רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

דוקטור, תרשום לי חשיש

anidoctor.gifפרופ' רפאל משולם, גדול חוקרי הקנביס והמדען הראשון בעולם שהצליח לבודד את החומר הפעיל בו, וגם גילה מערכת קנבינואידית בגוף האדם, פתח גל של מחקרים שהובילו לייצור תרופות המבוססות על הצמח שממנו מפיקים את הסם לשורת מחלות: מהורדת לחץ-דם  ועד אלצהיימר, מתרופה להרזייה ועד תרופה נגד חרדה * ראיון עם הישראלי הראשון שמשטרת ישראל נהגה לשלוח אליו טנדרים עמוסים בחשיש ובמריחואנה מוחרמים פרופ' רפאל משולם, גדול חוקרי הקנביס והמדען הראשון בעולם שהצליח לבודד את החומר הפעיל בו, וגם גילה מערכת קנבינואידית בגוף האדם, פתח גל של מחקרים שהובילו לייצור תרופות המבוססות על הצמח שממנו מפיקים את הסם לשורת מחלות: מהורדת לחץ-דם  ועד אלצהיימר, מתרופה להרזייה ועד תרופה נגד חרדה * ראיון עם הישראלי הראשון שמשטרת ישראל נהגה לשלוח אליו טנדרים עמוסים בחשיש ובמריחואנה מוחרמים

מאת: דודי גולדמן

האשורים קראו לו "התרופה לעצבות" (קוּנוּבּוּ), ושבטים סקיטיים, שפלשו גם לאיזורנו, הדליקו מדורות ענק, שבהן הבעירו את צמחי הקנביס, נשמו את העשן, ובעקבות זה נכנסו לטראנס של ריקוד פראי. עדויות ל'רומן' שבין האדם לקנביס מגיעות הרחק אחורה – לפני 12,000 שנה – בערך בתקופה שבה החל האדם לביית את הכלב, ובאתרי קבורה מהתקופה הזו (התקופה הנאוליטית), נמצאו זרעי קנביס חרוכים במחתת גחלים. טקסי טראנס דתיים דומים, תחת השפעת הקנביס, נערכו בתרבויות קדומות רבות, וכוהני הדת בסין ובהרי ההימלאיה השתמשו בו. הקנביס, שממנו מפיקים זה אלפי שנים חשיש, מריחואנה וג'ראס, נצרך גם בתרבות האיסלאמית-ערבית, שם הוא שימש ומשמש כתחליף לאלכוהול, האסור עליהם, וכמובן שהחל משנות ה-60 הפכה צריכת הקנביס לנפוצה מאוד במערב.
אבל היום, בתחילת האלף השלישי, משתנה מעמדו של הקנביס לטובת שימושים רפואיים ובעיקר בפיתוח תרופות חדשות. אין כמעט חודש, שבו לא מתפרסם מחקר פורץ-דרך באחד מעיתוני המדע הנחשבים בעולם, על תרופה חדשה, המבוססת על הקנביס. מדובר בתרופות המסייעות לשורה שלמה של מחלות: מהורדת לחץ תוך-עיני לחולי גלאוקומה, דרך תרופה ניסיונית להאטת התפשטות האלצהיימר, תרופות נגד דיכאון, נגד כאבים ואפילו תרופה להאטת דילדול העצם אצל נשים בגיל הבלות.

