רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

רפואת העתיד – חלק שני

kickסטרואידים למוח

"בעיטה חשמלית" לראש – ואתה גאון במתמטיקה

 כמעט כל מי ששירת בצה"ל זוכר את "שיטת התיקון" של מכשירים שהפסיקו לעבוד, שנפוצה בקרב חיילים רבים. השיטה פשוטה למדיי ועיקרה הוא בעיטה במכשיר הסרבן. פעמים רבות, באיזה אורח פלאי ולא תמיד מובן, המכשיר חוזר לעבוד. כך אפשר לדמות את המחקר המעניין של מדען המוח, ד"ר רועי כהן קדוש מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה. עיתונות המדע פירסמה בהבלטה רבה את מחקריו, שבהם הראה כי סוג של סערה חשמלית שהוא משדר אל החלקים העליונים של המוח, לא בצורה פולשנית, מצליחים להגביר את היכולות המתמטיות של האנשים שעברו את הפרוצדורה הזו. המחקר של ד"ר כהן קדוש ושל אנשי צוותו מאוקספורד פורסם בכתב העת המדעי Cell, והחוקר הישראלי המוכשר הופיע בתוכניות מדע כאורח מבוקש.

מאת: דודי גולדמן

 "הרעיון הוא גלי רעש אשר בתדירות מסוימת הם יכולים לעזור. רעש בתדר מסוים גורם להסתברות גדולה יותר שהנוירון (תא העצב) שלך יגיע לסף תגובה גדול יותר והוא יגיב. למעשה, אנחנו גורמים למוח לעבוד בצורה יותר יעילה. למוח יותר קל להגיב בעת הלמידה, ויש שיפור בביצועים", הוא אומר בראיון. לדבריו, למרות שיש עוד צורך בניסויים נוספים על מנת להבין את המנגנון המדויק, הסברה היא שאם היכולות הקוגניטיביות ממוקמות באיזורים של קליפת המוח, אז ניתן להשפיע עליהן, מכיוון שהשיטה הנוכחית משפיע בעיקר על האיזורים האלה (איזורים קורטיקלים), ולא על איזורים יותר עמוקים (תת קורטיקליים). רוב האיזורים לחשיבה גבוהה, כמו שפה, זיכרון עבודה, קבלת החלטות, ומתמטיקה, נמצאים בקליפת המוח. כמובן שהם חלק מרשת, אבל גם ברשת מוחית יש כאלו שחשובים יותר או פחות.

 במחקר האחרון, שפורסם בחודש שעבר בכתב העת המדעי Current Biology  צוטט החוקר הישראלי באומרו כי "עם רק חמישה ימים של אימון קוגניטיבי וגירוי מוח לא פולשני ולא כואב, ראינו שיפור ארוך טווח בתיפקודים קוגניטיביים ומוח", אמר ד"ר רועי כהן קדוש מאוניברסיטת אוקספורד.

לדבריו, טיבו של המנגנון המדויק לא ברור עדיין, אבל השיפורים ביכולת המתמטית של הנבדקים ניכרו גם שישה חודשים לאחר האימון. השיטה, הנקראת "גירוי רעש אקראי",  TRNS, עובדת. החוקרים אומרים כי הראיות מצביעות על כך שהיא מאפשרת למוח לעבוד בצורה יעילה יותר על ידי הפיכת הנוירונים לרגישים, מגיבים ופועלים מהר יותר.

 המחקר, שכמו כל מחקר מדעי עבר "ביקורת עמיתים", כלומר הוא נתון להפרכות, אם יימצאו כאלה, כאשר הוא משולב עם אינטגרציה טובה יותר של מדעי המוח וחינוך, עשוי לעזור לבני אדם לממש את הפוטנציאל הקוגניטיבי שלנו במתמטיקה ומעבר לה.  זה יכול גם להיות לעזר בפרט לאלה הסובלים ממחלות ניוון שונות, משבץ או מקשיי למידה.

