רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

אבא. הקאמבק

רוב רובם של המחקרים בפסיכולוגיה בעשרות השנים האחרונות מתמקדים באמא ובאמהות – כגורם המעצב והקריטי בחייו של כל ילד. מאות ואלפי מחקרים נעשו ופורסמו בכתבי העת המדעיים, ואלפי סמינרים הועברו ברחבי העולם על דפוסי ההיקשרות שבין האמא לבין הילד שלה ועל ההשלכות השונות של אלה על עיצובו המוגמר של האדם הבוגר. האמא היתה הכתובת היחידה לאושרו או למצוקתו של כל אחד מאיתנו. והנה, בשנתיים שלוש האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים הולך ומצטבר גוף ידע חדש, שמביא לקדמת הבמה דווקא את האבא, והמחקרים מראים כי חשיבותו של האבא לא רק שמשתווה לחשיבותה של האמא, אלא שבמקרים רבים חשיבותו של האבא אף עולה על זו של האמא בעיצוב עתידו של האדם.

מאת דודי גולדמן

"באחרונה אנו מגלים שלא רק שלאבא יש השפעה גדולה על התפתחותו של הילד, אלא שלעתים השפעתו גדולה יותר מאשר ההשפעה של האמא", אומר הפסיכולוג רונלד רוהנר מאוניברסיטת קונטיקט. רוהנר ועמיתיו ביצעו באחרונה מטא מחקר, סקירה מחודשת של מאות מחקרים שנערכו במשך עשרות שנים  בניסיון להבין את הקשר בין נוכחותו או נפקדותו של האבא מחיי הילד לבין יציבותו הנפשית והרגשית והערכתו העצמית של אותו ילד בחלוף שנים, כאשר הוא בעצמו כבר מבוגר. התברר כי נמצא קשר ישיר בין העדרה של דמות אבהית מחיי הילד לבין הסיכוי שאותו ילד יגדל להיות בוגר עוין, אגרסיבי, לא יציב מבחינה רגשית, עם הערכה עצמית נמוכה ועם תחושת דחייה עצמית ואפילו השקפות שליליות על החיים ועל המדינה שבה מתגורר אותו מבוגר.

 במחקר אחר שפורסם בכתב העת המדעי  journal Personality and Social Psychology Reviewגילו החוקרים זיקה בין העדר אב בילדות לבין בעיות התנהגותיות, ובהן נטייה לעבריינות, דיכאון, התמכרות לסמים, שימוש מוגבר באלכוהול ובעיות של הסתגלות למסגרות השונות. "הידיעה של הילד שיש לו אבא והתחושה המתמדת שהאבא אוהב את הילד היא מנבא מובהק לדעת אם המבוגר שיצמח מאותו ילד יהיה אדם שיחווה רווחה נפשית, תחושות סיפוק בחיים ואפילו רגעים של אושר בבגרותו", אומר רוהנר בראיון עימו, שפורסם באתר "לייב סאיינס".

המחקר בחן עשרות אלפי מקרים של משפחות, שבהן נכח באופן פעיל אבא ממין זכר, ביולוגי או לא ביולוגי, והשווה את המימצאים לעשרות אלפי מקרים אחרים של ילדים, שגדלו לאמהות יחידניות, כלומר שלילד לא היה אבא נוכח או שלא היה אבא בכלל. "מצאנו כי במקרים רבים, ההשפעה של אבא נוכח ואוהב ומכיל – על הילד – גדולה יותר מאשר השפעתה של האמא באותה משפחה, ואין לנו הסבר לזה, אבל שמנו לב למכנה משותף לאותם מקרים, והוא שאותו אבא היה ההורה, שתיכנן את התוכניות הכיפיות, למשל החליט כל שבוע איזה בילוי משפחתי יבלו בני המשפחה בסוף השבוע, או שנהג לשחק עם הילדים כדורגל בחצר הבית או צפה איתם בסרטים בטלוויזיה. במשפחות כאלה הילדים נוטים להקדיש יותר תשומת לב לאבא מאשר לאמא, ולכן באותן משפחות השפעתו המיטיבה של האבא על האושר העתידי של ילדיו ועל רווחתם הנפשית והרגשית גדולה יותר מאשר של האמא", הוסיף.

במחקרים רבים מתבהרת אט אט התמונה כי סגנון ההורות האבהי, שהוא לרוב יותר סמכותי, משפיע לטובה אפילו על יכולת ההתמדה של הילדים. במחקר שפורסם בכתב העת המדעי Journal of Early Adolescence ואשר נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת בריגהם יאנג, עלה כי ילדים שגדלו במשפחה שהיה בהן גם אבא מעורב אוהב ומכיל, פיתחו יכולת התמדה במסגרות שונות, כולל בלימודים בבתי הספר ובחוגי ההעשרה, ואת זה מייחסים החוקרים להורות האבהית, שהיא לרוב סמכותית יותר מזו של האם.  גם במחקר הזה עלה כי קיים יחס הפוך בין נוכחותם של אבות לבין המעורבות של הילדים בהתנהגויות עברייניות או בריוניות. "סוד הקסם האבהי נעוץ לא רק בסגנון שהוא לרוב סמכותי יותר בהשוואה לסגנון ההורות האמהי, אלא גם לעובדה שהמחקר הראה שאבות נטו – הרבה יותר מאמהות – לשקף לילדים את עובדת קיומם של כללים חוקים ונורמות וכי יש לציית להם, תוך שהם הסבירו לילדים את הרציונל שבחוקים ובכללים האלה, וכך גילינו שבאותן משפחות עם אבא מהסוג הזה יצאו מבוגרים שגם צייתו לחוק אבל גם היו בעלי אישיות אוטונומית", אמרה החוקרת לורה פדייה-ווקר למגזין "לייב סאיינס". המדענית הוסיפה כי אין לה הסבר לתופעה המתגלית שוב ושוב, שבה האבות מתבררים כטובים יותר בהנחלת יכולת התמדה וציות לחוקים מאשר אמהות, בעוד שאמהות כטובות יותר בהרכשת תכונות אחרות לילדים כמו תחושת חמלה ואמפטיה לאחרים, הכרת-תודה וטוב-לב.

