רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

הורדוס: פסיכופת צמא-דם או יהודי טוב ?

הוא הרג 3 מבניו, הוא הרג את אשתו האהובה ביותר מבין 10 נשותיו, מרים החשמונאית בגיל 25 לאחר שילדה לו 3 ילדים, את אמה ואת סבא שלה, הוא תלה וערף ראשים, אבל גם היה גדול בוני ירושלים, בנה את בית המקדש, את קיסריה ואת הנמל שלה, שנחשבו לפיסגת ההייטק דאז * אוניברסיטת בר אילן: המימצאים מראים שהורדוס, שאמו היתה ערבייה ואביו אדומי, היה יהודי טוב * פרופ' אליעזר ויצטום מבן-גוריון שערך מחקר פסיכוהסטורי על הורדוס: הוא סבל מהפרעת אישיות פרנואידית והיה רצחני כמו סטלין וכמו סדאם.

דודי גולדמן

הורדוס היה המלך האחרון של יהודה, באחת התקופות הסוערות והדרמטיות ביותר בתולדות העם שלנו. אחרי מותו, היהודים שמדי כמה שנים מרדו, יצאו שוב למרד, ובתגובה החלה תקופה של שלטון רומי ישיר אצלנו, שהיה הרבה פחות סימפטי, מה שהוביל למרד היהודי הגדול, שבו מיעוט יהודי צעקני, מתלהם וקנאי עם ערכים יהודים טהרנים, הצליח לגרור את כל העם לצאת למרד באימפריה הגדולה והחזקה ביותר דאז, רומא. מה שהחל כמרד של יהודים, שחיו בעיקר בהרים, בגליל ובאיזור ירושלים, אולי בגלל דלילות החמצן שם ואולי בגלל שאנשי ההר ידועים בהסטוריה כ"אנשים קשים", גרר את רומא לכבוש את ירושלים, להרוג את המורדים וגם את שאר היהודים, להחריב ולשרוף את בית המקדש ולמכור רבים מהיהודים הנותרים לעבדות. החטא – מרידה קנאית חסרת-סיכוי של יהודים טהרנים ששפיותם, בטח כיום, ממרחק של זמן, מוטלת בספק גדול, ועונשו – תגובה רומית נמרצת ובעקבותיה כניעה וקריסה יהודית, גם של הקיצונים שיזמו את המהלך המרדני וגם של הרוב המתון, שנאלצו להיגרר אחר המיעוט הקיצוני. זה היה בשנת 70 לספירה, ומאז החלה גלות בית שני. בתולדות עם ישראל, הורדוס זכור כמלך רצחני, הוא התחתן עם עשר נשים, ורצח את האהובה שבהן בהתקף קנאה, מרים החשמונאית, הוא הרג את הסבא של אשתו הורקנוס השני ואת אמה אלכסנדרה ואת כל שרידי בית חשמונאי, הוא עינה והרג רבים מאנשי החצר שלו, והמזוויע מכל הוא רצח שלושה מילדיו שלו.

והנה, אחרי אלפיים שנה, חוקר בכיר מאוניברסיטת בר אילן, מנסה להפך את הקערה על פיה: "בניגוד לדמותו, כפי שהיא נחקקה בהסטוריה היהודית, ניתוח המימצאים הארכיאולוגים מלמד כי הורדוס, מלך יהודה, היה גם יהודי וגם אדם חברותי", במלים אלה הדהים את שומעיו ההסטוריון פרופ' איל רגב, ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. הדברים נאמרו בכנס אקדמי "הורדוס בנעלי בית: מקוואות חברה ופוליטיקה בארמונות הורדוס", של מרכז רנרט באוניברסיטת בר אילן בסוף דצמבר. הדובר פרופ' רגב הציג מסקנות חדשות אודות יחסו של הורדוס לשמירת ההלכה היהודית ואודות מערכת היחסים שלו עם אנשי חצרו ועם נתיניו, ודבריו גם הופיעו במאמר בכתב-העת האקדמיים העוסקים במדעי היהדות , Journal for the Study of Judaism וגם בכתב העת  Jewish Quarterly Review.

