רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

גן עדן זה כאן, מעלינו הגיהנום

כל טייס-חלל, אמריקני או רוסי, יפאני או הודי, שחוזר לכדור הארץ, מספר בהתלהבות איך נראית הפלנטה שלנו מרחוק. בתיאורים שלהם מוצאים את המלים "גן-העדן", "שכיית חמדה" ו"פלנטה מקסימה  שעושה חשק להיות בה". כוכב-הלכת שלנו, הנקרא גם "ארץ" וגם "הכוכב הכחול", הוא היפה ביותר הנראה לעין, והוא מוקף בהילה הנראית כחלחלה שהיא האטמוספרה. השכנים בשכונה שלנו, הירח, והפלנטות הקרובות, מאדים ונוגה, נראים כמו ארץ הישימון, חסרי חיים, לא עץ ולא שיח וגם לא מים. אלה אינם מקומות
נחשקים להגיע אליהם. אבל מעל לגן-העדן, שבו התמזל לנו לחיות, באטמוספרה ובעיקר מחוצה לה, מתרחשת דרמה המזכירה את האגדות המיתולוגיות והדתיות השונות על הגיהנום. בגובה לא רב, 80 ק"מ מעל לראש שלנו, שורר חושך, אין לחץ אוויר ולעומת זאת יש קרינה קטלנית, שמקורה בשמש. זה שילוב של קרני רנטגן ממיתות ושל אור על-סגול, והם ניתכים בפראות אלימה לכיוון שלנו. אטומי האוויר שם, הפועלים כמגיני הפלנטה שלנו, מיירטים ובולעים את קרני הרנטגן הרצחניות, ובתהליך דרמטי ואלים, נקרעים האטומים לגזרים, ומתלהטים עד חום של 2000 מעלות צלזיוס.
ברוכים הבאים – וגם מקוללים המתקרבים – ליונוספרה, אותו איזור קלוש בגובה הבינוני-גבוה יותר של האטמוספרה, שבו החשמל מולך.

מאת: דודי גולדמן

yam.jpg "כלום מכל הדרמה הזו אינה נראה מכאן, מכדור הארץ, ומדובר במחזה סוריאליסטי שיצא מתוך הסיוטים: סילוני אש כחולים ענקים מבזיקים מפסגות של ענני הסערה, ומזנקים כמו חיצי ברק הפוכים כלפי מעלה אל שכבת היונוספרה הגבוהה יותר... כאן נכחדים המטאוריטים, המגיעים מהחלל בהבהקי אור, והם מפיצים באוויר שכבות מרחפות של מתכת, המאפשרות תנועה של זרמים חשמליים סביב האטמוספרה העליונה שלנו", אומרת ד"ר גבריאל ווקר, חוקרת, מרצה ועיתונאית-מדע בערוץ בי-בי-סי של הטלוויזיה הבריטית. ווקר, לשעבר עורכת בכתב-העת המדעי Nature, פירסמה ספרים רבים על מדע פופולרי, ובסוף החודש ייצא לאור בעברית בהוצאת "כתר" ספרה האחרון "ים של אוויר, מדוע הרוח נושבת ושאר תעלומות האטמוספרה".
בראיון טלפוני מביתה בלונדון, מספרת ווקר, כי בגובה רב עוד יותר, 100 ק"מ ויותר, פועל כוח הרסני ומאיים, הנקרא "רוח השמש". מדובר בסילונים עזים של חלקיקים טעוני חשמל, המתקדמים במהירות של יותר ממיליון קמ"ש אל עבר כדור הארץ, ובעוצמה שיכולה לפרק את האטמוספרה שלנו ולמוסס אותה לשובל ארוך, שישתרך מאחורי כדור הארץ שלנו, כמו זנב ארוך. למזלנו, השדה המגנטי של כדור הארץ, שכמעט ואינו מורגש כאן, השפעתו למעלה דרמטית, והוא נמתח כמו קשת על פני עשרות אלפי קילומטרים. לגודל שמחתנו, רוח השמש נאלצת להתפצל סביב השדה המגנטי, השומר עלינו בעיקשות – כמו מים סביב חרטום של ספינה. קשתות המגן המגנטיות מסיטות את רוח השמש, ומנתבות אותה אל מחוץ לתחום הסכנה. השדה המגנטי יוצר רשת כמעט בלתי חדירה, ורק חלקיקים בודדים מצליחים להסתנן פנימה, ואלה זולגים לאיזורי הקוטב הצפוני והדרומי, ושם הם מתנגשים עם האטמוספרה ויוצרים את פסטיבל האורות המרהיב הידוע כזוהר הצפוני והדרומי – אורורה. אליו עוד נחזור.