 במחקר אחר איששה פדייה-ווקר את מה שכבר עלה במחקרים קודמים – השינויים הביוכימיים המתרחשים אצל הגבר שהופך להיות אבא, אם הוא מעורב פיזית ומעשית בהורות. השינוי הראשון הוא ירידה בטסטוסטרון, הורמון המין הזכרי הנחשב כאחראי בין היתר על התנהגות מאצ'ואיסטית, על תוקפנות ועל תחרותיות. במחקר שפורסם בכתב העת הנחשב "רשומות האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים" הוסיפו החוקרים כי כנראה שהירידה ברמות הטסטוסטרון עוזרת לגבר להפוך להיות הורה טוב יותר וקשוב ולרדת במידת לקיחת הסיכונים שהוא לוקח. במקביל, נמצא כי אצל אותם גברים שהופכים להיות אבות בצורה פעילה ומעשית יש עלייה באוקסיטוצין, הנחשב ל"הורמון האהבה" ולהורמון הנדיבות. במחקר שפורסם בכתב-העת המדעי Biological Psychiatry מועלית השערה כי הגידול בריכוז ההורמון הזה אצל גברים הוא שמאפשר להם לתפקד טוב יותר כמטפלים רכים בילדים. אגב, במחקרים אחרים שנעשו בקרב קופים ובקרב בני אדם התגלה, כי תוספת של ההורמון הזה הופכת את הזכרים לנדיבים יותר בחברה ולשיתופיים יותר, וכנראה שיש פה השפעת גומלין כלומר שזה עובד גם הפוך – ככל שאדם הופך להיות שיתופי יותר ופחות תחרותי – כך שיעור ההורמון הזה, הנחשב כמעניק רווחה ונעימות לבעליו, עולה.

 על כוחו של "הורמון האהבה" והשפעותיו אפשר ללמוד גם ממחקר נוסף שנעשה באוניברסיטאות טוקיו וקיוטו ביפאן, ואשר בחן את מוחם של קופי מרמוסט, שהפכו להיות אבות לגורים. במחקר נמצא גידול ברמות האוקסיטוצין שלהם בארבעת החודשים הראשונים לחייהם של הגורים שלהם. ואכן, בארבעת החודשים הראשונים לחייהם, חולקים האבות את האוכל שלהם עם הגורים, מה שהם לא נוהגים לעשות בדרך כלל. אבל בחלוף ארבעה חודשים, הם מפסיקים. והנה נמצאה קורלציה בין הפסקת חלוקת המזון עם הגורים לבין ירידה ברמות האוקסיטוצין, ולכן החוקרים הלכו הוסיפו לקופים אוקסיטוצין בחלוף ארבעת החודשים הראשונים והתברר כי תוספת ההורמון הזה גרמה לאבות הקופים להמשיך ולחלוק את מזונם עם ילדיהם.

 מתברר כי מנגנון האבהות כה מתוחכם עד שהוא מערב חומרים נוספים, ובהם גם את ההורמון פרולקטין, המשמש לרוב לייצור חלב אצל האם הטרייה. מתברר כי המגע של האבא עם עורו של התינוק ואולי החומרים המופרשים בין האבא לתינוק, וגם ריחו של התינוק שמגיע לאפו, גורמים לייצורו של הורמון פרולקטין, וזה מעודד עוד יותר חיווט מחדש וייצור של תאי עצב חדשים במוח. המשמעות, אומרים המדענים, היא  שבמוחו של הגבר יש הכנה לשינויים, שיאפשרו לו להיות אבא טוב לילדים שלו.