 מתמטיקה מחייבת יכולות קוגניטיביות מורכבות ביותר, ואם אנחנו מסוגלים לשפר את היכולת המתמטית, יש סיכוי שנוכל לשפר תיפקודים קוגניטיביים פשוטים ורבים אחרים. החוקר הישראלי וצוותו נודע לקהילייה המדעית כבר בשנת 2010 כאשר הוא הראה שצורה שונה של טלטלה חשמלית – גירוי ישיר –  (tDCS)  עזר לנבדקים ללמוד ולזכור מערכת מורכבת של סמלים לא מוכרים. בשיטה הזו זורם זרם חשמלי ברציפות בין אלקטרודות, המונחות במקומות שונים על הקרקפת, והזרם מפעיל תאי עצב באזור אחד ומשקיט אותם במקום אחר. הנבדקים דיווחו כי התחושה היא כמו של תינוק, המושך בעדינות את קצות השיער.

 מאיפה צץ במוחך הרעיון הזה של בעיטה אלקטרונית, בעיטת רעש למוח, שיהיה בכוחה לשפר את יכולות הלמידה?

ד"ר כהן קדוש: "אולי מזה שאבי חשמלאי והוא לא הסכים שאכנס לעסק שלו. אבל ברצינות, הרעיון צץ מעבודת מחקר קודמת שלי, משנת 2007, שבה הראינו כי אפשר לפגוע ביכולות החישוב של האדם לזמן קצר באמצעות שיגור של פולסים מגנטיים למוח, ועל ידי כך למפות את האיזוריים הקריטיים לחישובים ולחשיבה מתמטית וללקות למידה בתחום הזה. ואז צץ במוחי הרעיון, שאם אפשר לקלקל על ידי פולסים, אולי אפשר לשפר בדרך דומה, והתברר שאפשר".

אפשר לקנות מכשיר כזה ולשפר בבית את היכולות המתמטיות?

"יש בשוק מכשירים כאלה, ואפילו הם זולים יחסית, ובאנגליה נמכרים מכשירים כאלה ב-170 ליש"ט, אבל לא הייתי ממליץ לקנות את זה נכון לרגע זה, מכיוון שאנו צריכים ללמוד אם אין תופעות לוואי  קוגנטיביות. בינתיים נראה שאין תופעות לוואי פיזיות. הטכנולוגיה יכולה להיות בשימוש על ידי מספר משתמשים ולאורך זמן (בניגוד לסמים), ולכן ההוצאה עשויה להיות נמוכה. נכון, יש כאלו שישתמשו בטכנולוגיה על מנת לשפר את יכולתם הממוצעת, או מעל הממוצע, אבל המטרה שלנו היא לשפר את האנשים שיש להם יכולת נמוכה. עכשיו אנחנו בוחנים את האפקט של גירוי מוחי לבין יכולות קוגניטיביות, ואם הוא עוזר יותר לאנשים בעלי יכולות נמוכות. בכל מקרה, כמדען המחויב למדע ולדיוק, חשוב לי להדגיש, כי הגרייה החשמלית עוזרת בעיקר אם היא משולבת עם אימון קוגניטיבי, ולמעשה ממה שבדקנו, ללא אימון קוגניטיבי, הגירוי לא יעיל. זה בדיוק כמו אדם שייקח סטרואידים, ולא יתאמן, אז כמובן שהוא לא יהנה מהתוצאות שהוא קיווה להן. אימון הוא הכרחי".

 הפיתוח הזה של מדען המוח הישראלי מאוקספורד, שנשמע כלקוח מסרטי מדע בידיוני, שבהם אדם שותה תמיסה מסוימת או עובר איזה שוק חשמלי או מגנטי, והוא זוכה לקפיצה מעלה ביכולות השכליות שלו, מצטרף לשורה ארוכה של מחקרי מוח. תכליתם של המחקרים הנעשים בעשרות מעבדות מוח החשובות בעולם, הוא לא רק להבין את טיבו של המנגנון המשוכלל ביקום, המוח האנושי, שנצרף באבולוציה של 200 אלף השנים האחרונות, מאז האדם הזקוף, שממנו התפתחנו אנחנו לימים, ילדיו של ההומו סאפיינס, אלא גם למצוא דרכים לשפר ולשכלל את היכולות השכליות שלנו. אם עד עכשיו, המוח של ההומו סאפיינס הגיב לאבולוציה של הסביבה, אבולוציה של הטבע, הרי מאז המהפיכה החקלאית, לפני 10 אלפים שנה, ובצורה מואצת יותר בשנים האחרונות, האבולוציה שהמוח האנושי עובר היא כבר אבולוציה תרבותית, של רצונו של האדם ושל השימוש שלו במדע ובטכנולוגיה.

