רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

דוקטור צמח

"אין טעם להשמיע לצמחים מוזיקה, לא קלאסית, לא רוק ולא מזרחית, שכן בכל מקרה הם לא שומעים", במשפט הזה פותח המדען והבוטניקאי ד"ר דניאל חיימוביץ את השיחה, במעבדה שלו ב"מרכז מן למדעי הצמח" באוניברסיטת תל-אביב. אני פותח את הפה ומתחיל להגיד, "אבל", אלא שהמדען היהודי אמריקאי, שכנער עשה פה שנת שירות ונשאר ללמוד, ואחרי פוסט דוק בייל חזר לארץ, קוטע אותי ואומר, שהוא מכיר את המחקרים לכאורה, שפורסמו בשנות ה-60 ולפיהם, צמחים מעדיפים מוזיקה קלאסית. הם לא, והמחקר הזה לא עמד בסטנדרט מדעי. יתירה מזאת, מיפוי הגנום של צמחים רבים הראה, כי יש בהם גנים, שיש אותם גם אצל בני אדם, אלא שכאשר הם פעילים הם גורמים לנו חירשות.

בימים אלה עומד לצאת לאור בהוצאת "מטר" התרגום לעברית של ספרו "צמחים, מה הם יודעים", על עולם החושים המפתיע של הצמחים, שנבחר על ידי "אמזון" כאחד מעשרת ספרי המדע של כל השנה, ולרשימת כיבודים דומה הוא זכה ב"לוס אנג'לס טיימס", ב"שיקגו טריביון". הספר מופיע בימים אלה ב-13 שפות שונות, והקורס הראשון של אוניברסיטת האינטרנט "קורסרה" מבוסס על הספר.

דודי גולדמן

למה מדען וביולוג כמוך מתעסק בכלל בצמחים?

"הצמחים נמצאים סביב לנו, ואנחנו תלויים בהם לקיום היומיומי שלנו. אתה נושם תוצר צמחי, חמצן, אם לא הצמחים, לא היה חמצן. אתה לובש צמחים, אתה שותה צמחים, את הדרך שהגעת מהבית שלך למעבדה שלי עשית בקופסה, מכונית, המבוססת על שריפת צמחים מתים. עד שנת 2050 יהיו בעולם 9-10 מיליארד בני אדם, ותהיה פחות אדמה חקלאית, פחות מים מתוקים, אבל הרבה יותר דרישה לאוכל, ואין לנו סיכוי לשרוד אם לא נבין כיצד הצמחים מגיבים לסביבה, כדי שנוכל להגיע לניצולת גבוהה יותר בתפוקות החקלאיות, ונבין טוב יותר כיצד להמשיך ולייצר מהם תרופות. אבל ברמה האישית, הגעתי לזה במקרה. גדלתי במשפחה יהודית אמריקנית של רופאים בפנסילבניה, ואחרי התיכון באתי לארץ לשנת שירות בקיבוץ קטורה בערבה בשנת 82'. ובעבודתי בשדות האספסת בקיבוץ, שמתי לך שאחרי שאתה גוזם את האספסת, היא שבה וגדלה מייד בחזרה כמו דשא. וזה ריתק אותי,  וחשבתי מדוע  חיטה לא גדלה כך, וחשבתי שאם נבין את התכונה של האספסת, ונעביר אותה לחיטה, נוכל להאכיל את העולם, ואז באותם ימים החלטתי ללמוד מדעי הצמח, ולא רפואה".

אחרי שלמד תואר ראשון ושני והשלים דוקטורט באוניברסיטה העברית, נסע לפוסט דוק בגנטיקה באוניברסיטת ייל, וחזר לארץ כמו מדען ישראלי חוזר. "בזמן הפוסט דוק חקרתי כיצד בדיוק משתמשים הצמחים באור כאות להתפתחות שלהם, וכך גיליתי קבוצה חשובה של גנים, שחשבנו שהם ייחודים לצמחים, ולאחר שסיימו למפות את גנום האדם נוכחנו לדעת שאותם גנים קיימים גם אצל בני אדם, ומכאן ואילך נוכחתי לדעת כמו יתר המדענים עד כמה המרחק בין הצמחים לבין בני האדם קטן מכפי שנדמה, וזה היה הבסיס שהוביל אותי לכתיבת הספר", הוא אומר.

מה הן העובדות החדשות שאנחנו לא יודעים על צמחים?