 בכתבה, "כיצד גבר הופך להיות אבא", שפורסמה ב"סאינטיפיק אמריקן", כותב המדען ברייאן מוסופ, שסיים פוסט דוקטורט במדעי המוח ומשמש כחבר מערכת בכתב-העת המדעי "רשומות האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים", מתואר התהליך כיצד גבר צעיר וקשוח הופך להיות אבא רך לתינוקו, שזה עתה נולד. "בעיניי, ג'ק, בן ה-26, הוא האח הצעיר והחתיך של אשתי, איש מארינס שהשתתף במלחמת עיראק, ובשנות הפלגותיו בים ראה וחווה יותר מאשר רובנו נראה בכל מהלך חיינו", הוא כותב. לדבריו, את השינוי בו הוא ראה בכמה אופנים והראשון שבהם הוויתור שלו על מכונית המירוץ. לג'ק, שהשתחרר לאחר שנים של שירות במארינס, היתה מכונית מירוץ דו-מושבית, ולקראת לידת בנו הראשון הוא חיפש כיסא-תינוק לרכב, אבל בכל מקום צחקו עליו בגלל שבמכונית ספורט אין מקום לכיסא תינוק במושב האחורי. "כאשר ג'ק ויתר וקנה מכונית סטיישן גדולה ונוחה להובלת תינוקות, הבנתי שהוא עבר את התהליך", כותב מוסופ, ומפרט את התהליך כמדען הסוקר את המחקרים העדכניים והחדשים ביותר בתחום.

 מחקרים חדשים, כותב מוסופ, מראים כי לגבר שזה עתה נעשה לאבא פעיל ונוגע ומחליף חיתולים ומשתתף בהורות, יש צמיחה מואצת של נוירונים חדשים במוח. "הנוירוגנזיס, צמיחה מחדש של תאי עצב, מתרחש כתגובה של אבהות פעילה של הגבר, וככל הנראה היא באה כתוצאה מריחו של התינוק וגם ממגע עם עורו. ידוע כי המוח הוא איבר גמיש, והמציאות משנה אותו, וכנראה שהצמחת תאי העצב החדשים במוחו, שזה אומר יצירתם של מעגלים חשמליים חדשים במוחו של האבא הפעיל והטרי נועדה להכשיר אותו טוב יותר להיות אבא קשוב אוהב ומכיל.

 אגב, עד כה היה ידוע כי דריכות חיובית, בניגוד למתח ומצבי עקה, כמו פעילות גופנית מאומצת וסקס, מעודדים את יצורם של נוירונים חדשים במוח, ובאחרונה מתברר כי גם אבהות פעילה מעודדת את זה.

 מחקר אחר, שאותו מביא מוסופ, הוא מחקר שערך הפסיכיאטר אריך שיפריץ מאוניברסיטת באזל בשוויץ, שהצליח להראות במכשיר הדמייה פונקציונאלי fMRI כי לבכיו של התינוק הפרטי של האבא מוקצה "דפוס חתימה" מסוים וקונקרטי במוח, והאבא הפעיל יזהה את הבכי של התינוק שלו, בדיוק כמו מה שידוע זה מכבר על אמהות. מחקרים ראשונים, כותב מוסופ, מראים כי תינוק שמתרגל לנוכחותו של האבא, לקולו ולמגעו, מגלה סימני מצוקה כאשר האבא נעדר פתאום במשך שעות ארוכות מחייו.

"אני לא מדבר על המחקרים המראים בבירור כי העדר אבא גורם לשורה שלמה של בעיות החל מהישגים אקדמיים נמוכים של הילד עוד בשלב בית-הספר, ניבוי של עוני, חוסר התמדה, חוסר יציבות רגשית, נטייה להתמכרות לעישון סיגריות, לצריכת סמים ואלכוהול והתנהגות תוקפנית עד עבריינית, אלא אני מדבר על סממנים ביולוגיים וביוכימיים בגוף הגבר ובגוף התינוק", כותב מוסופ ומספר על מחקר שערכו שני מדעני מוח מאוניברסיטת קלגרי באלברטה קנדה, קלוריה מק וסמיואל וויס ואשר בו הם הראו כי במוחם של עכברים זכרים, שנולדו להם גורים, לא רק שצמחו תאי עצב חדשים, אלא חלקים מסוימים במוחם חווטו מחדש. "זה מראה שהיונק הזכר, בוודאי האדם, נועד לגדל באופן פעיל את ילדיו, ולא להשאיר את העבודה לאמא", כותב מוסופ בהיפעלות על חוכמתו העדינה של הטבע. אגב, בגורי חולדה שלא באו במגע עם זכר בוגר, התגלה כי חלקים מסוימים במוחם, האחראים על העברת תחושות פיזיות, מתנוונים בהשוואה לגורי חולדה, שכן באו במגע עם זכר בוגר שהוא כנראה האבא.

 מעבר לרווחים העצומים של הילד מנוכחותו הפעילה של אבא, מתברר כי האבא עצמו מרוויח מכך, ולא רק שגופו נגדש באוקסיטוצין, הורמון האהבה, ויש ירידה בטסטוסטרון, ובכך חייו בטוחים יותר כי הוא ממעט לקחת סיכונים, אלא שאבות פעילים מתבררים להיות מאושרים יותר. במחקר שערכה אליזבט דאן מאוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה, התברר כי מבוגרים בגילאי 30-70 שהם הורים לילדים, מדווחים שהם מאושרים יותר בהשוואה לקבוצת ביקורת של מבוגרים באותן קבוצות גיל שאינם הורים. יתירה מזאת, מתברר כי דווקא גברים מדווחים על תחושת ערך ומשמעות ובעקבותיה סיפוק גדול יותר מעצם היותם הורים מאשר הנשים שהן אמהות.