herod"בארמונותיו של הורדוס במצדה, ביריחו, בהרודיון ובקיסריה, נחשפו כ-40 מקוואות טהרה, והם מגלים את זהותו האמיתית אשר הוסתרה במשך כ-2,000 שנה", אומר פרופ' רגב. יתירה מזאת, לדבריו, המקוואות שהתגלו בארמונות של הורדוס, חלקם בחלקים הפנימיים ביותר של הארמון, מעידים כי אין ספק שהורדוס עצמו טבל בהם. חלק מהמקוואות הוכנסו לתוך בית המרחץ הרומאי הפרטי של הורדוס. "המלך ומקורביו ביקשו להינות מהמרחץ החם, כמקובל ברומא, אך היה חשוב להם גם לצאת ממנו טהורים!", מוסיף ההסטוריון רגב. לדבריו, בחינה של תוכנית הארמונות בשיטה חדשנית מגלה כי בכמה מארמונותיו הורדוס ביקש את קרבתם של אורחים רבים ולא חשש כלל ממגע עם הציבור, אלא להיפך. רק בארמונות המאוחרים יותר ניכרת התרחקות של הורדוס מאנשי חצרו ומהאורחים.

"מימצאים אלה קוראים תיגר על התפיסה המקובלת, המצויה כבר בכתבי יוסף בן מתתיהו, ולפיה הורדוס התנכר לדת היהודית ולאורחותיה, והעדיף על פניה את תרבות רומא. הם גם מערערים על הגישה המקובלת כי כבר בראשית מלכותו הורדוס היה פרנואיד חשדן, שהקיף עצמו בשומרי ראש. זאת ועוד, המימצאים הארכיאולוגים מלמדים שהורדוס ראה עצמו כיהודי לכל דבר, וכי הוא ניסה לזכות באהדת אנשי החצר והפמליות שהגיעו לארמונותיו", אומר רגב.

"בסיפור על הורדוס מעולם לא שאלו מה הפרספקטיבה האישית שלו, שהרי לא נשאר יומן ואי אפשר  לראיין אותו ולשאול איך נראה היום יום שלו, אבל ניתוח המימצאים הארכיאולוגיים בארמונותיו מגלה שאם היית נכנס אליו הביתה לארמון – לא היית מנחש שזה הורדוס".

מה היית מצפה למצוא?

פרופ' רגב: "שייראה לחלוטין כמו ארמון הליניסטי רומי, ופתאום אתה רואה מקוואות פרטיים וגם כלי אבן שאינם מקבלים טומאה, ולכן מי שרוצה טהרה במקדש או ביום-יום – משתמש בכלי אבן ולא (רק) בכלי חרס".

ואולי המקווה הפרטי אינו אלא ג'קוזי של פעם?

"לא. זה מקווה, אבל משתמשים בו גם כמקווה וגם כחלק מבית המרחץ. בבית מרחץ רומאי, אדם נהג לטבול בשלושה סוגי מים – חמים, קרים ופושרים – וזה היה מקום אירוח לשבת עם החבר'ה. הורדוס קיבל תוכניות של בית מרחץ מרומא, ועשה בהם שינוי משמעותי ואתה רואה שהוא מתאמץ בכוח כדי לשנות ולהכניס תרבות יהודית וכך אתה רואה שהוא גם מאוד רומאי וגם מאוד יהודי".

בבתי מרחצאות השתכשכו עירומים?

"במקווה יהודי עירום ואנחנו מניחים שגם במרחצאות הרומיים של פעם רחצו וטבלו עירומים".

והיתה הפרדה בין גברים לנשים?

"לטובת הנשים אני מקווה שהיתה הפרדה, אבל בוא נחזור לפרדיגמה החדשה, ולפיה מן הממצאים עולה כי להורדוס היה חשוב מאוד להיראות יהודי, ודבר שני ייתכן שהיה לו גם חשוב מאוד להרגיש יהודי כי חלק מהמקוואות הם כאלה, שרק הקרובים ביותר להורדוס ראו את המקוואות או טבלו בהם,  והם היו בחלק הפנימי ביותר של הארמון. אני מדבר על זהות יהודית, כלומר להורדוס היה חשבו להראות לאחרים את יהדותו ואולי גם להזדהות איתה, להבדיל משמירת ההלכה גופה, כי יש ודאי דברים ששמר ואחרים – לא. אנו יודעים למשל שלא אכל חזיר על שולחנו של אוגוסטוס הקיסר הרומאי, אבל לפי הממצא ממצדה הוא כן שתה יין של נוכרים, והיה לו חשוב להיראות ולהרגיש כיהודי ואת זה, עד כה, לא היינו מעלים על הדעת.

