רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

לבנק סולידי דרוש משורר

art.jpgהייטק, ראיית-חשבון, עריכת-דין ומינהל-עסקים הם מקצועות העבר השייכים למאה ה-20, המקצועות הנדרשים בעתיד הקרוב יהיו יצירתיים: אמנים, מעצבים, מפתחי משחקים, סופרים, מספרי סיפורים, מחזאים ותסריטאים * ברוכים הבאים להמיספירה הימנית של המוח, זו שהיתה מזולזלת עד כה, שהולכת לתפוס את קדמת הבמה

 

מאת דודי גולדמן

שאלה: לאיזה מסלול לימודים קשה יותר להתקבל? לתואר שני במינהל-עסקים באוניברסיטת הרווארד היוקרתית או לתואר שני באמנויות באוניברסיטת קליפורניה? התשובה: למרות שאלפי ישראלים ומאות אלפי צעירים מכל העולם מנסים להתקבל ללימודי תואר שני במינהל עסקים בהרווארד, רק 10 מכל 100 מתקבלים. זה קשה, אבל לא הכי קשה, הרבה יותר קשה להתקבל ללימודי תואר שני באמנות, שכן שם מתקבלים רק 3 מכל 100.

שאלה נוספת: אם אתה הורה והילד שלך בן 15 – לאיזה מסלול תכוון אותו: שילמד מחשבים, כלכלה, ראיית-חשבון או שילמד אמנות או כתיבה יוצרת? לפי הספר החדש "ראש אחר, מדוע העתיד שייך לבעלי המוח הימני", מאת דניאל פינק, שיצא השבוע בהוצאת "מטר", אם אתה הורה שקשוב למה שקורה סביב, ולא סתם נאחז בעבר באופן שמרני ואטום לשינוי המתרחש סביבך, עדיף לך – לטובת ילדיך – שתכוון אותם ללמוד מקצועות יצירתיים, כאלה שהמוח הימני מעורב בהם. אשכול המקצועות החד-תחומיים של המוח השמאלי, כמו מחשבים, כלכלה, משפטים ומינהל-עסקים, הוא שעלול להפוך אותם למובטלים.

"המוח שלנו, על שני חצאיו, שתי ההמיספירות שלו, מדהים", אומר פינק בראיון מוושינגטון. "מוח אדם מכיל 100 מיליארד תאים וכל אחד מתחבר ומתקשר עם עוד 10,000 תאים, כך שביחד הם מעצבים רשת משוכללת של קוודריליון (מיליון מיליארדים) קשרים, והרשת הסבוכה הזו היא המדריכה ומעצבת את האופן שבו אנחנו מדברים, אוכלים, נושמים וחיים", הוא אומר. לדבריו, ותיכף הוא יוכיח אותם מצויד בעובדות ובמספרים, אנחנו חיים כיום – במאה ה-21 – בעידן אחר, בעידן התפיסתי. בעבר, בעידן החקלאות במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, בעלי המלאכה החשובים היו האיכרים. אחר-כך הגיע העידן התעשייתי במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, שבו רוב האנשים עבדו במפעלים, "עידן המידע", שפרח ושיגשג במחצית השנייה של המאה ה-20, שבו מועסקים רבים ובני מזל היו עובדי ידע, הייטק, תיכנות, כלכלה, מינהל-עסקים, משפטים, וכעת במאה ה-21 אנחנו עוברים בימים אלה ממש לעידן התפיסתי, שבו יוצרים ואמפטים הם סוג המלאכות שיהיו הדרושות והרווחיות ביותר.
בספרו, שנכלל ברשימת רבי המכר של "ניו יורק טיימס" ושל השבועון "ביזנסוויק", אומר פינק כי העשורים האחרונים היו שייכים לאנשים מסוג מסוים, אנשים בעלי מוח שמאלי מפותח, אותו מוח אנליטי, לוגי ושיטתי, והם חשבו באופן מסוים, כל אותם מתכנתי מחשבים מתוחכמים שידעו לפצח קודים במהירות, בוגרים מבריקים של תואר שני במינהל עסקים, שליהטטו בתרגילים פיננסיים מבריקים, עורכי הדין המפולפלים, שניסחו במיומנות חוזים לטובת מעסיקיהם. "אבל, אם תסתכל במה שקורה מסביב, לפחות בכלכלה הגדולה במערב, בארה"ב, תראה שעידן המוח השמאלי האנליטי מיצה את עצמו והוא מגיע לקיצו, וכיום אנחנו עומדים בפתחו של עידן חדש, המתאפיין בדפוס מחשבה שונה ובגישה חדשה לחיים. העתיד שייך לבעלי המוח הימני: מעצבים, ממציאים, מורים ומספרי סיפורים, אנשים יצירתיים, שהיכולות שלהם עושים את ההבדל בין מי שיפרצו קדימה ובין מי שישארו מאחור", אומר פינק.
"העולם עובר למיקור-חוץ, אאוטסורסינג, וכל עבודה שיש בה שיגרה, עוברת להעשות בהודו ובסין, כי שם עלות ההעסקה קטנה בהרבה בהשוואה לעלות ההעסקה במערב, ויותר ויותר עבודות תיכנות עוברות מארה"ב להודו. במקביל, תעריפי התקשורת מתקרבים לאפס, ולכן אנחנו מגיעים לעידן שאחרי תעשיית המידע, וזה עידן ששייך למי שיכול להציע משהו, שמחשבים לא יכולים לעשות מהר יותר, ופועלים זרים לא יכולים לעשות בזול יותר. זהו העידן של היוצרים, מזהי הדפוסים, יוצרי המשמעות".