 "המחקרים החדשים האלה מעניינים מאוד, אבל אינם מפתיעים אותי", אומר הפסיכולוג הקליני והחוקר ד"ר עלי כ"ץ, שחיבר שני ספרים בנושא "אינטליגנציה אבהית" ו"אוף גוזל". לדבריו, ידוע זה מכבר על המחירים הכבדים שמשלמים ילדים וילדות מהעדרו של אבא פעיל בחייהם. "למשל ידוע שיש קשר ישיר בין העדר אבא לבין הגיל הצעיר של יחסי המין שנערות מתחילות בו. בקליניקה אנחנו רואים שילדות בגיל 14 שבחייהן לא היה אבא פעיל מתחילות לקיים כבר יחסי מין, ולצערי גם הקשר בין שימוש בסמים ובאלכוהול לבין אבהות נפקדת ידוע זה מכבר. אני מעדיף להגיד את האמת ולא לציית לכללי הפוליטיקלי קורקט ולהגיד שהעדר אבא פעיל יכול גם לנבא התנהגות עבריינית אצל ילדים, ואני מדבר החל בגיל הרך".

 איך זה בא לידי ביטוי כבר בגיל התינוקות?
"תינוק מריח וחש. והוא מריח את ריח הזכרות של האבא ומרגיש את העור שלו שהוא יותר גס ומחוספס, ואת גופו ששעיר ואת קולו שהוא עבה יותר, ותינוק או תינוקת שזכו לאבא פעיל מינקות מתחילים לחבר את הוויית הזכר למקום של הכלה ואמפטיה, ותינוק כזה שמגיל אפס מצליח לחבר בעולם הפנימי שלו את הזיכרות עם רגישות ואמפטיה והבנה והכלה וקבלה – יש לו תובנות אחרות על הגבר כשיגדל. אם זה בן הוא ילמד שלא תמיד צריך להתחרות ואם כן – אז לא תמיד מוכרחים לנצח וזה לא תמיד ללכת למקום האלים והתוקפני יותר. אלה דברים שהוא נושם מיום שהוא נולד. גם אבות שלא היו מינקות ילדם אבות מטפלים, אבל נכנסים לתמונה באופן פעיל בגיל מאוחר יותר ומכינים לילד סנדביץ ומדברים איתו ומבלים איתו יכולים לייצור לילד חוויה מתקנת. עבור ילד זו חוויה שונה מאשר ילד שאבא שלו חוזר בערב, זורק אותו באוויר ונפנה לענייניו, וכזה אבא הוא דמות מרוחקת ולא חמה ולא מבינה ולא רגישה".

 דיברת על בנים. איך זה בא לביטוי אצל בנות שהאבא נפקד?
"בת שכבר כתינוקת הריחה וקישרה את הזיכריות עם מקום קרוב מכיל אוהב ורגיש כלפיה, זה יוצר אצלה מצב שבו השמים הם הגבול כי הזיכרות של האבא מתקשרת לאומניפוטנציה, תחושה של כל-יכולות, היא מרגישה שגוף האבא שרירי ומחוספס יותר, שקולו עבה יותר, גופו גדול יותר ודרמטי, והוא מקבל אותה ומעריך אותה ומכבד אותה כאדם, ואז היא באה לחיים לא ממקום של שדיים מהלכים".

 שדיים מהלכים?
"כן. כזו בת יכולה לעוף גבוה, והיא לא תיאלץ להיות שדיים מהלכים, כלומר פתיינית במהותה, שכן היא גדלה עם אבא, כלומר עם גבר שמעריך אותה כאדם, בניגוד לאבא שנותן לה תשומת-לב כאשה קטנה, כמו שיש אבות שנוהגים עם הבנות שלהן. אבא פעיל כזה הוא גבר שמעריך אותה ומקשיב לה, ולא מסוג האבות, שלצערי יש לא מעטים מהם, שמביטים בילדה או בנערה באופן צעצועי ואומר לה 'כמה את יפה וחמודה, בואי אקנה לך גלידה'. דווקא עבור בת, האבא הוא דמות אובייקטיבית יותר מהאמא. זה מעניק לבת וגם לבן יציבות רגשית ובטחון עצמי, ולכן המחקרים שיצאו ועדיין יוצאים מדי פעם, שבהם אומרים שרק האמא חשובה – הם שקר, יש הרבה מאוד אמהות יחידניות וכולם רוצים להיות בסדר עם כולם, אז אומרים שרק האמא חשובה, אבל זה ממש לא נכון".

 אז מה תאמר לאמא יחידנית?
"אני מפרגן לאותה אמא או לזוג ההומוסקסואלים שמגדלים ילד לבד, אבל הם צריכים למצוא דרך כדי שלילד תהיה גם דמות גברית קבועה ומשמעותית, שתמלא את המקום של אבא. זה יכול להיות הסבא או דוד או אפילו מאמן הכדורגל, אבל שתהיה גם דמות גברית. ילדים צריכים אמא ואבא".