עד היום התפרסמו 10,000 מחקרים מדעיים המבוססים על הקנביס ועל שימושיו הרפואיים, ועולם המחקר הזה, כמו גם תעשיית התרופות מבוססות הקנביס, חבים חוב עצום לחוקר הראשון בעולם, שהצליח לבודד את החומר הפעיל בקנביס, THC (דלתא 9 טטרה-הידרו-קנבינול), שעד היום נחשב לגדול חוקרי הקנביס בעולם, פרופ' רפאל משולם מהאוניברסיטה העברית בירושלים, חתן פרס ישראל בכימיה.
רפאל משולם (יחד עם ד"ר יחיאל גאוני ויובל שבו, שהיו אז שלושה מדענים צעירים), הצליח לבודד את החומר הפעיל בקנביס בשנת 1964 במעבדה קטנה וצנועה במכון ויצמן למדע ברחובות. הגילוי פרץ תחום מחקר חדש, חקר הקנבינואידים, ופרופ' משולם ואנשיו, במחלקה לחומרי טבע בבית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית, המשיכו במחקר. בין היתר הצליח פרופ' משולם לסנתז חומרים דומים בעלי השפעות שונות על הגוף, שחלקם נמצאים כעת בפיתוח אצל יצרניות התרופות. בשנת 1992 הצליח פרופ' משולם להפתיע את הקהילייה המדעית כאשר גילה כי בגוף האדם מיוצר באופן טבעי חומר, המתקשר לקולטן החשיש. אחד החומרים החשובים שגילה נקרא HU-211, על-שם האוניברסיטה העברית
HU = Hebrew University. לחומר הזה אין השפעה פסיכו אקטיבית, אבל התגלה כי הוא יעיל בבלימה של תהליכי מוות של תאי עצב. למימצא הזה נודעת חשיבות רפואית שכן החומר הזה יוכל לשמש כטיפול בפגועי ראש לאחר חבלות ראש או לאחר שבץ מוחי.

להקלה על בחילה ולעידוד תיאבון
התרופה הראשונה המבוססת על הקנביס היא מרינול מתוצרת Unimed Pharmaceuticals, וזה שמה המסחרי של תרופה, ללא השפעות סוטול, המכילה דרונאבינול, שם גנרי נרדף ל- Δ-9THC, שהוא המרכיב הפעיל העיקרי בקנביס. מרינול ניתנת להקלה על בחילה, לעידוד תיאבון ולשיכוך כאבים, בעיקר אצל חולי סרטן ואיידס, הסובלים מבחילות ומירידה בתיאבון בגלל הטיפולים.

להאטת אלצהיימר
 באחרונה גילו מדענים באוניברסיטת לואיזיאנה בניו-אורלינס בארה"ב כי קנבינואיד, חומר המצוי במוחו של כל אחד מאיתנו, שאליו נקשר החומר הפעיל בחשיש ובמריחואנה, מסוגל ללחום בחומר אחר, רעיל, אשר גורם לדלקת בתאי העצב במוח. המחקר שפורסם בכתב-העת המדעי הנחשב Journal of Biological Chemistry, מצא כי קנבינואיד מסוים (2-AG), המצוי במוחו של כל אדם, יודע ללחום ולעכב את השפעותיו המזיקות של חומר אחר, המוכר למדע, ואשר שמו  COX-2.  מחקרים מדעיים רבים, שנעשו בשנים האחרונות גילו, כי קוקס-2 מעורב ביצירה של דלקות בתאי העצב במוח, דלקות אשר מובילות לשורה שלמה של מחלות ניווניות, ובהן אלצהיימר, פרקינסון ומחלות ניוון מוח אחרות. יתירה מזאת, מדענים גילו כי במקרים רבים של פגיעות ראש, כמו בתאונות דרכים, נכנס החומר הרעיל הזה לפעולה נמרצת, ובכך הוא גורם לנזק מצטבר וארוך-טווח, שבעקבותיו נגרמת דלקת לתאי העצב, אשר גורמת להרס ולמוות של תאי המוח.
פרופ' צ'ו צ'ן, נוירולוג וחוקר מוח ידוע מהמרכז המדעי לחקר המוח באוניברסיטת לואיזיאנה בניו-אורלינס, שעמד בראש צוות החוקרים ומדעני המוח, גילה כי הקנבינואיד (2-AG) יודע להילחם ולעכב את הדלקת בתאי העצב. "הקנבינואיד הזה מנטרל את השפעתו הרעילה של קוקס-2, ובכך נפתח לעולם המדע פתח של תקווה למחקר בכיוון הזה. אם נצליח להבין את מנגנון הפעולה של הקנבינואיד הזה, ואם נצליח בעתיד למצות ממנו את יכולת המאבק שלו ברעלן, הגורם לדלקת בתאי העצב במוח, אולי נצליח למצוא פתרון נגד שורה שלמה של מחלות ניווניות, כמו אלצהיימר ופרקינסון", אמר פרופ' צ'ן.
הרעלן הזה, המוכר למדע, קוקס-2, מעורב לעתים גם אחרי שבץ מוח (סטרוק), אחרי פגיעות ראש בתאונות דרכים ואחרי טראומות אחרות.
לדברי הרופא, פרופ' מוטי רביד, מנהל בית-החולים "מעייני הישועה", חוקרים מניחים כי אלצהיימר קשור או או נגרם על-ידי תהליכים דלקתיים סביב תאי המוח, ולכן מניחים שאם יוכלו לעכב התהליכים הדלקתיים האלה- יצליחו לעכב את ההידרדרות של חולי אלצהיימר.