* אז לא יהיה צורך בתכנתים, ברואי חשבון ובעורכי דין?
פינק: "ברור שיהיה בהם צורך, אבל הוא פוחת והולך. אפילו חוזים משפטיים עוברים סטנדרטיזציה, וכיום חוזים משפטיים רבים נעשים בהודו, על בסיס החוק האמריקני או שנעשים באינטרנט תמורת עשרות בודדות של דולרים. והצורך בתכנתים אמריקנים פוחת והולך, וכיום יש חברות שפיתחו תוכנות חכמות שיודעות לייצר תוכנות אחרות, כך שהצורך של הכלכלה במערב בבעלי המקצוע האלה פוחת והולך, ובכל חודש גדל מספר עבודות התיכנות ועבודות החשבונאות ועבודות הנדסיות פשוטות, שנעשות בהודו ובסין. אבל מי שישרוד במלאכות האלה, שהיו להיט עד לפני כמה שנים, הם אנשים יצירתיים, איש מחשבים שייתן דרור למוח הימני שלו, ויביא הברקה שאותה אי אפשר להגות בהודו, או כלכלן שידע לפרמט מודל כלכלי חדש, כלומר לא כלכלן או רואה חשבון שעיניו קבורות בטבלאות אקסל, אלא אדם בעל הברקה, אדם שיודע להביט סביב ולראות חברה רב-תרבותית ועולם תעסוקה שהפך להיות רב-תחומי. אבל חלק גדול מהכלכלנים והתכנתים ימצאו את עצמם ללא עבודה".

לדבריו, משפחות במעמד הביניים, כמו משפחתו שלו, עודדו את הילדים להשיג ציונים טובים בבית הספר, ללכת לאוניברסיטה טובה וללמוד מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו. אם הילד חזק במתמטיקה, פיזיקה ומחשבים, שיהיה מתכנת, או רופא, או אולי רואה חשבון. אם הוא טוב בהיסטוריה והמקצועות ההומניים מושכים אותו, שיהיה עורך-דין. "העידן הזה נגמר, ראה מה קורה סביב, אנחנו נמצאים בעיצומו של גל שינויים עז, וכדאי להרים את הראש ולהבחין בו. חברות שפע מערביות עוברות לכלכלה פחות מוחשית, לעולם שבו המשמעות חשובה, הסיפור חשוב, העיצוב חשוב, האמפטיה, היכולת שלך להזדהות עם אחר – כל אלה תוצרים של המוח הימני – שעובר לקדמת הבמה. עד לא מזמן, אנשי הייטק ורואי חשבון ותכנתים התביישו להגיד שהם מזדהים עם סבל או עם האחר, כי החברה קראה להם רגשנים, וזה היה ביטוי גנאי. כיום, הרגשנים והמרגישים והמזדהים ומספרי הסיפורים ואנשים שיודעים לצקת משמעות לדברים – אלה האנשים שירוויחו הכי הרבה", הוא אומר.