ביולוגיה על צ'יפ

מפעל לגידול רקמות של כבד אדם על שבב

 בעולם המדע, הביולוגיה והרפואה מקובל להשתמש בניסויים "אין ויטרו" (בלטינית, בזכוכית, והכוונה לניסוי הנערך במבחנה) ורמה מתקדמת יותר, שמגיעה לאחריה, היא "אין ויוו" (באורגניזם חי, בעל חיים או אדם). אבל למעשה עולם המדע הגיע כבר לשלב מתקדם יותר שהוא סוג של שלב ביניים "און צ'יפ", על שבב, כלומר לוקחים את הביולוגיה, את הרקמה החיה, ושמים אותה על שבב אלקטרוני. ד"ר יעקב נחמיאס, ראש המרכז לביו הנדסה באוניברסיטה העברית בירושלים, מוסד חדש יחסית שהוקם לפני כחמש שנים, ומשמש כמרכז כלל אוניברסיטאי ממחלקות הרפואה השונות, ממחלקות להנדסה, למדעי המחשב ולפסיכולוגיה. המרכז גם תומך בתוכנית לימודים ישירה לדוקטורט בביו הנדסה (תוכנית הלימודים מתקיימת באנגלית), ומעבר לזה, המרכז פועל בתחום מיקרו אלקטרו מכניקה ביולוגית, והמעבדה עובדת על פיתוח טכנולוגיות על שבב, שבבי סיליקון ומיקרו וננו טכנולוגיה. באמצעות אלה אפשר לייצור חדרים ותעלות, ובכל חדר אפשר – באמצעות הנדסת רקמות – לייצור רקמות עם תאים אנושיים כמו רקמת כבד או רקמת שומן. התאים מתקשרים בעזרת מערכת כלי הדם, וכך מדמים פיזיולוגיה ברמת המיקרו.

בשביל מה צריך להקים מערך סבוך כזה?

ד"ר נחמיאס: "כי זה מאפשר לך לעבוד עם מחלות מטבוליות, כמו סוכרת, השמנת יתר וריכוז שומנים בדם, ללא שימוש בבעלי חיים. וכך על שולחן יחסית קטן של מטר על מטר, אפשר להריץ מאות אלפי ניסויים במקביל. אנחנו מפתחים תרופות גנטיות ויש פיתוחים כמו מולקולה קטנה של אשכולית המסוגלת להוריד את רמת הכולסטרול בדם, בכך שהיא גורמת לכבד לפרק שומנים. המיזם הזה כבר זכה למימון אירופי נדיב בזכות האופקים האפשריים שלו שעתידים להביא פתרונות למחלות של המאה הזו".

במיזם חדש של האוניברסיטה העברית, שהחל השנה, הנקרא 'עיצוב ביולוגי', BioDesign, שותפים גם בית החולים 'הדסה' ואוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. למיזם הזה מגיעים רופאים בשלב ההתמחות, יחד עם סטודנטים לדוקטורט בהנדסה וסטודנטים לתואר שני במינהל עסקים, והם לומדים לייצור שפה משותפת שמגשרת על הבדלי הדיסציפלינות. שהרי אין שפת המהנדסים כשפתם של אנשי מינהל עסקים ואין שפתם של אלה כשפתם של רופאים או מדענים. "כל האנשים המצטיינים האלה מכל תחומי הדעת יושבים ביחד ומפתחים פרויקט שהוא למעשה מוצר טכנולוגי הכולל הכל – מתוכנית עסקית ועד פטנט שרושמים דרך האוניברסיטה. בין המוצרים שנחשפו לראשונה החודש גם אקדח אינפרא אדום המראה בדיוק לרופא להיכן להכניס את צינור הפלסטיק שבאמצעותו מנשימים את החולה והוא כולל זרוע רובוטית שלמעשה היא המבצעת את ההליך הפולשני ומציל החיים הזה. המיזם הזה נעשה בשיתוף עם פרופ' חיים לוטן מבית החולים הדסה ועם פרופ' דן גלאי לשעבר הדיקן של בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה.

