות המוח בשל בידוד סביבתי. אם מתיחסים ברצינות לנתוני המוח של ההוביטים טוענים מדענים אלה, ברור כי מדובר במין חדש של הומיניד שלא נעים להגיד- לא היה מוכר, לא היה מתועד וככל הנראה נעלם מעינינו. אם אכן מדובר במין שלא הכרנו ושעל פי הממצאים חי במקביל להורינו הביולגים יש צורך לשרטט מחדש חלק מענפי עץ האבולוציה המוכרים לנו.
אין מחלוקת על העובדות. מדובר בויכוח על פרשנות העובדות. המדע המודרני מחויב לספקנות ובכל נקודה שהממצא בשטח אינו מתאים למודל התאורטי מתחילות תזוזות של אי נחת אצל החוקרים. מאז דרווין בונים ביולוגים ופלאונתולגים את הסתעפות עץ האבולוציה שהוביל אלינו – בניו של ההומו סאפיאנס. תגלית, המעידה כי החמצנו ענף בעץ האבולוציה גורמת למבוכה מחקרית. מבוכה מפני האפשרות שאולי יש אזורים על פני כדור הארץ, שעדיין לא סרקנו אותם, שיתכן שיש יצורים אנושים או קופי אדם שלא תועדו, והחשוב מכל שאולי אבות אבותינו שונים מאלו שאותם תארנו.
עד שיוכרע הויכוח וההוביטים ישובצו במקומם הראוי בשרשרת האבולציה העלו המחקרים מידע מרתק על סביבת חייהם של אותם יצורי אדם. מתברר שבאי פלורס חיו במשך כ-30 אלף שנה לצד הוביטים גם הורינו- ההומו סאפיינס- האדם התבוני. ההוביטים, שהיו כנראה תופעה יחודית לאי פלורס  נכחדו  בעוד ההומוסאפיאנס שרד.העדות האחרונה להוביטים היא לפני 12 אלף שנים, כאשר אז אירעה התפרצות וולקנית שחיסלה כמעט את כל בעלי החיים הייחודיים של האי פלורס. בכל זאת יש טענות הקשורות למיתולגיות של תושבי האי  ורומזות על כך שפרטים בודדים הצליחו לשרוד. הנרי ג'י, עורך בכיר ב"נייצ'ר", טוען כי יש סיכוי שכמה פרטים כאלה של הוביטים עדיין חיים ביערות הטרופיים של אינדונזיה שטרם נחקרו. גם הסופר והאנתרופולוג הנודע דזמונד מוריס חושב שאולי שרדו כמה פרטים של ההוביטים

באי אגב, שרצו דרקוני קומודו, לטאות ענק טורפניות באורך מפלצתי של 3.5 מטר, ובמשקל מאיים של יותר מ-130 ק"ג, לטאות ענק בולעניות נוספות, פילים גמדיים מסוג הנקרא סטגודון, שמהם התפתחו הממותות והפילים המוכרים לנו היום, צבי ענק וחולדות מבעיתות בגודל של כלב גולדן-רטריבר. בסביבת חיים אימתנית כזו הגיוני להניח כי בני דודנו, ההוביטים, העדיפו לבלות זמן רב על העצים, ולא על האדמה המסוכנת.

בשלב זה אין הכרעה חד משמעית בויכוח אבל דווקא עוצמתו מעידה משהו עלינו בני האדם. הגן האנושי שלנו דוחף אותנו לחקור ולפענח במדויק מאין באנו ומי היו אבותינו. הסקרנות האנושית, שבאה לביטוי בתשוקה המדעית להגיע לאמת, מביאים את המדענים להתעמק שנים רבות במחקר של כל מאובן המסוגל לרמוז משהו על עברנו, להעמיד למבחן כל השערה, להתוכח ולשכנע עד שכל ממצא נופל אל מקומו הנכון בפאזל ושושלת האבולציה המלאה נחשפת לשביעות רצוננו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-נובמבר 19, 2009 מאת ב-ארכיאולוגיה, היער האפל ותויגה ב-, , , .