* איפה אתה רואה גידול  באמפטיה וברגישות הגבוהה?
"בעולם הכלכלי בארה"ב, בתאגידים, באוניברסיטאות ובכל מקום. תראה מה קורה בבתי הספר לרפואה בצפון אמריקה. עד לא מזמן, בית ספר לרפואה היה המקום שאליו הגיעו המצטיינים שמבין בעלי המוח השמאלי האנליטי המפותח, וכיום הם עוברים שינוי עצום. סטודנטים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה ובמקומות רבים אחרים עוברים הדרכה ב"רפואה נרטיבית", רפואה שמקשיבה לסיפורו של החולה, כיוון שהמחקר הראה כי הריפוי מהיר יותר וטוב יותר כאשר הרופא מקשיב לסיפור שמספר החולה על חייו. כל אדם מחפש משמעות, וגם למחלה יש תפקיד אצל החולה, תפקיד נראטיבי. בבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל, הסטודנטים משפרים את יכולות ההבחנה שלהם במרכזים לאמנות וכיום יותר מ-50 בתי ספר לרפואה ברחבי ארה"ב שילבו רוחניות בתוכניות הלימודים שלהם. בבית הספר לרפואה באוניברסיט קליפורניה בלוס אנגלס מתקיימת תוכנית לינה בבית החולים, המחייבת כל סטודנט לרפואה להתאשפז כחולה פיקטיבי בבית החולים והמטרה היא לפתח את האמפטיה של הרופאים לעתיד כלפי החולים. הגדיל לעשות בית ספר לרפואה באוניברסיטת פילדלפיה, שפיתח מדד חדש הבוחן את יעילותו של הרופא, שנקרא "מדד אמפטיה".

* אז הרופאים הצעירים בעתיד הקרוב עומדים להיות נחמדים וסבלנים וקשובים. אז מה?

"זו רק דוגמה. זה שינוי שעובר מחוף לחוף. תראה את חברת הייעוץ העסקי מהגדולות בעולם 'מקנזי' שעד לפני כמה שנים 70% מעובדיה היו בעלי תואר שני במינהל עסקים, והאחוז הולך ויורד  וכיום היא מעסיקה יותר ויותר בוגרים של תוכניות באמנות, במדעי הרוח, בלימודים רב-תחומיים, בפסיכולוגיה ובעיצוב. מספר המעצבים הגרפיים בארה"ב גדל פי עשרה בתוך עשור ויש גידול של 30% במספרם של אנשים המתפרנסים מכתיבה וגידול של 50% במספרם של אנשים המתפרנסים מהלחנה או מוזיקה. 250 אוניברסיטאות בארה"ב הקימו תוכנית תואר שני באמנות במסלול של כתיבה יוצרת וכיום אמריקנים רבים יותר עובדים באמנות בידור ועיצוב, ופחות אמריקנים בוחרים להיות עורכי דין מנהלי חשבונות ורואי חשבון. סוציולוגים וכלכלני שוק העבודה בדקו ומצאו כי כיום 40 מיליון אמריקנים מוגדרים כ"מעמד יצירתי", והם מהווים את המפתח לפיתוח כלכלי. במקביל, ראה כיצד המירדף אחר משמעות ורוחניות הפך להיות הזרם המרכזי. לאחר עשורים של מירדף אחר העושר והשפע, הגענו למצב של מירדף אחר משמעות. משמעות היא הכסף החדש".

המגמה החדשה הזו לא נעלמת מעיניהם של כלכלנים, ובכנס שהתקיים באחרונה באוניברסיטת תל-אביב בתוכנית לניהול עתיד, אמר נגיד בנק ישראל סטנלי  פישר, כי הכלכלה במערב עוברת תהליך מהמוחשי לבלתי מוחשי. כלכלה של מוצרים ושירותים שהם בלתי מוחשיים.intangible.