גידול רקמות אנושיות על שבבים אלקטרוניים יאפשר בעתיד לפתח תרופות ולנסות אותן ישירות על הרקמה, שכן במקום שינסו את התרופה על האדם, עדיף יהיה לקחת מהאדם רקמה, ולגדל אותה על שבב, ואת התרופה החדשה לנסות ישירות על הרקמה, ורק תרופה שתימצא יעילה ביותר, אותה אפשר יהיה לתת לאדם. אופק הפיתוחים כאן הוא עצום.

ננו רובוטים

התרופה תגיע עם טיל מונחה ישר לרקמה הפגועה

פיתוח מסעיר, שעתיד לעבור ממעבדות המחקר של המדענים לקליניקה של הרופאים, הם ננו רובוטים, רובוטים זעירים שאינם נראים בעין, אשר יטיילו בזרם הדם של הגוף שלנו, וישנעו את התרופה בצורה מדויקת – ישירות לרקמה הפגועה – כמו טיל מונחה.

"על הפיתוח הזה עבד וממשיך לעבוד מדען ישראלי שלפני כשנתיים הגיע מהמעבדות של אוניברסיטת הרווארד היוקרתית, לאוניברסיטת בר אילן. המדען, ד"ר עידו בצלת, הצליח לתכנן ננו־רובוט שישוטט בגוף. הוא רצה שלרובוט הזה יהיה מבנה מסוים במרחב, ולכן הוא לקח אלפי רצפי די־אן־אי וחיבר ביניהם באופן, שבו הם יצרו מיבנה מרחבי מסוים. כלומר, הוא סינתז רצף די־אן־אי כדי לייצור מיבנה מסוים, ועשה אלגוריתם שתיכנן והינדס את הרצף, כדי שתתקבל הצורה המדויקת שאותה הוא רצה. כך הוא יצר ננו־רובוט שאפשר להזריק לדם, להסיע מולקולה מסוימת לרקמה מסוימת בגוף, ורק אחרי שהמולקולה פוגשת את הרקמה, היא נפתחת ומזריקה את החומר.

בשביל מה צריך לייצר מבנה מרחבי העשוי מדי-אן-איי?

ד"ר בצלת: "זה אלפי שנים, שאדם בונה מכונות כדי לפשט את הדרך, שבה עושים דברים ופותרים בעיות. האדם בנה מכונות – החל בכלי אבן ועד מחשבים. אנחנו רצינו לפתח מכונה מולקולרית, מכונה זעירה, שגודלה כאלפית משערת אדם, שתדע לדבר ולהבין ביולוגיה".

 למה?

"כיום הכלים שברשותנו למטרה זו– תרופות – מפותחים ברובם 'על עיוור'. סורקים מספר גדול של כימיקלים כדי לגלות כאלה שיש להם אפקטים מועילים והם לא רעילים מדיי. כל תרופה יודעת לעשות משהו אחד בלבד, ולא 'אכפת' לה אם היא פוגעת במטרות אחרות בדרך, או לאיזה תרופות שנמצאות כבר בגוף היא עלולה להפריע. המטרה שלנו היתה לפתח מכונה ביולוגית, שתוכל לשאת התרופה כמטען, ולבקר את פעילותן באורח אוטונומי, לתקשר עם מכונות נושאות תרופות אחרות, ולקבל החלטות על סמך תקשורת זו על מנת להגיע לאפקט תפור לפי מידה".

 למעשה, ד"ר בצלת או ארכיטקטק של מולקולות, ולדבריו עבודתו מזכירה את אמנות האוריגאמי היפאנית, אמנות קיפולי הנייר. רק שהמדען מקפל מולקולות עד שמתקבל מבנה תלת מימדי שבו רצה, ובתוך המיבנה הזה אפשר להטעין תרופות, חלבונים וחלקיקים. בחזונו, אומר בצלת, בעתיד אפשר יהיה לקחת את הננו רובוטים בשאיפה כמו כל תרופה – דרך הפה, בהזרקה או במריחה. הרעיון הוא שהרובוטים יודעים לזהות את המטרה שלהם על סמך סמנים מולקולאריים, כמו שמנעול קומבינציה מופעל על ידי צירוף נכון של מספרים. בצלת כבר יודע לתכנת את הרובוטים לפעול נגד תאים סרטניים בדם, או להפעיל את מערכת החיסון כנגד חידקים מסוימים.