"כאמור, למרות הדיעה הנפוצה בציבור על העדפותיהם המוזיקליות, הצמחים הם חירשים, ומכילים כמה גנים, שכיום אנחנו יודעים כי הם גורמים לחירשות באדם. בשנות ה-60 גברת אחת שהיתה סטודנטית למוזיקה, ולקחה קורס אחד בביולוגיה, רצתה להוכיח כי מוזיקת רוק מסוכנת, והיא עשתה ניסוי, וכביכול הראתה שצמחים מגיבים טוב למוזיקה קלאסית, אבל זה מחקר לא רציני והוא אינו עומד באף סטנדרט, אבל זה תפס אצל ההמון. מה שהתברר שהצמח מגיב לחום של בני אדם, שמתקרבים אליו, אבל אין אף עדות שצמח שומע. מה עוד שמוזיקה קיימת רק כמה מאות שנים, וצמחי יבשה הם בני מיליארד שנה, כך שאבולוציונית זה גם לא הגיוני. ייתכן שצמחים מסוימים יכולים לשמוע זמזום של חרק, אבל אין עדות לכך ולא נעשה ניסוי כזה, כך שאין עדויות שצמחים שומעים, ובוודאי שאין להם טעם מוזיקלי".

מה עם אנשים שמדברים אל הצמחים שלהם?

"אין בעיה לדבר אל הצמחים, כל עוד זה הופך אותה לגנן טוב יותר, וכל עוד שאתה מבין שזה כמו לדבר לטלוויזיה. אבל אם אתה שומע תשובות מהצמח – לך לרופא. זה מה שאמרתי לנסיך צ'ארלס שנתתי לו עותק מהספר, וכתב לי מכתב תודה, ואמר ש'יש כמה אנשים שחושבים, שאני מדבר לצמחים, ואולי זה יגרום לי להבין אותם טוב יותר'."

איזה עוד עובדות אקזוטיות אתה יכול לספר על צמחים?

"צמחים יכולים להריח את פירותיהם שהבשילו, ואת התקפותיהם של חרקים רעבתניים על שכניהם. לכמה צמחים יש ריחות מועדפים – למשל, הם מעדיפים ריח של עגבניה על פני ניחוח של חיטה. "צמחים יכולים להבדיל בין סוגים שונים של נגיעה – בין השאר, בין מגע חם ומגע קר. הצמחים אינם אוהבים שנוגעים בהם יותר מדי, וטלטול צמח עלול לבלום את צמיחתו. "הצמחים "רואים", כלומר הם חשים אם אתה מתקרב אליהם, ויודעים אם אתה לובש חולצה אדומה או כחולה. הגנים המודיעים לצמח אם הוא שרוי באור או בחושך נמצאים גם בדנ"א האנושי. "הצמחים מבדילים בין מעלה ומטה. האדם והצמח מגיבים על כוח הכבידה בדרכים דומות, כפי שהוכיחו ניסויים בצמחים בתחנת החלל הבינלאומית".

לדברי חיימוביץ, צריך לתת לצמחים כבוד, ולהבין כמה שצמח הוא יצור מתוחכם, ובטעות אנחנו חושבים שהוא דומם, אבל ביולוגית, במובנים רבים, הוא הרבה יותר מתוחכם מאיתנו, ויש לו יותר גנים מאשר לבעלי חיים. לצמחים יש יותר גנים מאשר לזבוב, ולתירס וגם לחיטה יש יותר גנים מאשר לבני אדם, וזה מראה משהו על מורכבות. לדבריו, צמח צריך מספר כזה גדול של גנים בגלל שהם נייחים, ולכן אין להם יכולת לזוז, לנדוד ולשנות התנהגות, אבל בתגובה לסביבה עוינת או לסכנות, הצמח נייח ואינו יכול לנדוד או לברוח, ולכן הוא צריך הרבה גנים כדי שיוכל לשנות את הביולוגיה שלו.

יש לצמחים אינטליגנציה קולקטיבית, למשל ליער?