 וילדים שנשלחים למעון או לגן בגיל של כמה חודשים?
"להשאיר ילדים בגן בגיל שלושה חודשים – זה להזניח אותם. זאת למרות העובדה שאת זה עושים לרוב הילדים שלנו. בראייה אבולוציונית, הפתרון לדעתי הוא שהאבא ייכנס לתמונה. דווקא האבא. למה? כי המהפיכה הפמיניסטית יצרה מצב, שבו האשה רוצה לממש את עצמה והיא יוצאת לעבודה, וטוב שכך, ואי-אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, ולכן הפתרון הוא שהאבא יעבור לקדמת הבמה, ויהפוך להיות דמות מטפלת נוכחת ופעילה הרבה יותר. האמת שנשים רבות מרגישות מרומות, שהרי הן יצאו עם גבר שנראה ונשמע שוויוני והגון, ופתאום נולד הילד וכולם שמחים, אבל האמא גם עובדת וגם מטפלת בו, והאבא נעלם. והאשה מרגישה מרומה והיא אומרת לבן הזוג שלה 'לא ככה ראיתי את הקשר בינינו, כאשר החלטנו שאנחנו רוצים ילדים, והרי דיברנו על הורות משותפת? מה קורה פה? הרבה מהזוגות שבאים אליי לקליניקה בגלל בעיות ביניהם, כאשר אני מברר אני נוכח לדעת שרוב הבעיות מתחילות מזה שהאשה חשה אכזבה וצער וזה גורם למשבר".

 צריך לראות "מד מן" כדי להבין שהיינו חזירים
 לדברי כ"ץ, השינוי בתפיסת הגבריות, ממאצ'ו דביל לגבר חדש ורגיש, אפילו אם הוא ברובו רק במרחב הלשוני ולא בפועל, הוא נהדר. "היום גבר-גבר זה להיות בעל צדדים נשיים, זה מישהו שאפשר לדבר איתו, היום גבר-גבר זה האבא המטפל ולא ג'ון וויין גיבור המערבונים. לדעתי כל גבר צריך לצפות בתוכנית הטלוויזיה "מד מן", תשמע, כמה שהיינו חזירים, ואיזה מזל שהיום זה כבר לא ככה. היום באים אליי פסיכולוגים לקבל הדרכה כיצד להנחות קבוצות של גברים שמבקשים לבוא לסדנאות של הורות. גברים מיוזמתם באים כדי לדבר על האבהות שלהם. זה שלב נהדר באבולוציה של הגבר".

פחות אופטימית ממנו נשמעת פרופ' רחל לוי-שיף, פסיכולוגית קלינית וחוקרת במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. נכון שהרטוריקה היום השתנתה מאוד, אבל לעתים קרובות זה נשאר ברמה הרטורית ולא מגיע לידי ביטוי מעשי. "מחקרים רבים שערכנו הראו כי הגבר היום חושב באמת ובתמים שהוא משתתף בגידול הילדים, וכאשר אתה הולך לבת זוגו ושואל אותה, אתה מוצא פער עצום בין מה שהוא מחשיב כהשתתפות בתהליך ההורי לבין מה שהוא משתתף בו בפועל", היא אומרת. זאת, למרות העובדה שבמישאלים אנונימיים אותו גבר צעיר יגיד שהקריירה שלו חשובה באותה מידה כמו ההורות שלו, כלומר הוא אינו משקר, אבל יש פער גדול בין הדימוי העצמי שלו כאבא לבין האבהות הפעילה שלו בפועל.

 לדבריה, העדר אב פעיל פוגע בבנים ובנות וגוף הידע שנצבר עד כה מאשש את זה. עם זאת, לדבריה העדר אב קריטי יותר לבנים מאשר לבנות. "האב משמש מודל לתיפקודים קוגניטיביים שונים. העדר אבא פוגע בביטחון הרגשי, בתיפקודים בית ספריים וחינוכיים, בדימוי העצמי, במשמעת, בריסון העצמי, בהישגים וביציבות הרגשית, ואצל בנים זה בא הרבה יותר לידי ביטוי", אומרת לוי-שיף.

 dudigoldman@gmail.com

»»»»»»» »»»»»»» »»»»»»» »»»»»»» »»»»»»» »»»»»»» »»»»»»» »»»»»»»

  מכתב לילדות שלי , מאת ברק אובמה
"מאליה וסשה היקרות,
"כאשר היתי גבר צעיר, חשבתי שהחיים הם כל מה שקשור בי. אבל אז שתיכן הפצעתן לעולם שלי, והסקרנות שלכן והשובבות שלכן והחיוכים – אלה אינם מפסיכים למלא את ליבי ולהאיר את יומי. ופתאום, כל התוכניות הגדולות שלי לגבי עצמי כבר לא היו חשובות כל כך. במהרה גיליתי, כי העליצות הגדולה בחיים שלי היא העליצות שאני רואה בכן".

"When I was a young man, I thought life was all about me," Obama wrote. "But then the two of you came into my world with all your curiosity and mischief and those smiles that never fail to fill my heart and light up my day. And suddenly, all my big plans for myself didn't seem so important anymore. I soon found that the greatest joy in my life was the joy I saw in yours."

 המכתב  המלא כאן
»»»»»»» »»»»»»» »»»»»»» »»»»»»» »»»»»»» »»»»»»» »»»»»»» »»»»»»»

מכתב לאבא שלי יוז'י 
מאת סיגל ורדי
"לפני שבועיים, כשביקשת לדבר איתי , הרגשתי לרגע את הלב שלי נושם כואב. אנחנו מכירים 50 שנים שזה 18,250 ימים, ותמיד הזמנה לשיחה מצידך עשתה לי אסטמה קטנה בלב.