ווקר, בעלת דוקטורט בכימיה, אינה עכבר מעבדות מצוי, והיא שייכת לזן המדענים, שפעם נקראו "פילוסופים של הטבע", כמו צ'ארלס דרווין, שבעצמם יצאו לשדה וביצעו ניסויים. ווקר טיפסה על עצים ביערות הגשם באמזונס, ירדה ללועות של הרי געש כדי לאסוף דגימות לבה, ובילתה תקופות בקוטב הדרומי. הספר החדש של ווקר מפנה את המבט שלנו אל המובן מאליו, ולכן הזנוח, האוויר שמקיף אותנו, שאנחנו נושמים, כמו גם האוויר שמעלינו, באטמוספרה.

הבזקי חשמל ופיצוצים
היקסמותה והיפעלותה של ווקר מהטבע מורגשים בספר, והיא נשמעת נרגשת כאשר אני אומר לה, שניכר שיד של משוררת מעריצה כתבה את הטקסטים. "יש שחושבים כי מדע מפוגג את הפיוט ואת המסתורין של הטבע, וזה בדיוק להיפך. המדע מתחיל בתשוקה הפשוטה והבסיסית של האדם להבין את הטבע ואת חוקיו, והוא עושה את זה בכלים אובייקטיביים ושיטתיים, וכל היופי שאתה מוצא פה בכדור הארץ, החיות המשגשגת והפורחת וכל היפעה הזו, הם מערכת של איזונים עדינים, וחלק קריטי מהם  אנחנו חבים לכל הזוועות המתרחשות מעל לראש שלנו, והן ששומרות עלינו ומהוות חומות הגנה מפני עוינותו של החלל", היא אומרת.

 והחלל בהחלט עוין, שחור קר ואילם, עם הבזקי חשמל עזים ופיצוצי אש אלימים וגם רוח השמש היא עדות דרמטית לעוינות אקטיבית. פיסת החלל הצמודה לקצה האטמוספרה שלנו היא רדיואקטיבית מאוד. הקרינה כה חזקה עד שהיא מתלכדת לגלגל ענק, המסתלסל בפראות בצורה של סופגניה, כאשר לגודל הזוועה, כדור הארץ שלנו הוא החור שבאמצע הסופגניה. הקרינה המסחררת הזו עוטפת אותנו בחגורה דוהרת ומערבלת. רוח השמש מכילה תערובת של חלקיקים חיוביים ושליליים, פלזמה, היוצאת בסערה מההילה החיצונית הקלושה של אטמוספירת השמש בטמפרטורה של…מיליון מעלות. הרוח הסולארית נושבת מהשמש בקביעות לכל הכיוונים. היא נופחת בכוכבי השביט ויוצרת את השובל הארוך המשתרך מאחוריהם. היא מתנגשת בקביעות בשדה המגנטי של כדור הארץ, ובדומה לזרמי מים הנתקלים בסלע ומתפצלים סביבו בשצף, כך היא מוחצת את קווי השדה המגנטי שמלפנים, ומותחת את אלה שמאחור – עד שנוצר שובל ארוך, המשתרע על פני מאות אלפי ק"מ בזנבו של כדור הארץ.

 כל זה נשמע כמו מדע בידיוני, אבל למעשה זהו תיאור מדויק של העובדות, כפי שהמדע יודע אותן כיום וכפי שד"ר ווקר אספה אותן. ההמשך נשמע אפילו דרמטי עוד יותר, שכן הפליטה הרדיואקטיבית ה"באמת רצינית" נובעת מבועת פלזמה ענקית, שמשחררת השמש והתפרצות בודדת כזו יכולה להכיל מיליארד טונות של פלזמה לוהטת, שמהירות התקדמותה עולה פי חמישה על זו של רוח השמש. לא ברור מדוע השמש עושה זאת, אבל ההשערה היא שזה קשור לתופעה מסוימת, הידועה ככתמי השמש. העננים הקטלניים האלה מסתערים לעבר כדור הארץ בכוח אדירים ובסדירות מפחידה כאשר הם רכובים על גלי ההלם של רוח השמש.