 מה השלב הבא?

"אנחנו מתכננים רובוטים זעירים, שיודעים לתקשר אחד עם השני ולהתנהג בצורה קולקטיבית, בדומה לנחילים של נמלים, טרמיטים וחיות אחרות בטבע. דרך בינה קולקטיבית, מסוגלים נחילים לפתור בעיות, לזכור פתרונות לבעיות קודמות, ולהפיק התנהגויות מועילות לשרידה. אנחנו מקווים לחקות דברים אלו ברובוטים שלנו, שידעו לפתור בעצמם בעיות בתוך הגוף".

ייצור שתלים

קולגן מאלמוג מהאוקינוס ההודי – לייצור איברים

 "שבוע הביומד", שהתקיים ב-10 ביוני בתל אביב, הפגיש את בכירי תעשיית הביוטכנולוגיה והמיכשור הרפואי מארה"ב, מאירופה ומהארץ, ובין היתר הוצגו שם חידושים רבים, שכבר נמצאים בדרכם אל הקליניקה.

 בין היתר הוצג מחקרים שהראו שבאלמוגים מסוימים ניתן למצוא קולגן. הביולוג הימי, פרופ' יהודה בניהו, מאוניברסיטת תל אביב, יחד עם צוות רב תחומי, שאגב כלל גם את אשתו, גילה כי במין מסוים של אלמוג רך, הגדל באוקינוס ההודי, אפשר למצוא סיבי קולגן טבעי. בהמשך הוא ושותפיו פיתחו שיטה לגידול בשבי  (באקווריומים) של האלמוגים ו'חליבת' הקולגן שבהם למטרות רפואית. המחקר מנסה לבדוק כיצד אפשר לשלב את הקולגן עם חומרים אחרים כדי לייצר שתלים שונים לאדם, ועד כה מתברר כי הקולגן המופק מאלמוגים אלה הוא חזק וגמיש יותר מכל סוגי הקולגן המצויים כיום.

 הפיתוח הזה שנעשה יחד עם ד"ר עידו סלע הועבר כבר ברישוי על ידי 'רמות', מרכז המסחור של אוניברסיטת תל אביב לסטארט-אפ  ExceeMatrix שכבר התחיל לפתח מוצרים אורתופדיים המבוססים על הקולגן המשופר שמצאו המדענים. המוצר הראשון בפיתוח הוא שתל לתיקון של רצועות וגידים, העשוי מהאלמוגים. שתלים כאלה זקוקים לחוזק מכאני גבוה ולגמישות שיאפשרו צמיחה של ריקמה טבעית חדשה, ואלה התכונות שמספקת הקולגן שמקורו באלמוגים האלה, שהוא חזק יותר מהקולגן האנושי.

@@@

 חוקרים מהאוניברסיטה העברית הציגו ב"שבוע הביומד" כי בעזרת הגירוי הנכון ותוך שימוש במכשיר להתמרה חושית, יכולים עיוורים מלידה "לראות", ולתאר חפצים, ואפילו לזהות אותיות ומלים, ובכך להפעיל את קליפת המוח הראייתית שלהם. זאת ועוד, החוקרים מצאו שבעזרת המכשיר ניתן  לבצע תנועות מהירות ומדויקות לעבר מטרות.

 המחקר בוצע על ידי צוות בראשותו של פרופ' אמיר עמדי מהמרכז לחקר המוח ע"ש אדמונד ולילי ספרא ומהמכון למחקר רפואי ישראל-קנדה והסטודנטית לדוקטורט אלה שטרים-עמית, בשיתוף פרופ' לוראן כהן ופרופ' סטניסלס דהאן מפריז, ופורסם בחודש שעבר בכתב העת המוביל לחקר המוח Neuron. בנוסף, סיכום של המחקר הופיע בכתב העת היוקרתי Science.

 החוקרים פיתחו תוכנית אימון ייחודית לראייה בעזרת מכשיר להתמרה חושית, שמעביר מידע ויזואלי לעיוורים דרך חושיהם התקינים. בשימוש במכשיר התמרה חושי ראייתי-שמיעתי, שמתרגם תמונות לצלילים, הראו החוקרים שלאחר עשרות מעטות של שעות הכשרה יכולים עיוורים מלידה לזהות בעזרת המכשיר תמונות ולשייכן לקטגוריות ויזואליות כגון פרצופים, בתים, צורות גוף, חפצים יומיומיים וטקסטורות. הנבדקים יכלו אף למקם אנשים במרחב, לזהות הבעות פנים ולקרוא אותיות ומלים. הנבדקים הגיעו לחדות ראייה אשר עוברת את הסף שמגדיר אירגון הבריאות העולמי כ"סף העוורון".