הייתי ילדה משונה, אחר כך נערה עצובה, ולא היה לנו תדר לתקשורת בינינו. השואה והזכרונות שלך הציקו לשנינו, ולא הצלחתי להיות מה ש…כל כך רצית שאהיה: נסיכה הונגריה מנומסת, צייתנית ומוצלחת. וההזמנות לשיחה היו תמיד התחלה של חנק בלב.

לפני שבועיים ביקשת לדבר. והגעת. והכלבות, כרגיל, צרחו משמחה, והילדים , כרגיל, התייעצו איתך, ואני הרגשתי, בפעם הראשונה, שיש כאן שיחה אחרת. שלא באת לומר לי כמה שאני לא בסדר, ואיזו מין בת אני, ואיזו מין אמא אני, ואיך שהבית שלי נראה… באת כי לא מצאת לבד תשובות. וזו הייתה הפעם הראשונה שנתת לי לראות אותך בלי התלבושת הייצוגית שלך: תלבושת – שריון של האבא הכל-יכול. ובשנייה אחת התאדו הכעסים. והצלחתי לומר לך, שאיזה איש מדהים אתה, ואיך שמרת בכל כוחותיך הפיסיים והנפשיים על המשפחה הקטנה שלך, ושאני יודעת כמה שזה היה קשה. להילחם כל יום מחדש בחרב האפילה שאיימה לחנוק אותך מבפנים. אתה ניצחת אותה כל יום מחדש. היית אבא קשוח, דורש, מאיים, מעניש, אבל היית בשביל המשפחה.

ופתאום, ממש פתאום, הרגשתי קרובה אליך, רוצה לקבל אותך, ולראות הכל. ולהחזיק את ידך ולומר. לא חשוב מה, ולו רק שייצא מליבי ללא פחד.
מליבי לאבא יוז'י שלי".

13 תגובות על “אבא. הקאמבק

  1. תמי כהן
    יולי 21, 2012

    שלום מר גולדמן

    אחת לכמה שבועות מתפרסמים מחקרים שנועדו לערער על כל מה שידוע לנו. אני מניחה שיש הרבה חוקרים בעולם שמחפשים איפה אפשר לחדש ולהתפרסם, ויוצאים לעשות מחקרים עם הנחות ידועות מראש.

    שני בני התייתמו מאביהם בגילים 4 ו-1, לא היתה להם שום דמות אב חלופית עד עצם היום הזה, כשהם בני 26 ו-23. שניהם גדלו לתפארת, הבכור התחתן לא מזמן ומתפקד כבעל נפלא, הצעיר עדיין בצבא (קבע) ביחידת מחשבים. אין לי מספיק מילים לתאר כמה הם נורמטיבים ומוצלחים, אהובים ומקובלים בחברה (יחד עם זה ממש לא חננות…) ובנים נפלאים לאימם.

    מטבע הדברים רבות מחברותי גם חד הוריות, בדרך כלל גרושות, ולמרות היעדרות מוחלטת (וגם במקרים התעלמות מכאיבה ביותר) של האב, בניהן ובנותיהן גדלו לתפארת. כולם לומדים, עובדים, חלקם נשואים והורים.

    בקיצור, נשות ישראל, אל תיבהלו מה"מחקר" הטיפשי התורן, אין לי ספק שלאב יש חלק מאד מאד חשוב בהתפתחות הילדים, אבל אפשר גם בלי, אם זה הגורל שלהם.

    בברכה
    תמי

    • dudi goldman
      יולי 21, 2012

      תמי

      אני שמח לשמוע שאת רווה נחת מהילדים שלך ואני מאחל להם המשך חיים מאושרים ואושר. אני עצמי איני "סוכן של מחקרים" ואיני דולה מחקרים מראש מתוך כוונה למצוא דווקא מחקרים מסוימים. התפקיד שלי הוא להיות "עם היד על הדופק" ולסקור את המגזינים הרציניים במערב העוסקים במדע. והנה מערכת 7ימים הפנתה את תשומת ליבי לכמה מגזינים פופולריים למדע שבתוך כמה חודשים נשטפו בגל של פירסומים על אודות מחקרים כאלה העוסקים בחשיבותו של האבא ו טוענים כי אם פעם האבא היה אי שם בעורף הבימה, הרי שהיום הוא נגרר או מגיע לקדמת הבמה. נכנסתי לשפע המאמרים המדעיים שצוטטו באותם מ גזינים פופולריים וראיתי שהם פורסמו בכתבי עת מדעיים רציניים, ואז החלטתי לבדוק את הדבר עם פסיכולוגים ישראלים נחשבים העוסקים בהורות ולהפתעתי גיליתי שהם דווקא אינם מופתעים מהמחקרים החדשים, וכך נולדה הכתבה.

      עם זאת, לו אני במקומך, לא הייתי ממהר להציע לנשים או לגברים לא להתייחס למחקרים או לקרוא להם בשמות גנאי. מי שטוב בזה, בכיסוי העיניים מפני מידע חדש והצבעה על כל חדש כעל משהו פגום, הן החברות החרדיות, בין אם יהודיות ובין איסלאמיסטיות. אנשים רציונלים בחברה דמוקרטית ליברלית מצוידים בכלים המאפשרים להם להיחשף למידע חדש בלי להתמוטט ובלי לתקוף את המבשר.