"למרות שכיום אין הגדרה מוסכמת אחת לאינטליגנציה, אלא יש אינטליגנציות מרובות, אין סיבה להניח כי רק האדם ניחן באינטליגנציה. בינה היא אחת מהתכונות הביולוגיות שהתפתחו כתוצאה של ברירה טבעית, ובמובן הזה לצמחים יש אינטליגנציה. מאחר שלצמחים יש חושים מפותחים ושיווי משקל סביבתי המאפשר להם להתקיים זה בצד זה, ויש שורשים שגדלים ביחד, כמו ביער או בדשא ואנחנו יודעים שיש יחסים סימביוטיים בין שורשי צמחים ועצים לבין פטריות תת קרקעיות, שאחד מספק לשני תזונה, ובתמורה השני מספק חנקן, אנחנו מניחים שיש סוג של בינה קולקטיבית. אפילו צ'ארלס דרווין ניסה לדמות את מערכת השורשים למוח, אם מוח הוא אוסף של נוירונים, שמתקשרים אחד לשני, אז שורשים הם מערכת של שלוחות, שמתקשרות ועובדות ביחד, ובמובן הזה אפשר להגיד שיש פה סימנים לבינה קולקטיבית. גם בתוך הצמח עצמו יש המון חיידקים ופטריות, שעוזרים לצמח לחיות, ממש כמו החיידקים בגוף האדם, אבל לצמח אין תודעה ואין תחושת כאב ואין נוירונים".

האדם מייצר תרופות מצמחים, חומרי טעם וריח כמו מנטה וחומרים פסיכו אקטיביים המשנים את התודעה, כמו אופיום וקנביס.
מה הטעם האבולוציוני שצמחים מייצרים חומרים כאלה?

"שאלה מצוינת שאין לי תשובה חד משמעית עליה. כללית חושבים, שהכימיקלים האלה, כל אחד כשלעצמו, משמשים כהגנה עבור הצמח עצמו, אבל ייתכן שיש טעמים נוספים. יש למשל צמח, דקל קטן, הנקרא ציקס, שממנו מייצרים תרופה, והילידים בפפואה אוכלים את זה ויש לו השפעה פסיכואקטיבית, והחומר נחקר, ומתברר שהוא מעכב איזה קולטן (גלוטמט). במקרה הזה התברר כי עבור הצמח החומר הזה הוא חלק ממנגנון תקשורת בין תאית, ואצל האדם אותו חומר משפיע אחרת, ושם הוא משמש לתקשורת בין נוירונים, ובתור שכזה יש לו השפעה פסיכו אקטיבית, אבל זו השפעה שונה אצלנו והשפעה שונה בצמחים. יש דוגמאות אחרות, למשל בצמחים טורפים".

plant3מה באמת הקטע של צמחים טורפים?

"בטבע לרוב השאלות יש תשובה אבולוציונית של אדפטציה, הסתגלות, וצמחים טורפים הם צמחים הגדלים בקרקע שהיא דלה במשאבים, וחסרים להם חנקן, ולכן צמחים כאלה שנשארו בחיים ואנחנו מכירים אותה הם כאלה שהצליחו להסתגל ולהתגבר על הבעיה בכך שהם פיתחו מנגנון שמאפשר להם להשיג חנקן מחרקים, שאותם הם טורפים. דרווין רצה לדעת איך צמחים זזים, ואיך למשל צמחים טורפים מצליחים ללכוד זבוב ואיפה נמצאת ה"עין" של הצמח, כלומר איזה חלק של הצמח חש את האור, המאפשר לו להתכופף ולסוב לעבר האור ולהגיב, והוא עשה ניסוי. בהתחלה הוא הוריד את קצה הניצן, ואז מצא כי צמח לא מתכופף ולא סב, ואז שם כיפה שחורה על הצמח, וגם אז הצמח לא התכופף, ואז שם כיפה שקופה, ואז הצמח התכופף, וכך בשנת 1880 דרווין גילה כי "העין" של הצמח, שבעזרתה הוא חש את האור, נמצאת בקצה הצמח. דרווין רצה לדעת איך הצמח לוכד הזבובים יודע להיסגר בדיוק כאשר הזבוב נמצא באמצע הפרח, האם הצמח רואה אותו או מרגיש אותו, והתשובה היא כן, הצמח "יודע" בדיוק מתי הזבוב נמצא באמצע הפרח. כאשר הזבוב מגיע ונוגע בקצה אחד של שיער הפרח, הצמח זוכר שהיתה נגיעה אחת, רק אחת, והוא לא נסגר עליו, ורק כאשר הזבוב נוגע שוב באניץ שיער נוסף של הפרח, הצמח יודע כי עכשיו הזבוב באמצע הפרח, ואז הוא סוגר עליו ומעכל אותו לצורך החנקן. זו הוכחה שהצמח לא רק "רואה", אלא גם יודע לספור ולזכור ולחשב, ואז לפעול".