 לדברי פרופ' עמדי, "זה עשרות שנים ידוע שאם קליפת המוח הראייתית אינה מקבלת קלט ומידע ויזואלי לאחר הלידה, היא אינה מפתחת את המיבנה שלה והתמחויותיה באופן תקין ולא מתאפשר שיחזור ראייה בהמשך החיים. אולם כאשר בדקנו מה קורה במוחם של העיוורים, שלמדו לראות באמצעות צלילים, גילינו שקליפת המוח הראייתית שלהם הופעלה בעזרת הצלילים, למרות שלמדו לעבד תמונות רק בבגרותם".

 עוד מצאו החוקרים שמוח הנבדקים הראה העדפות ויזואליות, המאפיינות את המוח של אנשים רואים, כאשר הוא הגיב לסוגים שונים של גירוי ויזואלי. למשל החלק במוח, המשמש לקריאה, הראה אצל העיוורים, כמו אצל אנשים רואים, פעילות מוגברת בתגובה לתמונות של אותיות ומלים. זאת ועוד, האזור הזה התגלה גמיש מאוד עד שאחד הנבדקים הגביר את פעילותו לתמונות של אותיות – כבר לאחר אימון קצר של כשעתיים.

 "המוח של אנשים מבוגרים גמיש יותר ממה שחשבנו", אומר פרופ' עמדי. "מימצאים אלה מעידים כי יתכן שמוחם של עיוורים, גם אלה שסובלים מעיוורון ממושך, יוכל 'להתעורר' לעיבוד ראייה בעזרת שיקום, הכולל גם פיתוחים רפואיים חדשים ועתידיים כגון שתלי רשתית (עיניים מלאכותיות), ותוך שימוש בשיטות לימוד ושיקום חדישות".

 במחקר המשך, שבוצע על ידי צוותו של פרופ' עמדי בשיתוף עמיתת המחקר ד"ר שלי לוי-צדק ופורסם בכתב העת המדעי הנחשב Restorative Neurology and Neuroscience, מצאו החוקרים עוד כי בעזרת מכשיר להתמרה חושית יכולים נבדקים רואים שעיניהם מכוסות לבצע תנועות מהירות ומדויקות לעבר מטרות.

 לשם כך פיתח צוות המחקר מכשיר חדש, המשתמש בצלילי מוזיקה נעימים, על מנת לעזור לעיוורים "לראות" באמצעות קול. המכשיר אינו פולשני והוא מייצג תמונות באמצעות שילוב של תווים מוזיקליים. המכשיר פותח במעבדתו של פרופ' אמיר עמדי בסיוע תלמידי המחקר שלומי הנשיא, סאמי עבוד ושחר מיידנבאום, ונקרא EyeMusic.

EyeMusic מייצג כל אחד מחמישה צבעים באמצעות כלי נגינה שונה: לבן – מקהלה, כחול – חצוצרה, אדום – אורגן ירוק – כלי נשיפה, צהוב – כינור. שחור מיוצג באמצעות שקט (בגרסאות עתידיות, כלי הנגינה יוכלו להיבחר על ידי כל משתמש). התווים המנוגנים פרושים על פני חמש אוקטבות בסולם פנטטוני, ונבחרו בקפידה על ידי מוזיקאים על מנת לייצר חוויה נעימה למשתמשים. החוקרים הראו כי לאחר תקופת אימון קצרה מאוד (במקרים מסוימים, פחות מחצי שעה), 18 נבדקים רואים, שעיניהם כוסו, יכולים היו לבצע תנועות מהירות ומדויקות לעבר מטרות ש"ראו" באמצעות המכשיר. התנועות האלה היו דומות מאוד לתנועות, שביצעו אותם נבדקים לעבר מטרות שראו ללא כיסוי העיניים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-יוני 22, 2013 מאת ב-המחר הנועז ותויגה ב-, , , , .