      מאחל לך ולילדים שלך חיים בריאים ומאושרים וכך גם לכולנו

      שבת שלום
      דודי

      • Gil Ronen
        יולי 23, 2012

        איסלמיסטיות, חרדיות ופמיניסטיות.

  2. ריבה אלקלעי
    יולי 22, 2012

    דודי שלום
    שמחתי לקרא את המאמר המקיף בנושא דמות האב.
    ד"ר ארנולד הולצמן כתב על תפקיד האב והמשמעויות הנובעות כתוצאה מהעדר דמות אב כבר לפני למעלה מ25 שנים.
    ניתן לאבחן את העדר אב כבר בגיל חמש באמצעות המורפולוגיה של כף היד.
    היות ולכל אחד מרכיבים גנטיים מולדים ההשפעה של העדר האב תבוא לידי ביטוי באופנים שונים מאדם לאדם.
    אך מסתבר כי המשותף לכולם הוא הצורך להשלים את החוויות החסרות עם האב באמצעות החברה.
    חלק יבחרו ב'הכרה' בכל מחיר גם אם היא שלילית. אחרים ימקמו את עצמם בתפקידים או מקצועות המקנים להם במה. אלה וגם אלה זקוקים להכרה ולאהדת ההמונים.
    ניתן לקרא על כך בהרחבה בספר 'אמנות האמהות' מאת ד"ר ארנולד הולצמן בהוצאת כף ידע.
    אשמח להרחיב
    ריבה אלקלעי
    מנהלת מכון כף ידע
    http://www.kafyeda.com

  3. אלון נחמן
    יולי 22, 2012

    דודי שלום
    תודה על המאמר.
    אמנם איניי צריך מחקרים להבין את המובן מאליו, אולם לעומת שטף המאמרים המדברים על חשיבות האם, חשוב שיעלו לדיון גם מחקרים המראים את חשיבות האב.
    אישית ,איני אוהב את התחרות מי יותר חשוב, לדעתי לכל ילד מגיע גם אבא וגם אמא במשרה מלאה.
    מוזר אייך לפני הגירושין אנו אבא ואמא, ואחרי הגירושין מכניסה "המערכת" מדרג ובו האם היא "המשמורנית" והאב הוא הורה סוג ב , וצריך להוכיח שאין לו אחות כדי לזכות בילדיו.
    אני תקווה שחוק חזקת הגיל הרך יבוטל במהרה ולכל ילד יוכלו להיות שני הורים – כי לכל ילד זה מגיע.
    אני אומר תודה על המאמר וכן יירבו.
    אלון נחמן

    • dudi goldman
      יולי 23, 2012

      תודה אלון. האמת, שאין לי מושג על חוקי המשמורות וידיעותיי בתחום נופלות מתחת לידיעותיו של האדם הפשוט מהרחוב. באמת. מתוך התגובות אני מבין שזה נושא חם וכואב. מקווה שהחוק והנורמה יהיו לעולם לטובת הילד

  4. Gil Ronen
    יולי 23, 2012

    דודי — כל הכבוד על הכתבה המאוד חשובה שללא ספק תשמש הרבה אבות מתגרשים ואולי תמנע גירושין אחרים. ייתכן שגם הסרט הזה יעניין אותך:

  5. יאיר תיבון
    יולי 23, 2012

    יישר כוח על הכתבה. קצת צרמו לי דבריה של פרופ' רחל שיף ותגובתי לדבריה הם שהיום בשיח ההורי מדברים פחות על "שוויון בהורות" ויותר על "שותפות בהורות". בעיני השוויון הוא יעד, "מטרת על" וסמל ערכי. יתכן מאד שזה נכון שאבות מציינים שההורות חשובה להם כמו הקריירה… אבל בעיני זה פרמטר ערכי ולא עובדתי. יש הבדל משמעותי בין ערכים (פרמטרים איכותיים) ובין פונקציונליות (פרמטרים נסיבתיים)… לכן עדיף שערכים יובילו חברה לשינוי ולא נסיבות משתנות. כמו כן צריך לזכור שמחד גיסא אמהות רבות עדיין לא "משחררות" מספיק ולא מאפשרות לאבות מרווח הורות ושמאידך גיסא אמהות רבות לא "דורשות" בתקיפות מספקת מהאבות למלא חלק שווה בהורות… במילים אחרות בבית בו לא מתקיים השוויון ישנה אשמה, אם לא שווה אז לפחות חלקית, במצב עניינים זה.