האם הניסוי הזה הוא ההוכחה היחידה שצמחים זוכרים?

לא. יש הוכחות רבות שנצפו בניסויים והכי מפורסם שבהם הוא שצמחים זוכרים שהחורף עבר. למשל,  זן מסוים של חיטה לא יפרח עד שהחורף לא עבר והדובדבן לא יפרח אלא עד שתסתיים הקרה, והצמח יודע ומחשב את אורך היום ואת הטמפרטורה, ואם מספיק חם אחרי קרה ואם אורך היום מספיק ארוך, רק אז הוא יפרח. לצמח יש גם זכרון מסוג אחר, השייך למנגנון אפיגנטי, והוא יכול להעביר את המידע הזה לצאצאים שלו, שלא באמצעות רצף הד-נ-א, וכמו אצל בני אדם, שזכרון של רעב יכול לעבור בהורשה, שלא באמצעות הד-נ-א, אלא בהורשה שהביולוגים קוראים לו אפיגנטית, כך גם בצמחים, שזוכרים עקת חום או עקת יובש, ויש על זה מחקרים יפהפיים של פרופ' רפי פאלק ממכון ויצמן למדע, וכך בזכות מנגנון הזכרון האפיגנטי, צאצאי הצמחים הופכים לעמידים יותר בפני עקות שונות, וגם הזכרון של חורף הוא לפחות בחלקו זכרון אפיגנטי.

דניאל חוזר לדוגמה של לוכד זבובים, שבקולנוע, בספרות וברחוב נקרא צמח טורף, ומספר שזו דוגמה לזכרון של צמח, המבוסס על מעגל חשמלי, כמו אצל האדם. שכן, כאשר הזבוב נוגע בקצה של שיערה אחת בפרח, הפוטנציאל משתנה במידה מסוימת, ורק כאשר הזבוב נוגע בשיערה שנייה, הפוטנציאל מכפיל את עצמו, כלומר יש סגירה של מעגל חשמלי, כמו אצלנו בנוירונים, ואז נסגר המעגל ומלתעות הצמח סוגרות על הזבוב ואוכלות אותו".

לצמחים יש גם זיכרון וגם יכולת למידה?

"בהחלט. לצמחים יש מנגנון שדומה לניורורצפטורים, מוליכים עצביים שיש לכל אחד מאיתנו, ואלה חלבונים שאחראים על תקשורת במוח, כמו גלוטמט, והרצפטור הזה אחראי על למידה. לצמח יש אותו חלבון, אבל אין לו נוירונים, ואין לו מוח, אבל זה אותו מנגנון ולכן סמים ותרופות שמשפיעים עלינו משפיעות גם על צמח ולעתים באופן דומה. למשל, אם תיתן לצמח כימיקל המעכב את הקולטן גלוטמט, זה ימנע ממנו להתפתח".

נחזור לשאלה הפסיכו אקטיבית. האם צמח הקנביס מתמסטל מעצמו כמו שאנחנו מתמסטלים ממנו?

"לא. בניגוד לאמונה העממית או לתקווה של אנשים רבים, צמחים אינם מייצרים כימיקלים כדי שאנחנו, בני האדם, נהנה מהם. לחומרים מסוימים יש תפקידים ברמה התאית והבין תאית בצמחים, וכאשר אנחנו צורכים את החומר הזה הוא משפיע עלינו, אמנם על אותו חלבון כמו של הצמח, אבל לצמח יש עלים אבל אין מוח ואין נוירונים, ולנו אין עלים אבל יש נוירונים, ולכן למרות שהחומר משפיע על אותו חלבון באדם ובצמחים, ההשפעה שונה. אבל זו שאלה טובה, ומדענים רבים עסקו בה. למשל, חוקרים משערים כי בברוקולי יש כימיקלים שייתכן והם מגנים מפני סרטן אצל האדם ויודעים מהם הכימיקלים האלה, ואני עצמי שאלתי מדוע שצמח, במקרה הזה ברוקולי, ייצר משהו שהוא טוב לאדם. ולקחתי את הכימיקל הזה ושמתי אותו חיצונית על צמח, לא על ברוקולי, אלא על צמחים אחרים, ומה שקרה הוא שהצמח הפסיק לגדול, שכן התאים שלו הפסיקו להתחלק, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים בסרטן. וההנחה היא שהברוקולי משתמש בכימיקל הזה כדי לדעת מתי לגדול, ומתי להפסיק לגדול, כדי לבקר את עצמו.דוגמה אחרת שזכורה בהסטוריה היא של היפוקרטס שלקח קליפת ערבה נגד כאבי ראש וחום, ואכן היום אנחנו יודעים שזו חומצה סליצילית, וממנה מייצרים אספירין שהיא התרופה הנפוצה בעולם. אבל עבור הערבה וצמחים אחרים, החומצה הזו מיוצרת בצמח במקרה שהוא מותקף במתקפת פתוגנים, נגיפים, פטריות או חיידקים מחוללי מחלות, והעלה הנוגע מתחיל לייצר את הומצה הזו ומפריש לאוויר נגזרות שלה שהן נדיפות, והחומר מגיע לעץ ונכנס פנימה והופך להיות חומצה סליצילית ואלה מסלקים את הפולש האכזר. וזו דוגמה לצמח שיכול לא רק "להריח" ריחות מדוקקים, אלא גם להתקשר ולשלוח הוראות באמצעות הריח ואז הוא יודע לקבל החלטה לייצר כימיקל שיהדוף את הפולש. האדם השכיל להשתמש בתכונה המופלאה הזו של צמח הערבה כדי לזקק ולסנתז מזה תרופה (אספירין), ותרופות רבות מיוצרות מהם או שמנגנון הייצור מועתק מהם, אבל במקור הצמח מייצר אותן בשביל עצמו".