למזלנו, כדור הארץ שלנו מוקף בשדות כוח מגנטים חזקים, כך שכאשר הטורפדו הסולארי הזה של בעות הפלזמה הענקית מגיע לכיוון שלנו הוא נתקל בשדה הכוח המגנטי של כדור הארץ. זהו המגה-ביריון השומר עלינו, ועליו מתנחשל המפל הקטלני הזה. שדה הכוח המגננטי נמעך תחת הלחץ העצום שמפעילה עליו בועת הפלזמה, אבל אינו נכנע. זירמת הפלזמה המתוסכלת ממשיכה בדרכה בדהרה סביב צידי כדור הארץ ומאחוריו, והיא לוחצת על השדה המגנטי והופכת אותו לשובל מגנטי ארוך, המשתרע הרחק מעבר לצידו האפל של כדור הארץ. כמו שתי יריעות גומי גדולות, הסופגות חבטה עזה, למשל כדור הנורה אליהן, והן קולטות אותו ומרוב אנרגיה היריעות נמתחות ונעשות צרות וארוכות יותר ויותר. המאבק נמשך והפלזמה האלימה אינה מרפה, והיא ממשיכה לדחוק עוד ועוד, עד שחלקיקים אחדים ממנה מצליחים להסתנן מבעד לכוחות המישמר של השדה המגנטי החזק שלנו, והם חודרים פנימה מבעד להגנה. כדור הפלזמה עצמו שנקלט ומשך אחריו את שדה הכוח המגנטי, משנה כיוון, כי קצות השדות המגנטיים נמתחו אל מעבר לקצה גבול היכולת שלהם, ואז הם משתחררים כמו רצועת-גומי שנמתחה  ונמתחה ואז באחת שוחררה, וכך נורית הפלזמה בחזרה לעברנו. כעת מתרחש משהו מופלא. הפלזמה מתגלגלת במהירות אימתנית המבשרת רע מאוד – בחזרה לעבר כדור הארץ, אלא שאז היא נאספת על ידי עוד ועוד קווי שדה מגנטי, כמו קבוצה גדולה של שוערים מצטיינים במשחק כדורגל, וקווי השדה המגנטי המגוננים שלנו מנתבים בחזרה את חלקיקיה הטעונים של הפלזמה במסלול לולייני סביב הקטבים, כמו חרוזים המושחלים על חוט. כאשר האלקטרונים מגיעים ליונוספירה, הם נבלעים על ידי האוויר, והאנרגיה שלהם מדליקה את היונוספרה, והיא שיוצרת את הזוהר המרצד של האורורה.

aurora.jpg

 "הזוהר הזה הוא העדות החיצונית להתקפות המחרידות הניתכות עלינו מהחלל החיצון, אבל מצד שני, הזוהר הזה אמור לעורר בנו יראת קודש כלפי מערכי ההגנה הסבוכים והנהדרים, שאנחנו מוקפים בהם בלי דעת, השומרים על חיינו", אומרת ווקר.

תזכורת דרמטית לכוח הכביר הזה התרחשה לפני שבע שנים: ביוני 2003 טילטלה סדרה של התפוצצויות את פני המעטפת החיצונית של השמש. התפרצות לוהטת של קרני רנטגן שילחה אל כדור הארץ אש, שהחום הצולה שלה שווה ל-5,000 שמשות. למעשה, טס לעברנו טיל של פלזמה במהירות של יותר מ-3 מיליון קמ"ש. "לדברי אחד המדענים, אם ניקח את כל ראשי הנפץ הגרעיניים שיוצרו אי פעם – שימו לב, לא שהתפוצצו, אלא שיוצרו – ונפעיל אותם בבת אחת, כמות הרדיואקטיביות שתיווצר בהתפוצצות זאת תהיה שווה לזו, שהכילה הפלזמה ששעטה לעבר כדור הארץ באותה התפרצות. ועם זאת, על פני כדור הארץ לא חשנו דבר. ההתפרצות הסולארית האדירה ביותר שראינו מאז החל התיעוד בכתובים ואחת הסערות הרדיואקטיביות הגדולות בהסטוריה, פגשה באויב אימתני הרבה יותר. הן הגיעו, ובזו אחר זו נהדפו על חומותיו השקופות של…אוויר קלוש", כותבת ווקר בספרה (עמוד 276).