נגד אלרגיות ומחלות עור
במחקר אחר שערך צוות מדענים מהארץ ומהעולם, התגלה כי מרכיב מסוים בקנביס מקל על מחלות-עור ועל אלרגיות. מהמחקר, שפורסם בכתב-העת המדעי "סאיינס", עולה, כי פריחה אלרגית בעור במדינות המערב תוקפת 11% מהנשים ועוד 5% מהגברים, ועבורם נמצא, כי המרכיב המסוים בצמח הקנביס מסייע להם בהרגעת האלרגיה ומאפשר להם חיים רגילים. למחקר החדש הזה שותפים מדענים מגרמניה, מאיטליה, משוויץ, מארה"ב ופרופ' רפאל משולם מבית-הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית.
החוקרים מצאו, כי דלתא 9 טטרהידרוקנבינול THC, המרכיב שנגזר מצמח הקנביס, שניתן לעכברים שסבלו מאלרגיה ומדלקות-עור, גרם לירידה תלולה בתגובה האלרגית. זאת, לעומת קבוצת ביקורת, שכללה עכברים, שלא קיבלו את החומר הפעיל בקנביס, ואצלם לא חלה הטבה באלרגיה ובדלקת-העור.
בשנים האחרונות התגלה, כי לקנביס ולנגזרות שלו יש שימושים רפואיים מועילים, ובהם נגד גלאוקומה (לחץ תוך עיני) ובמחלות נוירולוגיות כמו טרשת נפוצה, אלצהיימר ופרקינסון.
מדענים ממשיכים במחקר, ואם שאר הניסויים יעלו יפה, ולאחר שייעשו ניסויים קליניים (ניסויים בבני אדם), יתורגם המחקר למוצר, כך שבתוך כמה שנים נוכל להשתמש ב"משחת חשיש" נגד אלרגיות ודלקות-עור, כמובן בלי המרכיב הפסיכו-אקטיבי (זה הגורם לסוטול).

להורדת לחץ דם
חוקר צעיר מהאוניברסיטה העברית, הדוקטורנט יהושע מאור, פיתח שיטה להורדת לחץ-דם באמצעות תרכובת סינתטית, המקבילה לאחת הנגזרות של צמח הקנביס. התרכובת גם נמצאה כבעלת תכונות אנטי-דלקתיות.
מחלות לב וכלי הדם גורמות לכשליש ממקרי התמותה במדינות מתועשות, והן סיבה שכיחה לביקור אצל רופאים ולנטילת תרופות מירשם. עם זאת, לא כל המטופלים מגיבים היטב לתרופות הקיימות ולמעשה, אין כיום תרופה מושלמת לטיפול בלחץ דם גבוה.
תרכובות שנמצאו עד כה והופקו מצמח הקנביס הוכחו כיעילות בהפחתת לחץ דם, אבל החוקרים אינם אוהבים את הסוטול הנלווה להם וכעת הם מנסים, ללא הצלחה מלאה, להפריד בין התועלת הרפואית לבין השפעתם הפסיכו-אקטיבית.
בהנחייתו של פרופ' רפאל משולם, הצליח מאור לסנתז חומר, הנגזר ממרכיב משני של הקנביס, קנביגרול, הנעדר השפעה פסיכו-טרופית (סוטול). ניסויי מעבדה שביצע עם פרופ' מיכל הורוביץ מהמעבדה לפיזיולוגיה סביבתית גילו, כי התרכובת החדשה גורמת לירידה בלחץ-הדם אצל חולדות שקיבלו מינון נמוך של החומר. בדיקות נוספות גם גילו הרפיה בכלי הדם. במחקר שנערך עם פרופ' (אמריטוס) רות גלילי ממרכז לאוטנברג נמצא שהתרכובת גורמת תגובה אנטי דלקתית.
מאור מאמין שהתרכובת החדשה תאפשר פיתוח של תרופה חדשה בעלת פוטנציאל שוק גדול, והיא עשויה להתאים גם לחולים הסובלים ממצבים דלקתיים כרוניים הנלווים ללחץ-דם גבוה.
אגב, במחקר אחר שערך מאור עם גרי מילמן, תלמיד נוסף לתואר דוקטור במעבדתו של פרופ' משולם, ואשר זכה להד עולמי, היה על גילוי חומר חדש במוח, הגורם להרחבת כלי דם.