"שיטת ניתוח חדשה של מימצאים ארכיאולוגיים, שיטת הניתוח המרחבי, מראה גם את היחסים שבין הורדוס המלך לבין אורחיו. המימצאים החדשים מראים כי הורדוס היה מלך נגיש לאורחיו, והוא חיפש מגע עמם. לימים, לקראת סוף שלטונו, רואים שזיקתו למגע אנושי פוחתת ויש יותר הפרדה בין האורחים הבאים לארמונו לבינו. משנת 15 לספירה רואים ירידה משמעותית ברצונו במגע, והוא בונה ארמונות בארכיטקטורה שונה, שבה ניכר שהוא כבר לא רוצה את כולם על הראש שלו. גם זה הפוך ממה שהורגלנו לחשוב, שכן בהתחלה הוא בהחלט חיפש מגע, ולימים הוא הפך שליט שקט שאינו רוצה בחברת בני אדם, אבל זה לא הופך אותו למשוגע. כולם יודעים שהורדוס היה מגלומן שבנה ארמונות מפוארים, אבל מה שלא ידענו זה שהוא ניסה להיות אנושי וחברותי, שני הדברים מסתדרים ביחד, שכן בשנים הראשונות למלכותו הוא היה גם יהודי טוב וגם אנושי, אבל השחירו את פניו".

ייתכן שאתה מגיע למחקר הזה עם אג'נדה, שהרי אתה יהודי שומר מצוות, שמגלה שהורדוס היה יהודי בתחושתו וגם קיים מצוות?

פרופ' רגב: "אין לי אג'נדה, וצריך לבדוק את ההסטוריה דרך הארכיאולוגיה, שאלה מימצאים אובייקטיבים, ולא לקבל את ההסטוריה דרך כתבים שאנשים מוטים עם אג'נדה כתבו אותם, כמו יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס). מה שיפה בארכיאולוגיה, שאנחנו קוראים לה התרבות החומרית, שאתה מאפשר לאנשים לראות ולהבין בלי התיווך של היסטוריונים. ברגע שאתה נכנס לארמון, אתה נכנס עם דעה מוקדמת, אבל צריך לשים אותה בצד, למשל בארמון בהרודיון ולהביט על המימצא בעיניים שלך. המקוואות של הורדוס אינם חדשים ורבים כתבו על זה, אז למה לא העלו את הנקודה הזו".

למה לא העלו את הנקודה הזו?

"כי זה לא התאים לדימוי שיש לנו על הורדוס. איש לא יגיד שהורדוס אכף את חוקי היהודים עם משחקי הגלדיאטורים שהנהיג, ובטח שהוא לא היה מקבל ציון לשבח ממבקר המדינה על יחסו לעובדים ולאנשי החצר, ואין ויכוח על האכזריות שלו, אבל יש גם צד שני שהוסתר, ושעליו העיב הדימוי שלו. הסיפור הרבה יותר מורכב, והרבה מפעולותיו הרצחניות הוא עשה בהשפעת אחותו, שלומית, ששמה בעצם היה שלום (סלומה, בלעז), שהיתה מניפולטיבית מאוד והיא גרמה לו לחשוד כל הזמן. צריך לזכור, שמעבר לזה, הורדוס שינה  את כל המרחב בארץ-ישראל".

"הורדוס היה שליט צמא-דם, והיום היינו מגדירים אותו כבעל הפרעת אישיות פרנואידית, בדומה לסטלין ולסדאם חוסיין", אומר הפסיכיאטר פרופ' אליעזר ויצטום  מהפקולטה למדעי הבריאות,  אוניברסיטת בן-גוריון, שלפני כמה שנים פירסם ספר  בשם "הורדוס מלך רודף ורדוף" יחד עם ההיסטוריון פרופ' אריה כשר מאוניברסיטת תל אביב, ובו ערך ניתוח פסיכוהיסטורי על הורדוס ועל אישיותו.