מחול הגמדים והמכשפות
 בגובה של 100 ק"מ מעל כדור הארץ, האוויר הדליל טעון זרמים חשמליים, והוא מפצפץ ורוגש מרוב מתח גבוה. "זה איזור מלא מסתורין והוא מאוכלס בכוכבים נופלים ובסילוני אור מרצדים ומוזרים – אחדים מהם פסים כחולים ארוכים ודקים, שנמתחים לגובה מקצות ענני הסערה השטים עמוק מתחת. אחרים הם כתמי אודם ענקיים בעלי זרועות מיטלטלות", אומרת ווקר. צורות מוזרות אלה של ברקים בגובה רב נתגלו רק לאחרונה, והחוקרים נתנו להם שמות הזויים כמו גמדים פיות וגובלינים (רוח רפאים מהמיתולוגיה הגרמנית, הדומה לגמד-הגינה הגרמני, צוורק). האורות מספקים תפאורת רקע לתפקידה החשוב ביותר של שכבה חשמלית גבוהה זו, שהיא האחות הגדולה של שכבת האוזון: היא בולעת את הקרינה שמגיעה אליה מהחלל, קרינה רצחנית, שאם לא היתה נבלמת כאן בדרכה לכדור הארץ, הפלנטה שלנו היתה שוממת וחסרת חיים.

על קיומו של איזור חשמלי בגבהים האלה, כותבת ווקר, הצביע לראשונה ג'וליילמו מרקוני, בן לאנני, אירית ממשפחת יצרני הוויסקי ג'יימסון ובן לאב איטלקי ג'וזפה. בלי דעת הוא גילה כי בגובה הזה קיים שדה אלקטרומגנטי וחשמלי עז, שהוא שמאפשר קשר-רדיו אלחוטי. הוא פיתח מכשיר-קשר אלחוטי בתחילת המאה, ובזכותו קושרו אוניות זו לזו וליבשה במהירות. בטכנולוגיה הזו השתמשה בין היתר גם האוניה המפורסמת "טיטניק", ששידרה אס-או-אס לעולם (1500 מנוסעיה מתו, ורק 712 ניצלו). השדה האלקטרומגנטי הזה הוא גם שדה חשמלי, והוא נוצר מקרינת רנטגן כבירה וקטלנית שמקורה בשמש. קרני הרטנגן מגיעות עמוסות בכמות עצומה של אנרגיה עד שהן יכולות לנפץ מולקולות ד-נ-א לחלקיקים הטעונים, ואלה שמצליחות לחדור אלינו מעוררות את הופעת סרטן העור. "אם בעל-חיים היה נמצא ביונוספירה ללא שכבת-מגן, הוא היה מתפוצץ ונקרע בתוך פחות משנייה. השמש פולטת התפוצצויות כאלה כל הזמן. התפרצות אחת של קרינת רנטגן מהשמש – וכל יצור חי שאינו מתגונן מתחת כיפת המגן של היונוספרה – ייצלה לאפר", אומרת ווקר. תחנת-החלל הבינלאומית, החגה מעלינו בגובה 400 ק"מ, מכילה יחידת בטחון בעלת שריון מיוחד, הנועד להגן על יושבי התחנה מפני קרינה כזו. כאשר השמש מתפרצת, טייסי החלל בתחנה שמעל ראשנו חייבים לרוץ מייד אל היחידה המשוריינת ולתפוס מחסה.