למניעת פסיכו טרופית
חוקרים באוניברסיטה העברית גילו, כי חומרים שמייצר הגוף, שהם בעלי תכונות דומות לצמח הקנביס, שומרים על צפיפות העצם. החוקרים הכינו אב-טיפוס לתרופה למניעת אוֹסְטֵאוֹפּוֹרוֹזִיס בלי תופעות לוואי פסיכואקטיביות. מאמר על מחקרם מתפרסם בכתב העת היוקרתי PNAS (Proceedings of the National Academy of Sciences).
לדברי פרופ' איתי באב, שעמד בראש המחקר, צוות החוקרים החליט לגלות את הקשר שבין המוח ומערכת העצבים המרכזית לבין העצם. "גילינו כבר שהמוח מבקר את צפיפות העצם ואת גדילתה. ופה אנחנו חושפים עוד צד, עמוק אף יותר. המחקר נעשה בשיתוף פרופ' אסתר שהמי מהמעבדה לחקר טראומה מוחית; פרופ' רפאל משולם והדוקטורנטים אור אופק, ורדית קרם ויוסי תם וכןתלמידת המוסמך מירב פוגל. לדבריו, החוקרים ידעו כי המוח מבקר את מערכת-החיסון, אבל לא היה ידוע שהוא גם מבצע בקרה על צפיפות העצם. "בציבור יש הנחה שהעצם היא איבר סטטי, וזה לא נכון כי העצם היא תא חי, ובאוסטריאופורוזיס מופר שיווי המשקל לכיוון של יותר הרס על חשבון בנייה, החלשה של העצם והופעה של שברים מרובים", אמר. לדבריו, נשים סובלות פי ארבעה מזה מאשר גברים. מהמחלה הזו סובלות, אחרי הפסקת הווסת, 1 מכל 3 נשים ועוד 1 מכל 10 גברים. זו המחלה הדגנרטיבית הכי נפוצה במדינות המפותחות.