ד"ר אשר עידן, מנהל התוכנית לניהול עתיד באוניברסיטת תל-אביב, מסכים עם התיאוריה החדשה ומוסיף כי כל פיתוח מוצלח בעולם הצריכה ובעולם הדיגיטלי בשנים האחרונות הוא תוצר של יצירתיות המגיעה מעולם האמנות והעיצוב. "אין שום הבדל הנדסי בין הטלפון הסלולרי אייפון של אפל לבין דגמים אחרים של מוטורולה או סמסונג. אבל לאייפון יש 1.5 מיליון הורדות ועוד 65,000 מפתחים חיצונים, כלומר הוא להיט היסטרי, וזה רק בזכות ההבדל הנובע מאמנות, מעיצוב, מתרבות, מחשיבה הוליסטית פורצת-דרך ולא מחשיבה הנדסית", אומר ד"ר עידן.
לדבריו, זה ההבדל בין סוף המאה ה-20 לבין המאה שלנו, המאה ה-21. "העתיד של הקריירה במערב ושל שוק העבודה הוא באמנות, בתרבות, ביצירה, בעיצוב. אנחנו חיים בתקופה של מעבר מהנדסה לעיצוב, מטכנולוגיה – לתוכן. וזו הסיבה שלאייפוון יש 1.5 מיליון הורדות ולמוטורולה ולסמסונג אין כלום, וההבדל ביניהם הוא רק אמנותי, לא הנדסי, ולכן העתיד של הקריירה של הדור הצעיר הוא באמנות, בתרבות, בתוכן ובמשמעות, לא בהנדסה, ולכן פינק צודק כי אנחנו חיים בתקופת-תפר מתיכנון – לתוכן, מהנדסה – לעיצוב ואמנות. זה מה שצריך ללמד גם בטכניוון – פסיכולוגיה של המשתמש, חווית המשתמש, אפילו חויות מיסטיות, להבין את ההערצה של רבים לדת. הפיתוחים המרתקים אינם באים עוד ממדעים או מהנדסה. "אי אפשר להתעלם ממיקור-חוץ גלובלי ומהעובדות. תן דעתך, כי 10% מהמהנדסים והתכנתים של הודו, הקצפת שלהם, המצטיינים ביותר שם בתחומים האלה, מספרם גדול יותר מכל המהנדסים והתכנתים של ארה"ב ואירופה גם יחד. קל וחומר בישראל. ולכן לא צריך להתמקד בהנדסה ובתיכנות בישראל כי אפשר לעשות מיקור חוץ לצ'ינדיה".

* סליחה? צ'ינדיה?
ד"ר אשר עידן: "סין (צ'יינה) והודו (אינדיה). ולכן הדרך שלנו במערב, ובוודאי בישראל, היא אמנות ועיצוב ותוכן – הדברים היצירתיים. כל מה שהוא להיט במערב, אפילו טוויטר פייסבוק אייפון, לא הומצא בצ'ינדיה, שהם טובים בעבודות במיקור-חוץ, אלא במערב ועל ידי אנשים יצירתיים ולא על ידי לבלרי מספרים או לבלרי שורות קוד (תיכנות)".