אפשר להניח כי תרופות המיוצרות ישירות בצמח, ואנחנו לוקחים אותן בלי סינתוז, הן טבעיות ולכן בטוחות יותר וטובות יותר?

"בפירוש וחד משמעית – לא. במושג "טבעי" משתמשים אנשים שאינם מדענים ואינם רופאים. אין שום יתרון למה שהציבור קורא טבעי, וכל מה שאנחנו אוכלים אינו טבעי, ועבר השבחות במשך שנים רבות, ולא כל מה שטבעי ולא עבר השבחה הוא בהכרח טוב. זן מסוים של עגבניית בר הוא טבעי, והוא לחלוטין רעיל, ואגב, אם נחזיר אותה לפרו שבינתיים הסביבה השתנתה, היא לא תוכל לחיות. בחקלאות אין משמעות מעשית למושג טבעי, והמושג הנכון להשתמש בו היא קיימות, כלומר באיזו מידה הצמח או פריו מקיים יחסי גומלין עם הסביבה בלי לפגוע באיזון העדין שבטבע".

דניאל מרגיש תחושה חזקה של בהילות והכרה עצומה בחשיבות הצמח לעתידו של המין האנושי. "אנחנו עוסקים בחיפוש אחר התרופה לסרטן ובניסיונות להאריך את תוחלת החיים שלנו, וממש באותו זמן, אוכלוסיית האדם על פני הפלנטה הזו הולכת וגדלה בצורה מהירה מאוד, ושטחי החקלאות והמשאבים הולכים וקטנים, וכדור הארץ מתחמם, אז מה הטעם לפתח תרופה נגד סרטן אם העולם ימות מרעב, ולכן המשך המחקר המדעי על צמחים עתיד להניב לא רק תרופות חדשות, אלא חשוב מזה, אוכל", הוא אומר.

כמדען וחוקר צמחים, אפשר להיות בריאים ובעלי תוחלת חיים ארוכה מתזונה המבוססת רק על צמחים בלי לצרוך חלבון מהחי?

"אני האדם הנכון לשאול אותו את השאלה הזו, מאחר שאני עצמי אוכל בשר, אבל התשובה היא כן בהחלט. האדם אינו זקוק לבשר. אפשר לחיות טוב ולהיות בריא ולחיות חיים ארוכים מתזונה צמחונית. מעבר לזה, מבחינת ניצול משאבים על הפלנטה, יצירת בשר דורשת הרבה יותר משאבי אוכל ומשאבים אחרים שכן חייבים להאכיל את בעלי החיים עד שאנחנו שוחטים אותם. מה עוד, שפעם רוב האוכלוסיה אכלה בשר פעם בשבוע, והיום בני אדם אוכלים בשר יום יום. זה מקשה מאוד ומבזבז משאבים ומבחינה בריאותית זה לגמרי מיותר. יש מחקרים נהדרים, למשל של ד"ר גדי גלילי ממכון ויצמן, המנסה לשנות את ההרכב של חלבון שמקורו בצמחים באמצעות הנדסה גנטית, ואפשר לייצר צמחים שיספקו ישירות חלבון מלא, וגם בהיצע שקיים היום אין שום צורך בריאותי לאכול בשר".