* וכיצד החומר דמוי-החשיש מסייע לעצם?
פרופ' באב: "יש חומרים, אֵנְדוֹקָנָבִּינוֹאִידִים, המורכבים בעיקר מחומצות שומן, והם מיוצרים במוח, ונמצאים בעצם וברקמות השונות, ויש להם השפעות דומות למרכיבים הפעילים בחשיש ובמריחואנה. החומרים פועלים על ידי היצמדות לשני קולטנים (CB1 ו-CB2).  הקולטן האחד נמצא במערכת העצבים ואחראי על ההשפעות הפסיכואקטיביות של החומרים הפעילים בקנביס והאחר נמצא במערכת החיסון, וגם לו יש פעילות פסיכואקטיבית. גילינו רמה גבוהה של CB2 בעצם, הדרושה לשימור הצפיפות התַּקינה שלה. בעזרת הנדסה גנטית גידלנו, בעזרת עמיתים מאוניברסיטת בון בגרמניה, עכברים שחסרו את הקולטן CB2. עם ההתקדמות בגיל, התפתחה אצל העכברים חסרי הקולטן CB2 מחלת אוסטאופורוזיס קשה, בדומה מאוד להופעת המחלה בבני אדם. הבנו שלקולטן CB2 יש תפקיד מכריע בשמירה על צפיפות העצם, והוא מגביר את בניית העצם ומעכב את הריסתה".
* וזה יהיה הבסיס לפיתוח עתידי של תרופות לחולי אוסטאופורוזיס?
"כן. במעבדות האוניברסיטה העברית פיתחנו תרכובת סינתטית חדשה HU-308 , המפעילה CB2 המעכבת התפתחות אוסטאופורוזיס בעכברים והכנו אב-טיפוס לתרופה למניעת אוסטאופורוזיס בלא תופעות לוואי פסיכואקטיביות".
 * פסיכואקטיבי, הכוונה לתחושת הסוטול?
"כן. וחשוב שלתרופות לא תהיה כמובן השפעה פסיכואקטיבית".
 * מתי תהיה התרופה זמינה בשוק?
"אם זה יעבוד באנשים, כמו שזה עובד בעכברות, אני מעריך שבין 7-10 שנים תהיה תרופה מאושרת".
כל התרופות האלה, הנגזרות מהחומרים הפעילים בחשיש, נמצאות בשלבי מחקר עדיין ועד כה אושרו, בארץ ובעולם, שתי תרופות: T.H.C (בשם מסחרי דרונבינול) הניתן להגברת תיאבון ולמניעת הקאות.  והתרופה  Rimonabant להורדת תאבון ולהגברת תהליכי חילוף חומרים.