אין מחלוקת, שהורדוס, היה מגדולי הבנאים, והוא בנה את בית המקדש בצורה מפוארת, הקים את קיסריה ואת הנמל המשוכלל שלה ובשנים מסוימות הוריד את המסים, אבל השאלה היא מה המשמעות של זה והאם אפשר להסיק מדברים חיצונים כמו מפעלי בנייה אם הוא היה טוב ליהודים,

map-hordus

אומר פרופ' ויצטום. "התיזה שלי שעל סמך העובדות העולות מתיאור ההתנהגות שלו אפשר לומר בוודאות כמעט, שהורדוס היה מנוכר לגמרי ליהדות, זכור כרוצח של חכמי ישראל ומרכיב הזהות  יהודית לא היה חלק מהזהות הבסיסית שלו, ולכן דאי לבחון את תחילת חייו", הוא מציע.

הורדוס נולד בשנת 74 לפני הספירה ומת בשנת 4 או בשנת 1 לפני הספירה והוא מלך ביהודה במשך שנים רבות משנת 37 לפני הספירה ועד יום מותו. ויצטום מספר כי הורדוס היה בן שני למשפחה בת חמישה ילדים, לאב אדומי ולאם שהיתה ערביה נבטית. מאז ילדותו הוא סבל מבעיית זהות שהציקה לו שכן הוא היה גם אדומי, גם ערבי-נבטי וגם יהודי. הורדוס לא קיבל חינוך יהודי בביתו, ובצעירותו הוא נשלח לחינוך בערים הלניסטיות ונוכריות, שהיו עוינות את העם היהודי תרבותו וערכיו, וקרוב לוודאי שבערים האלה שבהן עוצבה זהותו כנער הוא הפנים והזדהה עם התרבות ההלניסטית, אומר ויצטום.

נראה שהורדוס סבל מרגשי נחיתות, אומר ויצטום, בגלל שהיה גם נמוך וגם לא מצודד מבחינת מראהו, ויש תיאורים שבהם מתואר  כיצד הוא קינא בבניו ובשומרי ראשו, שהיו נאים, אתלטים  וספורטיביים, בעוד שהוא עצמו הצטיין רק בציד. "אבל הורדוס "פתר" את הבעיה בכך שהוא מצא דמות  להזדהות אתה וזה היה אוגוסטוס, קיסר רומא, שאותו העריץ ולו אך השאיר בצוואתו לאחר מותו את רוב הונו. לאוגוסטוס, שהיה מודע לאופיו ולאכזריותו של הורדוס, מיוחסת  האימרה כי 'עדיף להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו', היה יחס מיוחד להורדוס והוא עשה בשבילו דברים ולעתיים אף סבל ממנו," מספר ויצטום.

בעצם, היום בעידן של משפחות פשע אלימות, אפשר להגיד שהורדוס היה פסיכופט רצחני שהיום היה מאושפז בכפייה?

פרופ' ויצטום: "מדובר באדם מלא חרדות, חסר בטחון, שחי בתקופה של חוסר יציבות פוליטית, אשר חי בחרדה מתמדת, באדם חשדן מאוד שהיום היינו קוראים לו אדם הסובל מהפרעת אישיות פרנואידית  אשר היו לו גם קווים פסיכופתיים  ואשר בהמשך דרכו  עבר את הגבול ונשלט על ידי מחשבות ההדיפה שלו ופעל לפיהן והפך  למי שהיינו מאבחנים היום כמי שסובל מהפרעה דלוזיונלית  (פרנואידית ).

זו הפרעה שמזכירה את סטלין, שהיה שליט ברית המועצות, שחיסל את האינטלקטואלים שדווקא היו קומוניסטים טובים.

"ישנו דמיון רב בין סטלין והורדוס . הורדוס הקדים את סטלין בשנים רבות  למשל הוא השתמש בטרור פוליטי והקים מדינת משטרה עם הרבה מלשינים, וערך משפטים מבוימים, שהנאשם  בהם התוודה לעתים לאחר עינויים וכולם ידעו התוצאה מראש, והוא עצמו חקר את הנאשמים, ולעתים הוא ואנשיו הבטיחו הקלות, וכמובן שלא קיימו, ממש כמו שעשה סטלין.  הוא חיסל באופן  שיטתי כל מה שהיה יוכל להיות מכשול ושלטונו ולכן חיסל את כל השושלת החשמונאית כולל אשתו ובניו".