אוזון: הלוחם האמיץ
מערך הגנה נוסף וקרוב אלינו יותר באטמוספרה היא שכבה, המכילה את הגז אוזון. מדובר בענן מתפזר של גז שקוף, הבולע כל קרינה על-סגולה (בלתי נראית), שהצליחה להסתנן דרך היונוספרה. האוזון הוא חומר מופלא, וקרוב לקרקע הוא נוצר לעתים על ידי ברקים או כתוצר ערפיח ממנועי רכב. ריחו המחניק דומה לריח של חוטי חשמל שרופים. בניגוד לקרוב משפחתו החמצן, שהוא גז בלתי נראה, לאוזון יש צבע כחלחל עז, ואפשר להריח אותו אצלנו אחרי פגיעת ברק, אף לא נעים לנשום אותו והוא גורם כאבים בחזה ולגירויים, אבל במרחק 30 ק"מ מעל לראש שלנו, האוזון יוצר שכבת מגן, השומרת במערך הגנה שני על החיים שלנו מפני החלל העוין. 5 מיליארד טונות של אוזון מרחפים מעל לראש שלנו ולוכדים את הקרינה על-סגולה החזקה ביותר – קודם שתגיע אלינו לאדמה. כל פעם שמולקולת אוזון נתקלת בקרן על-סגולה היא מתפוצצת, ויורה החוצה את אחד משלושת אטומי החמצן שלה, וכל זאת בקרב מתוחכם שבו רסיסי ההתנפצות הלוחמים בקרינה שבים ונקשרים שוב לאוזון. 

אנחנו, לפחות כל היצורים הרב-תאיים, חבים את חיינו לא רק לכוח הכבידה של כדור הארץ, שמצליח ללכוד לעצמו שכבת מגן בדמות האטמוספרה, ולא רק לשדות הכוח המגנטיים הכבירים הלוחמים בעוז, ולא רק לאוזון, שהוא לוחם קומנדו מתאבד, הנמצא דרוך ופעיל בקו ההגנה השני, אלא גם לחגורות הרוח המקיפות אותנו, שמדי פעם הן נראות כיוצאות מכלל שליטה, והופכות להיות סופות מאיימות כמו הוריקנים וטייפונים. "כדור הארץ מוקף בחגורות הרוח הגדולות, ואם הן לא היו חלק מהפלנטה שלנו –היה פה קר וקפוא באופן בלתי נסבל, בעוד שחלק אחר של כדור הארץ שלנו היה חם עד שהיינו נצלים, כלומר אלמלא חגורות הרוח – לא היינו יכולים לחיות כאן", אומרת ווקר. לדבריה, אם לא חגורות הרוח המקיפות אותנו בעיקשות ונדמות לנו מבשרות רע, הטמפרטורה באיזור קו המשווה היתה גדלה ב-14 מעלות מכפי שהיא היום, בעוד שבשני הקטבים היא היתה יורדת בעוד מינוס 25 מעלות, מכפי שהיא כיום. כלומר אם החום היה נשאר במקום, שבו הוא שוקע באופן טבעי, רוב שטחו של כדור הארץ היה בלתי נסבל לחיים, ולכן הרוחות העולמיות הן הכלי לביצוע חלוקה מחדש של אנרגיית החום המגיעה אלינו.

הבנה גדלה והולכת של אוקיינוס האוויר שעל קרקעיתו אנחנו חיים, והבנה של מרכיביו ותפקידיו לא רק במעגלים הקרובים אלינו, מביאה בעקבותיה את התובנה, כי אירועים הנראים לנו קשים או מאיימים הם לעתים אלה ששומרים עלינו ומאפשרים לנו להמשיך ולחיות. ספרה הנפלא של ווקר הוא מפעל לימוד וקידה לטבע הכביר ולכוכב-הלכת הנפלא, שהתמזל מזלנו לחיות עליו. המסתורין הזה נראה לעתים כמבוסס על הפכים, וכאן נחזור לאחת מתופעות הטבע הקסומות וכנראה המצולמות ביותר, אותו זוהר צפוני, המתרחש גם בקוטב הדרומי, הידוע בשמו אורורה. וזה הטקסט הנפלא שכותבת ווקר: "כל מי שראה את זוהר הקוטב, לא ישכח את החזיון לעולם. האור מופיע פתאום, כאילו משומקום, בדרך כלל צבעו ירוק בהיר, והוא נפרש כמו וילונות ברוח, או קרני אור משוננות, אך הוא מתפתל ומסתלסל בשמים כמו שובל של חילזון ענק. אחד הדברים המפחידים ביותר בזוהר הקוטב הוא, שזו התרחשות דוממת. כשרואים את המראה, נדמה שאורות כאלה המרצדים בשמים צריכים להיות מלווים ברעש – חשבו על ברקים, על זיקוקין די-נור, אפילו על הפגזות. אך אורות אלה דוממים לחלוטין, צצים ונעלמים כמו לישה חרישית של כפות חתול" (שם, עמוד 249).