המוח יודע מתי לייצר את החומר
כיום, במעבדתו הוותיקה במחלקה לפרמקולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, נזכר פרופ' משולם כיצד אז, בשנת 1964, הצליח יחד עם ד"ר יחיאל גאוני, לבודד את החומר הפעיל בחשיש, ובכך סלל את הדרך לאלפי עבודות מדעיות שהובילו ויובילו לפיתוחן של תרופות רבות, שייצאו לשוק בשנים הקרובות בעקבות אותו מחקר.
"אני מודע למשיכה של אנשים רבים לצד הפסיכו אקטיבי של החומר, ואני יודע היטב שדור ה"בייבי בומרס" בארה"ב, אלה שנולדו בתוך 10 השנים הראשונות שלאחר תום מלחמת העולם השנייה, אימצו בהתלהבות את החומר, אבל אותי ככימאי מעניינים הצדדים המדעיים והרפואיים שלו", הוא אומר במעבדתו העמוסה בעין-כרם בירושלים. ועדיין, גם לאחר בידודו של החומר הפעיל בקנביס, המנגנון המדויק של הסוטול במוח לא היה מוכר ולא היה ידוע – עד המחקר פורץ-הדרך של פרופ' משולם, בשנת 1992, שאז הוא גילה, כי במוחם של היונקים, כולל במוח שלנו, יש חומר שאליו מתקשר החומר הפעיל בקנביס".
* איך עליתם על זה?
פרופ' משולם: "הנחנו שהמוח אמור לייצר את החומר הזה, ולכן התחלנו לחפש את החומרים שנמצאים במוח, שמפעילים אותו ואכן בשנת 1992 מצאנו את החומר – אננדמייד. הצלחנו לבודד שני חומרים טבעיים – האחד מצוי במוח ומכונה אננדמיד והשני מצוי במעיים וקרוי 2-AG. לחומרים אלה, כך מצאנו,  יש השפעות דומות לרכיבים הפעילים בחשיש ובמריחואנה".
* מה מקור השם אננדמיד?
"משמעות השם בסנסקריט היא "שמחה אדירה" או "שמחה עילאית". בהתחלה חיפשנו שם עברי, אבל ראינו שבעברית זה יצא  "שמחה תמידית", וזה לא מספיק טוב. כנראה שבעברית אין הרבה מלים לשמחה, אבל יש הרבה מלים לצער, ואולי זה אומר, שאנחנו היהודים לא כל כך יודעים לשמוח".
* אתה יכול להסביר בפשטות את מנגנון הפעולה הזה במוח?
"כבר בשנות ה-80 התגלו שני אתרים במוח, שאליהם מתקשר החומר הפעיל בחשיש. הנחנו שיש במוחנו אתרים כאלה כי הם חלק ממערכת פיזיולוגית כלשהי, ואין להניח שהם נוצרו במוחנו – רק בגלל שהחומר הזה קיים בצמח הקנביס. לכן, אפשר היה להניח שקיים או קיימים חמרים, המפעילים את האתרים האלה, הנוצרים במוח. לאחר עבודה של כמה שנים, הצלחנו לבודד את שני החומרים האלה, האחד במוח והשני במעיים. את העבודה במוח ביצעו בעיקר ד"ר דויין וד"ר הנוש ואת העבודה במעיים עשה הדוקטורנט שמעון בן-שבת.
"האננדמייד וה-2AG. שונים במיבנה שלהם מהחומר הפעיל בחשיש אבל הפעילות שלהם כמעט זהה, כלומר הם מתקשרים לאותו רצפטור בגוף וגם אצל בעלי חיים השפעתם זהה להשפעת הקנביס.
"גילינו גם כל המערכת הזו, המערכת הקנבינואידית, הנמצאת במוח, במעיים, בכבד, במערכת החיסון, בעצמות ובמערכת הרבייה, ונקראת המערכת הקנבינואידית, פועלת בכל מיני תחומים. למשל, היא קשורה בתהליכי יצור של חומרים שונים בגוף האדם – כאשר עולה בכך הצורך. יש חומרים במוח, כמו למשל דופאמין, שצריך שתתקיים רמה מסוימת באיזורים מסוימים במוח. כאשר הרמה גדולה מדיי – האדם סובל מסכיזופרניה, וכאשר הרמה נמוכה מדיי – הוא עלול לסבול מפרקינסון. כלומר צריך לשמור על איזון, ומתברר שהחומר הפעיל בחשיש משפיע על איזון הכמויות של החומרים השונים במוח, כך גם עם סרוטונין. ומכאן מגיע הבסיס המחקרי לפיתוח תרופות חדשות. למשל בסכיזופרניה נותנים חומרים נגד רמות גבוהות של דופאמין ובמקרה של פרקינסון נותנים תרופה שתגדיל את כמות הדופאמין".