לדברים של ד"ר עידן שותף "גורו הטכנולוגיה" הידוע בעולם, ניקולס נגרופונטה, העומד בראש המעבדה למדיה דיגיטלית במכון הטכנולוגי היוקרתי של מסצ'וסטס אם-איי-טי המצוטט בספר: "במצבים של קיפאון הנדסי, פריצת-הדרך נעשתה על ידי אנשים שאינם מהנדסים בכלל וזו מהסיבה שהפרספקטיבה חשובה יותר ממנת המשכל. היכולת לעבור בקלות מתחום לתחום היא המכנה המשותף לאנשים שהגיעו לרעיונות פורצי דרך. ככלל, היכולת מצויה באנשים שיש להם רקע מגוון ורחב מאוד, חשיבה רב-תחומית וקשת רחבה של התנסויות", אומר נגרופונטה. "וכל הדברים שאומר גורו הטכנולוגיה הכי נחשב במערב הם תוצר של המוח הימני של האדם", אומר לי דניאל פינק מביתו בוושינגטון.
האבחנה הזו בין הסוגים השונים של השכל, בין ההמיספירה הימנית לבין זו השמאלית, מקובלת כיום על חוקרי המוח, אני שואל את פרופ' משה אבלס, מבכירי חוקרי המוח בארץ, העומד בראש המרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן, והאדם שהקים את "המרכז לחישוביות עצבית" באוניברסיטה העברית. "זה נכון", אומר פרופ' אבלס. "ידוע שמחשבה יצירתית והוליסטית קשורה יותר להמיספרה הימנית מאשר לשמאלית, בעוד שחשיבה אנליטית ולוגית קשורה יותר להמיספירה השמאלית, אבל אין זו דיכוטומיה מוחלטת, שכן בין שני הצדדים יש מאות מיליוני חיבורים ישירים, ולכן שתיהן משתתפות בתהליך החשיבה וכל אחת תורמת את התרומה הייחודית שלה".
"במעבר מעידן המידע לעידן הקונספטואלי, העידן התפיסתי, חלה ירידה ביוקרה ובהזדמנויות המתמעטות שמציעים מקצועות ההיטק. נכנסנו, בלי לשים לב, לעידן של תפיסה מתקדמת ורגישות גבוהה. אלה אינן סיסמאות ריקות. תפיסה מתקדמת ורגישות גבוהה היא היכולת להבחין בדפוסים ובהזדמנויות ליצור יופי אמנותי ורגשי, לחבר עלילות ולשלב בין מה שעל פניו נראה כמו רעיונות שאינם קשורים זה לזה ולייצור מהם דבר חדש. רגישות גבוהה פירושה היכולת להזדהות עם אחרים להבין את הדקויות שבאינטראקציה האנושית למצוא אושר ולגרום לאחרים למצוא אותה ולהתרומם מעל לשיגרה – במירדף החדש שלנו במערב אחר מטרה ומשמעות", אומר פינק.