  6. Yair Tibon
    יולי 23, 2012

    יישר כוח על הכתבה. קצת צרמו לי דבריה של פרופ' רחל שיף ותגובתי לדבריה הם שהיום בשיח ההורי מדברים פחות על "שוויון בהורות" ויותר על "שותפות בהורות". בעיני השוויון הוא יעד, "מטרת על" וסמל ערכי. יתכן מאד שזה נכון שאבות מציינים שההורות חשובה להם כמו הקריירה… אבל בעיני זה פרמטר ערכי ולא עובדתי. יש הבדל משמעותי בין ערכים (פרמטרים איכותיים) ובין פונקציונליות (פרמטרים נסיבתיים)… לכן עדיף שערכים יובילו חברה לשינוי ולא נסיבות משתנות. כמו כן צריך לזכור שמחד גיסא אמהות רבות עדיין לא "משחררות" מספיק ולא מאפשרות לאבות מרווח הורות ושמאידך גיסא אמהות רבות לא "דורשות" בתקיפות מספקת מהאבות למלא חלק שווה בהורות… במילים אחרות בבית בו לא מתקיים השוויון ישנה אשמה לאמהות, אם לא שווה אז לפחות חלקית, במצב עניינים זה.

  7. גילי
    יולי 24, 2012

    שלום.. 🙂
    אני סטודנטית לתואר ראשון ואני עושה סמינריון על אבהות.. אשמח אם תוכל לשלוח לי קישור לקריאת המאמר על מנת שאוכל להיעזר בו לסמינריון שלי.. 🙂

  8. יגאל אוריאל
    יולי 29, 2012

    כפעיל למען זכויות הוריות ובכלל זה למען זכויות הוריות למען אבות גרושים, ברצוני לברך על כתבה מקצועית מפורטת מעניינת ואמיצה.
    קראתי את הכתבה בשקיקה רבה והאמת שהיה לי קשה להאמין כי מה שרואות עיני אכן עיני רואות, הינה מוצגות לעיני כול הדעות השונות מאלו שהוצגו עד כה בנושא ההורות. הינה מאומתים טענותיהם של האבות, ודעות אלו מפורטות מנומקות ומגובות במחקרים רבים מרחבי העולם כולו, בדיוק כפי שצעקו האבות במשך שנים רבות, אך איש לא הקשיב.

    האמת היא שבשנים האחרונות שלא לומר בעשורים האחרונים הורגלנו למידע חד כיווני אשר זרם לציבור ומקורו מארגוני נשים פמיניסטיות רדיקאליות אשר המנטרה ששגורה בפיהם באה לבטל את האב בחיי ילדיו וזאת מתוך חשיבה מעוותת כי ביטול האבות בפרט והגברים בכלל, יביאו כביכול להעצמת נשים.
    על הנזק הנגרם לאבות ולילדים כמו גם לציבור הנשים מפעולתם של אותם ארגונים, קצרה היריעה מלפרט.

    לא לחינם ציינתי עובדות אלו שכן הכתבה כפי שהובאה התעלמה מכוחות אלו של בעלי אינטרסים והציגה באופן נחוש ואמיץ את המחקרים המתקדמים ביותר מהעולם ואת הידע שנצבר במדינות אחרות, אשר כול כולם שוללים על הסף את התפיסה הפרימיטיבית הנהוגה בישראל אשר סופה כאמור פגיעה בילדים בגברים וגם בנשים.

    אומנם בישראל רחוקים שנות אור ממצב של שוויון בהורות, ראיית זכויותיו של האב ומתן חשיבות עליונה לטובתו של הילד (כפי שמתיימרים להצהיר כוחות הרשע של בתי המשפט, העובדים הסוציאליים וארגוני הנשים), אך יחד עם זאת, הכתבה היא בהחלטת אבן דרך לכל הנושאים החשובים הקשורים בטובת הילד והשוויון בהורות, וגם אם המשיח עוד לא הגיע, הרי שמעבר לדפי העיתון מבצבץ קצה זנבו של חמורו הלבן.

    אני מזמין את כולם לערב עיון שיערך ביום שלישי ה 14 לאוגוסט 2012 , בשעה 19:30בנושא "מסוגלות הורית או מכשול להורים" הקשור בענייננו. הכנס ייערך בבית אריאלה, אודיטוריום (קומה -1 ), שד‘ שאול המלך 25 ת"א. לאישור השתתפות ניתן לפנות במייל hakshava1@gmail.com :
    (מצורפת הזמנה לערב העיון).

    חזק ואמץ
    בכבוד רב,

    יגאל אוריאל
    פעיל חברתי לשוויון בהורות

  9. עידית
    אוגוסט 7, 2012

    הכל טוב ויפה, מלבד שני דברים: האחד, שהמחקרים נעשו בארה"ב שם תרבות החד הוריות שנכנסות להריון לא מתוכנן בגיל הנעורים נפוצה ואין להשליך ממחקר המראה על הדרדרות לעבריינות של הילדים שלהן על אפשרות של הדרדרות לעבריינות של ילד לאם חד הורית בשלה ומוקפת במשפחה תומכת כפי שנתקלים בה בתרבות הישראלית.
    שנית, הסכנה הטמונה במחקר הזה וכבר מורגשת בשטח, היא שאנשי המקצוע לוקחים ממנו רק את השורה האחרונה – שנוכחות אב בחיי הילד חשובה ויהי מה – ומפלים לטובה את האבות הלא מתפקדים מבחינה משפטית, טיפולית ויום יומית – העיקר שיהיו בשטח.
    הייתי הרבה יותר שקטה אם את המחקר הזה היתה כותבת ומפיצה אישה, לא גבר, ודי לחכימה ברמיזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-יולי 21, 2012 מאת ב-הכימיה של הנפש ותויגה ב-, , , .