* אנחנו יודעים כי עישון חשיש או מריחואנה מגביר את התיאבון. יש לזה השלכה גם בפיתוח של תרופות?
"בוודאי. למשל, יצרנית התרופות "סאנופי" מצרפת השקיעה 1.5 מיליארד דולר על פיתוח של חומר הנוגד את המערכת האנדוקבינואידית שכן הקנבינואידים משפיעים בין היתר על התיאבון, אבל מי שסובל מתיאבון-יתר הופך לשמן, וזה מסוכן כי זה עלול לגרום לסוכרת או למחלות-לב. ולכן אצל אנשים כאלה צריך להקטין את רמת הפעילות של הקנבינואידים, ויצרנית התרופות מפתחת תרופה שתקטין את רמת הפעילות של הקנבינואיד כדי להפחית את התיאבון. אבל יש פה בעיה, כי אחת הפעילויות של המערכת הקנבינואידית היא להקטין פעולות מסוימות במוח, למשל חרדה. כאשר אדם נמצא במצב נפשי של חרדה, המערכת האנדוקנבינואידית שלו מצליחה להוריד לו את מיפלס החרדה, אבל אם אותו אדם הוא שמן, והוא ייקח את התרופה, שמקטינה את ריכוז הקנבינואיד, כדי להפחית את תיאבונו, אבל הוא עלול לחוות העצמה של החרדה ולהיכנס לחרדה עמוקה יותר, אם הוא נוטה לחרדתיות, ולכן אסור לתת את החומר לאנשים בחרדה ובדיכאון, ולכן התרופה הזו אושרה באירופה, אבל לא בארה"ב".
לדבריו, שורה ארוכה של מחקרים עתידים להניב בקרוב תוצאות מעשיות שבתוך כמה שנים יתורגמו לתרופות להאטת אלצהיימר, להפחתת כאבים, נגד חרדה, נגד דיכאון.
* נדמה שיש בציבור תחושה, כי נעשים מאות ואלפי מחקרים, אבל מעט מאוד תרופות המבוססות עליהם מגיעות לשוק. זה נכון?
"אני חושב שזה נכון מאוד, והסיבה פשוטה: לפני 30-80 שנה, שנה כאשר גילו משהו במעבדות, תוך כשנה הוא הגיע לשוק כתרופה. למשל, בשנות ה-20 נכנס האינסולין לשוק במהירות, אבל כיום, בגלל החשש של המערכת מפני תביעות משפטיות, צריך לערוך אינסוף ניסיונות, ואלה עולים הון עתק, ואם החומר מתגלה כלא חזק דיו, וקשה לרשום עליו פטנט, חברות התרופות לא מעוניינות בו, וכך התהליך הזה הופך להיות ארוך יותר ויותר. גם דרישות השלטונות בכל העולם חמורות כיום יותר, ומפתח תרופה צריך להשקיע מיליונים רבים עד שהוא מגיע למצב שניתן להגיש בקשה לאישור החומר כתרופה. יצרניות התרופות טוענות כי עלות פיתוחה של תרופה אחת מגיע לכמיליארד דולר".
* שאלה אחרונה, איך אתה משיג כל השנים האלה את החשיש והמריחואנה?
"המשטרה שולחת לי את החשיש, שנראה מגיע מהחרמות, וכמובן זה דורש אישור מוקדם של משרד הבריאות מהממונה על השימוש בחומרים הנמצאים בפיקוח חוקי. האישור ממשרד הבריאות מועבר למשטרת ישראל, ומשם אני מקבל את החשיש, וממנו אנחנו ממצים מייד את החומרים הדרושים".
בינתיים, ממשיכים מדענים מכל העולם, ורבים מהם בישראל, שהופכת ל"מעצמת מחקר החשיש", לקדם מחקרים רבים, שעתידים להניב תרופות של שורה ארוכה של מחלות ובהן נגד חבלות ראש ונזקי מוח, לחיזוק השיניים ולמניעת דלקות חניכיים, לפיתוחם של חיסונים שונים נגד שורה של מחלות ולעימעום טראומות ולמניעת מצבים נפשיים קשים כמו פוסט-טראומה.