* מהן היכולות החדשות האלה של העידן התפיסתי?
פינק: "מדובר בשש יכולות חשובות: לא רק שימוש, אלא גם גם עיצוב, לא רק טיעון שיווקי, אלא גם סיפור, לא רק התמקדות, אלא גם סימפוניה, כלומר ראייה כוללת והוליסטית, לא רק לוגיקה אלא גם אמפטיה, לא רק רצינות, אלא גם משחק, לא רק צבירה כמותית של כסף ומוצרים, אלא גם משמעות. אלה שש התכונות שיעצבו וכבר החלו לעצב את העולם החדש של המאה ה-21. ראה, כיום כל אחד יכול להגיע לכל העובדות, ולא רק ספרנים ומהנדסי ידע. וכאשר העובדות הופכות להיות זמינות לכל אחד, מה שחשוב זה לשים אותן בתוך הקשר, ולהעביר את כל זה בצורה מרגשת, וזו מהותה  של יכולת הסיפור הקשר המועשר על ידי הרגש. תאגידים אמריקנים גדולים מבינים כיום שסיפור פירושו הרבה כסף. למשל מספרי סיפורים אירגוניים, שזו תנועה גדולה של בעלי מלאכה חדשים ונדרשים, שתאגידים רבים מעסיקים אנשים מסוגם. חברת 3אם מעבירה לעובדיה סדנת מספרי סיפורים וכך גם נאס"א וזירוקס וחברות רבות מרשימת פורצ'ן 500 רשימת החברות התעשייתיות הגדולות בארה"ב. בדומה לעיצוב, לסיפור יש השפעה חשובה על העסקים והוא הופך לכלי חשוב המבליט את הסחורות והשירותים שהם מציעים בשוק שהוא כבר צפוף ורווי. המשרות החדשות שלנו בעולם גלובלי שבו יותר ויותר עבודות עוברות מהמערב למזרח אסיה, דורשות רב-משימתיות והקהילות שלנו הן רב-תרבותיות והבידור שלנו הוא מולטימדיה. ולכן האנשים החשובים כיום הם אלה המקשרים בין התחומים והמפתחים מומחיות בתחומים רבים ודוברי שפות שונות ובעלי התנסויות יוצרי המטאפורות ואלה יקבלו את התגמולים הגבוהים ביותר. בכלל, חשיבה מטאפורית חשובה מאוד כי היא עוזרת לנו להבין אחרים, ואם אתה מבין את האחרים – יש לך סיכוי גדול יותר להצליח כלכלית. שלא לדבר על זה שאמפטיה בונה לך מודעות עצמית כי היא מאפשרת לך לחוות את החיים מנקודת מבטו של האחר. עידן עובדי הידע חריפי המחשבה וחברות ההייטק האנרגטיות והיעילות היה עידן של ריחוק רגשי, עידן של נימוקים קרים של המוח השמאלי. היכולת לקחת צעד אחורה ולבחון את המצב ולהגיע להחלטה שאינה מונעת על ידי רגש זה תוצר של המוח השמאלי, ששיאו כבר מאחוריו. מי שיידע לפרש הבעות פנים, המבטאות רגש, כלומר שיש לו יכולת אמפטיה, ואלה יכולות של הצד הימני של המוח, יצליח. באחרונה מופו כל הבעות הפנים בעולם, במערב וגם באמריקה הלטינית, בשבטים נידחים באפריקה ובמנהטן, והתברר כי הבעות הפנים הן אוניברסאליות והן מבטאות שבעה מצבים רגשיים: כעס, עצב, פחד, הפתעה, גועל, זלזול ושמחה. והדרך היחידה להבין אותן היא באמצעות המוח הימני, שעד לאחרונה היה מזולזל, וזו דרך האמפטיה. בעולם גלובלי ורב-תרבותי, אמפטיה היא כישור קריטי, כמו היכולת להפעיל טכנולוגיה, ולכן תואר באמנות הוא המינהל-עסקים החדש, כפי שמשמעות וסיפור זה העושר החדש".
פינק משבח את הצחוק, את הבדיחות, את קלות-הדעת בעבודה. בזמנו, הנרי פורד פיטר עובדים במפעלי הרכבת הרכב שלו רק בגלל שצחקו או נהגו בקלילות במקום העבודה, והיום ידוע כי צחוק והומור ומשחק ושעשוע הם התכונות החשובות ביותר שכן הן מבטאות וגם מעודדות יצירתיות. "ביקרתי במומביי, אצל רופא הודי מקסים, ד"ר מדן קטריה, שהקים את מועדוני הצחוק בכל העולם, על בסיס התנדבותי ומזה התפתחה היוגה-צחוק, ואין כיום עיר גדולה בעולם שאין בה מועדון צחוק. והמחקרים מראים, כי הצחוק גורם לא רק למצברוח טוב אלא גם מעודד יצירתיות.
על חשיבותו הקריטית של הצחוק ושל חוש-ההומור ושל מצב הרוח הטוב כותב פרופ' נורמן דוידג´,  פסיכיאטר, פסיכואנליטיקן, חוקר ומשורר המשמש כחוקר ומרצה באוניברסיטת קולומביה ובחוג לפסיכיאטריה באוניברסיטת טורונטו. בשבוע שעבר יצא בהוצאת "כתר" תרגום של ספרו החדש "המוח הגמיש, סיפורים מקו החזית של חקר המוח". דוידג' מוכיח כי המוח הוא איבר דינמי וגמיש, המסוגל לתקן את עצמו ולהשתנות. בשיחה מטורונטו הוא סיפר, כי אנשים שנפצעו ואיזור הראייה שלהם במוח נפגע, מסוגלים לשוב ולראות בעזרת תירגול.