באופן שיטתי אפשר לומר שהורדוס הפגין את הבוז לחוקי האבות של יהדות, וזה התחיל שנסע לרומא לקבל אישור רשמי לשמש כמלך, ואז הלך עם אוגוסטוס והשתתף בהקרבת קורבן ליופיטר, שזה בניגוד לכל חוקי היהדות והורדוס עשה את זה בלי שום הסתייגות שכן הוא העריץ והזדהה עם "אביו המטאפורי", אוגוסטוס, קיסר רומא. לימים הוא גם התחתן עם אשה שומרונית, ובכל פעם שיכול היה הוא התנכר לחוקי יהדות ובהחלט העדיף הלניזם ובנה ערים הלניסטיות ובמצרים רבים שבאו להבטיח את קיומו זאת מאחר שלא סמך על היהודים כיוון שידע שהיהודים שונאים אותו, ולקראת סופו הוא עשה את המעשה שהיה  קשה לעיכול עבור היהודים ועל שער בית המקדש המפואר שהקים הוא תלה נשר רומי. והשיא, שכאשר ידע שהוא עומד למות, הוא רצה שהיהודים לא ישמחו במותו ולכן ציווה להביא את מנהיגי היהודים החשובים לאמפיתיאטרון, והורה לאחותו שלום (שלומית, סלומה)  ובעלה לחסל את כל הנכבדים היהודים, כדי שלהמוני העם היהודי תהיה סיבה טובה להתאבל, במקום לשמוח על מותו של הורדוס. שלומית שהבינה  שהפקודה היא מטורפת ונתנה על ידי אדם שלא היה מאוזן נפשית לא ביצעה את הוראתו האחרונה. "הורדוס בהחלט גם מזכיר את סדאם חוסיין, שגם סבל כנראה מהפרעת אישיות פרנואידית, וגם נסיבות הילדות שלהם דומות, ולסדאם היה כפיל מאחר שהוא היה משוכנע שינסו לרצוח אותו".

אז מה פשר המוטיבציה העצומה שלו לייזום ולהקים מפעלי בנייה כבירים שהיו שיא הטכנולוגיה דאז?

"להורדוס היה תסביך חשמונאי, הם היו עבורו מודל של משפחה יהודית שמולכת מכוח המסורת, מכוח הכהונה הגדולה שהם נשאו בה ומחמת שהיהודים אהבו אותם, וזו אחת הסיבות למפעלי הבנייה הגדולים שלו, אבל הוא בנה לא רק בתחומי יהודה אלא גם באסיה הקטנה ובסוריה ובעבר הירדן וגם כמובן בארץ שכן הוא רצה להראות שהוא גדול יותר מהחשמונאים, והוא לא שקט עד שחיסל את כולם, כולל את אשתו מרים החשמונאית ושלושה מבניו כי הוא פחד שכל עוד חי שריד אחד ויחיד של משפחת חשמונאי, הוא עלול לקחת לו את השלטון ולזכות באהבת העם. גם אצל סדאם חוסיין אתה מוצא שהוא חיסל את משפחתו, ובזמנו גיסו והבת שלו ערקו, סדאם פיתה אותם שיחזרו והבטיח להם הבטחות, ואז כאשר שבו הוא חיסל את הגיס ואת כולם. ישנן תבניות התנהגות דומות אצל שליטים פרנואידים, וגם סטלין לא הסכים להחליף את הבן שלו, שנפל בשבי הגרמני,  בקצין גרמני שהיה שבוי אצלו, ובכך הוא גרם למות בנו ויש סברה שסטלין הוא שדחף את אשתו להתאבד, כמו שהורדוס שאהב מאוד את אשתו מרים החשמונאית, אבל הוא העמיד אותה למשפט בתואנה שהיא בגדה בו ושכבה עם גבר אחר, והוציא אותה להורג, ואחרי מותה הוא שקע בדיכאון והתקשה לצאת מאבלו והתגעגע אליה. גם סטלין התגעגע מאוד לאשתו אחרי שהתאבדה".

בכל מקרה, קשה לראות בהורדוס שרדף יהודים פרושים, שהיו הפלג הדתי יותר, והוציא להורג מורדים יהודים, ללא  משפט, למשל את יהודה הגלילי, ולא חש הזדהות יהודית, קשה מאוד לראות בו "יהודי" טוב,  אפילו עם בנה מקוואות בארמונותיו מסכם פרופ' ויצטום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-ספטמבר 13, 2013 מאת ב-ארכיאולוגיה, הכימיה של הנפש ותויגה ב-.