dudigoldman@gmail.com

 

הרואין לילדים – נגד שיעול,
ואופיום סינתטי – נגד דיכאון

גם היום, כמו בעבר, מנסה המדע לחקור גם שימושים עממיים שונים בחומרים טבעיים, ולבדוק אם הם אכן יעילים נגד מחלות שונות. פרופ' משולם עצמו עוסק גם בהיסטוריה של התפתחות התרופות ומחקר של תרופות עממיות המבוססות על צמחים. במסגרת זאת הוא אפילו בדק אם אכן שרף-התאנה יעיל נגד גידולים, כפי שטוענים זה שנים אנשים רבים (אגב, המסקנה: לא. עד כה הוא לא התגלה כיעיל).
בהסטוריה הרפואית קרו מקרים, שבהם המדע המליץ בעבר על חומרים שונים, נגד מחלות ומיחושים,  ורק לימים התגלה כי מדובר בנזק יותר מאשר בתועלת. כך למשל, ההרואין שימש כתרופה מומלצת נגד שיעול בקרב ילדים במשך 20 שנה בין 1890 ועד 1910. התרופה שווקה בבקבוקים שהכילו סירופ, תרכיז עם הרואין, נשאו את השם "הרואין", ואלפי הורים באירופה נתנו אותה לילדיהם כנגד שיעולי חורף טורדניים.
סם אחר, והפעם סם-ההזיות הידוע, ל-ס-ד, נחשב היה לתרופה מקובלת בטיפולים פסיכיאטריים, גם בישראל. ועד לפני כשלושים שנה עוד נערכו טיפולים נפשיים באמצעות ל-ס-ד, על ידי רופאים מלב המימסד הפסיכיאטרי בארץ ובעולם. בבית-החולים הפסיכיאטרי "טלביה" בירושלים, שנסגר בינתיים, נערכו ניסויים בסמי הזייה על חולים מאושפזים, על מתנדבים, שרובם היו אז סטודנטים וסטאז'רים בפסיכיאטריה, וגם על הרופאים עצמם, באמצעות סמים.
בחוברת "דפים רפואיים, דו-ירחון של קופ"ח הכללית לרגל  עשור לבית-החולים הפסיכיאטרי טלביה" בירושלים, שבינתיים נסגר, נמצא מאמר "תצפיות קליניות על השפעת 25 LSD", ובו קורא הפסיכיאטר ד"ר קרסילובסקי למסקלין, הקקטוס ההזייתי, "התכשיר האלוהי", והוא מספר על ניסוי שהוא ועמיתיו הרופאים ערכו בבית-החולים בטלביה בל-ס-ד. והוא מוסיף: "בגלל מגבלות תקציב, נאלצנו להשתמש במעט מתנדבים, בעיקר סטודנטים לרפואה ובכמה חולים פסיכוטיים וגם בכמה חולי אפילפסיה". בניסויים אחרים, שנערכו בארץ ובעולם, נידבו הרופאים את עצמם בקבוצת הניסוי, והיו אף תקופות שדיברו על "מסיבות פסיכיאטרים", כאשר הכוונה היתה שכמה וכמה מהם השתתפו בניסוי הסמים.
במאמר, שפירסם בכתב-העת "פסיכולוגיה עברית", כותב הפסיכיאטר ד"ר רז אבן, כי זו היתה התקופה הנאיבית בתולדות הפסיכיאטריה, וכיום היחס לסמים שונה עד מאוד. עם זאת, הוא מוסיף, יש בכל זאת מחקרים לא רק על THC – לשיכוך כאבים. בסקנדינביה יש מחקר על סמי הזייה כטיפול בהתמכרויות עם הצלחה בגמילה מאלכוהול ומהרואין. גם בארץ נעשו ניסיונות לטפל בנפגעי פוסט-טראומה עם סמים פסיכואקטיבים.
מחקר מעניין אחר נעשה בימים אלה בבית-החולים הפסיכיאטרי אברבנאל בבת-ים, בודק את ההשפעה של אופיום סינתטי, ללא החומר הממכר, כתרופה יעילה נגד דיכאון. מתברר כי לאופיום, גם בניטרול החומר הגורם התמכרות, יש מנגנון פעולה של הגדלת האנדורפינים במוח, הנחשבים כ"סם האושר". זה מאות שנים שיש עדויות שחומרים ממשפחת המורפין, כולל אופיום, חוסמים מצבי מצוקה. בשנת 1850, נחשב האופיום לטיפול יעיל בדיכאון. הוא הומלץ למטרה זאת בספרות הפסיכיאטרית הכללית, ונעשה בו שימוש כנוגד דיכאון יעיל עד שנת 1956. אגב, רבים מאיתנו משתמשים בתוצרים סינתטיים של אופיום, למשל בחלק מהכדורים נגד כאב-ראש ובסירופים נגד שיעול, המכילים קודאין, שהוא נגזרת (כיום מלאכותית) של האופיום.

3 תגובות על “דוקטור, תרשום לי חשיש

  1. הצטרפות מקרים
    נובמבר 24, 2009

    כתבו על זה בדיוק בהארץ היום!

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1130326.html

  2. דודי
    נובמבר 24, 2009

    נכון ראיתי הבוקר

  3. mada
    דצמבר 5, 2009

    שימוש במריחואנה יכול להקל במקרים של פוסט טראומה – מחקר חדש בחוג לפסיכולוגיה אונ' חיפה
    http://www.youtube.com/user/UniversityofHaifa#p/u/0/D4T3DBZ95QU

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-נובמבר 23, 2009 מאת ב-הכימיה של הנפש ותויגה ב-.