חוקר המוח, פרופ' משה אבלס, מאוניברסיטת בר-אילן, מסכים שהמחקרים על גמישות המוח פותחים אופק אפשרי חדש לשיקומם של נפגעי מוח. "העובדה שיש פלסטיות (גמישות) במוח ידועה זה זמן, ואכן אם יש פגיעה במיקום מסוים במוח בשטח לא גדול, ידוע שאיזורים סמוכים לאותו מקום יכולים לקבל עליהם את התפקידים של האיזור שנפגע. אם חלילה אדם נפגע בראשו, וכדור חדר לו לעורף ועשה נזקים באיזור הראייה הראשוני בקורטקס (בעורף הראש) ויש שם איזור מת, ידוע שהאיזור הסמוך למקום הפגיעה מסוגל "לתת כתף" ולקחת על עצמו חלק מהמשימות שהאיזור האחראי להן נפגעו, במקרה הזה ראייה, רק שזה מצריך עבודת אימון שיטתית", אומר פרופ' אבלס. לדבריו, התפיסה המכאניסטית של המוח, שכנגדה יוצא ד"ר דוידג', המניחה מטאפורה ולפיה המוח הוא מין מכונה שבה פונקציות שונות נעשות באיזורים קבועים ומסוימים במוח, אינה נכונה. "במובן הזה יש צדק בדברי החוקר, שהמוח אינו מפה של נקודות-ציון ספציפיות, ופונקציות רבות במוח נעשות בעת ובעונה אחת באיזורים שונים בו.
* אתה מסכים עם הקביעה של ד"ר דוידג', ולפיה אפשר לבצע "תיכנות מחדש", כלומר לבצע חיווט מחדש של קואליציית הניורונים? כלומר, שאם נשנה את ההתנהגות שלנו, היא תשנה את הכימיה של המוח, ובכך תרגיל את המוח לדפוס-התנהלות חדש?
פרופ' אבלס: "בהחלט יש קשר דו-סטרי. ידוע שמצב-רוח, למשל, קשור בהפרשת חומרים במוח, המעודדים את התחושה הטובה. ואם תלך לסדנאות צחוק, שבהתחלה צוחקים שם באופן מלאכותי ואז צוחקים מכל הלב, ואנשים שיוצאים משם מספרים שהם יוצאים מהסדנא במצב-רוח טוב, כך שלא רק לכימיה במוח יש השפעה על ההתנהגות, אלא גם להתנהגות יש השפעה על הכימיה של המוח".

* אז זה נכון שגם מחשבה חיובית יוצרת כימיה "טובה" במוח?
"בוודאי. מחשבה חיובית נובעת מהכימיה של המוח, וגם משפיעה עליה בכיוון ההפוך".
זו גם נקודת החיבור שבין שני הספרים, של פינק ושל דוידג', ושניהם טוענים כי האושר, הצחוק, היחס הקליל והנעים והמשעשע בחיים, לא רק משפיעים עלינו לטובה ומשנים את הכימיה במוח, אלא הם גם כדאיים מאוד בעולם התעסוקה החדש. במובן הזה שני הספרים מתייחסים לזרם המשפיע כיום ביותר בעולם הפסיכולוגיה בצפון אמריקה – "הפסיכולוגיה החיובית", תיאוריה שחיבר פרופ' מרטין סליגמן מאוניברסיטת פנסילבניה, שהראה בעבודות קליניות כי היעוד של האדם, כפי שטוען הדלאי למה, היא החתירה אחר האושר, אחר תחושת השלמות, נקיון הדעת הפנימי והשלווה, מה שהבודהיסטים טוענים זה שנים.

dudigoldman@gmail.com

3 תגובות על “לבנק סולידי דרוש משורר

  1. אלומה
    דצמבר 7, 2009

    עוד כתבה מופלאה מבית היוצר ההמיספרי הימני הידוע – דודי גולדמן…פשוט מתה על החומרים המקוריים שלך! תמיד פותח לנו את הראש, תמיד נותן לנו כיווני מחשבה אחרים! כמורה לאנגלית אני גאה ומאושרת להימנות עם מובילי מקצועות המחר…כבר מחר אתרגם את כתבתך החשובה לאנגלית ואפיץ אותה בקרב תלמידיי,העושים ללא ליאות מועדי ב,ג, ה ו-ז כדי להתקבל למגמות ראיית חשבון ומינהל עסקים, או בקיצור, מקצועות הפרהיסטוריה… 😆

  2. דודי
    דצמבר 30, 2009

    תודה רבה אלומה. אלומה?

  3. מוח ימני
    ינואר 2, 2010

    שלום רב,
    בזכותך נחשפתי לנושא, קראתי בשקיקה את הספר ואף הקמתי אתר שמרכז את כלל החומרים שניתן למצוא בעברית בתחום המוח הימני,
    תודה רבה
    http://www.rightbrainsite.info/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s