===================================

החמצן, סם-החיים, נוצר כתוצאה מ…דליפה

לפי התיאוריה הפיזיקלית המקובלת במדע, לפני 13.7 מיליארד שנה, נוצר היקום במפץ הגדול מנקודה בודדת והלך והתרחב. כדור הארץ נוצר לפני 4.5 מיליארד שנה. לאחר מיליארד שנים, כלומר לפני 3.5 מיליארד שנים, החלו החיים הראשונים כאן. היו אלה חיידקים, שנשמו מימן ופלטו מתאן, ולימים כמה מהם פיתחו תגובה כימית חדשה ובה למדו לנצל את אנרגיית השמש כדי לפרק מים ולייצר מזון, ושיחררו בועות זעירות של תוצר-פסולת – חמצן. בזכותם יש חיים הגדולים מראש-סיכה, ובזכותם אנחנו חיים ונושמים. בחלוף מיליוני שנה, דלף עוד חמצן מ"יצרני החמצן החרוצים", אותם חיידקים, עד שלפני 600 מיליון שנה הגיע החמצן באטמוספרה לכמות כזו, שגרמה להתפרצות גורפת של תהליכי שינוי אבולוציוניים, שטרם היו כמותם כאן, ואז החלו לצוץ יצורים חיים גדולים ומגוון החיים החל. החמצן שפרץ היה רעל קטלני לרבים מהחיידקים הראשונים, ולכן כדי לשרוד הם מצאו מחסה במקומות לחים, וכיום אפשר למצוא אותם בשדות אורז כאשר הם פולטים גז מתאן, ובביצות שמעליהם עולה גז-ביצות שלעתים ניצת בצורת להבות אש מרקדות וגם במעיים של בעלי חיים, כולל שלנו, והם המקור לנפיחות. כך החיידקים האלה, יצרני המתאן, שעבורם החמצן היא סביבה מסוכנת, מצאו מקלט – גם במעיים שלנו.

=======================================

שרק לא יקרה לנו מה שקרה לנוגה

venus.jpg
פני השטח של כוכב לכת נוגה – הדמיה

בשנים האחרונות הבינו המדענים, לעתים בהתנגדות עזה של תעשיינים, כי התיעוש המוגבר מייצר פחמן דו חמצני, המגביר לרעה את אפקט החממה, הגורם להתחממות גדלה והולכת של כדור הארץ. מה שקרה בפלנטה השכנה, נוגה (ונוס), שקרובה יותר לשמש, שאפשר להניח כי יהיה שם יותר חם במעט. אלא שבשלב מסוים, השתלט הפחמן הדו חמצני על נוגה, והפעיל את כשפיו הרעים על האוויר שם. מסיבה לא ברורה החלו הרי הגעש שם לפלוט כמות יתר של פחמן דו חמצני לאטמוספרה של הפלנטה שלהם, האוויר התחמם ולכן גברה ספיגת המים מהאוקינוסים. אדי המים המתרבים פעלו כמו גז-חממה בפני עצמם, והעצימו עוד יותר את השפעתו הרעה של הפחמן הדו חמצני, וכך התמלאה האטמוספרה של נוגה במולקולות של פחמן דו חמצני ושל מים, שבלעו את קרני החום התת-אדום, שניסו להימלט והטילו אותן בחזרה אל קרקע הפלנטה. "התוצאה היא אסון – האוקינוסים של נוגה חרבו ואינם עוד. האבנים הפזורות כיום על נוגה יבשות ולוהטות עד שהן יכולות להמיס עופרת", אומרת ווקר.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-אפריל 19, 2010 על ידי ב-חלקיקים ברוח.