גם בתחום התרופות לא הגענו אלא לניצולת מעטה מצמחים מקור תרופתי. "צמח הוא מפעל כימי מתוחכם, שעבר שיכלול ועידון במשך מיליוני שנות אבולוציה, ועד היום אנחנו מנצלים רק טקסול (לכימותרפיה ממקור צמחי), אספירין, מורפין וקנביס, וזה רק קצה ההמזלג של הפוטנציאל הצמחי. 200 אלף סוגים של צמחים עילאיים יבשתיים קיימים, ואנחנו רק מתחילים להבין את האפשרויות העתידיות. תחשוב על קפאין, תחשוב על גומי טבעי שעד היום לא מצאו לו שום דרך לייצר גומי סינתטי שיהיה יעיל וקל וגמיש כמו הגומי הטבעי וכיום משקיעים מאות מיליוני דולרים כדי לשנות את הרכב השמנים בצמחים כדי לייצר ביודלק במקום מחצבים ותחשוב על סיבים טבעיים שמטפסי הרים, שחייהם תלויים בכך, לעולם ישתמשו רק בסיבים טבעיים", הוא אומר. שלא לדבר על ויטמינים ועל חומרים כמו בטא קרוטן וכל המחקרים בהנדסה גנטית, כמו "גולדן רייז", שבשנה הבאה ייצא לשוק, וזה אורז שכולל בתוכו ויטמין A שימנע עוורון ודלקות מילדים בעולם השלישי, אלה הכל טכנולוגיות חדשות שבהן האדם השכיל להרכיב תכונות צמחיות שונות על אותו גידול וכך לטייב אותו לתועלת האדם".

האיחוד האירופי ו"חוגים מתקדמים" מתנגדים וחוששים מפני מזון מהונדס גנטית.

"זה אווילי ואין אף מחקר מדעי אחד שמראה שיש סכנה במזון מהונדס גנטית. יש לו רק יתרונות. אני רואה בזה התנגדות אי רציונלית וזה סוג של מק'ארתיזם מדעי וזה בדיוק כמו הנוצרים האדוקים המתנגדים לרעיון האבולוציה. אי אפשר יהיה להאכיל את העולם בלי מזון מהונדס גנטית, אבל בסוף השכל וההכרח יגברו. השכל תמיד מנצח בסוף, גם אם זה לוקח לו קצת זמן".

שאלה אחרונה: יש הטוענים שלצמחים יש תודעה ויש כאב ולכן תלישת עלים לצורך מאכל גורמת להם כאב.

"אמנם לצמחים יש חושים, ונכון שצמח מרגיש שנוגעים בו ובאיזו מידה של כוח נוגעים בו, אבל אין להם תודעה, ואין להם מוח שיכול לצבוע את חווית הכאב, ובהחלט לא איכפת להם אם חותכים אותם ואוכלים אותם".

בטנדר עם פשפשים טורפים וצרעות טפיליות

פשפש טורף, תמונה: ויקיפדיה

פשפש טורף, תמונה: ויקיפדיה

עשיתי את כל הדרך מתל-אביב למושב עין יהב בערבה בטנדר, שנהגו אסף אותי, וברכב המסחרי היינו מלבד הנהג ואני גם עשרות מיליוני יצורים חיים שנשאו שמות מלבבים, ובהם "צרעה טפילית" ו"פשפש טורף" (וגם "סבירסקי 3.0"). זה הנשק הביולוגי, שאותו יפזרו בשדות הפלפלים של המושב, וברגע שהייצורים הזעירים האלה משתחררים בשדה, הם עטים על המזיקים ופשוט אוכלים אותם. הרעיון היה לראות מקרוב איך מבצעים הדברה ביולוגית, כלומר איך מדבירים כנימות ומזיקים מזוויעים אחרים בלי לרסס ריסוסים כימיים, שאמנם הורגים את הטפילים, אבל על הדרך גם פוגעים בנו.

 בהדברה ביולוגית מביאים או מפזרים בשטח יצורים זעירים, שבשבילנו הם אולי לא מלבבים אבל אינם פוגעים, והטרף שלהם הם המזיקים של הגידולים החקלאיים. המארח שלי, רמי שדה, חקלאי ממושב עין יהב בערבה, שהוא גם אגרונום בהכשרתו, מספר כי עין יהב הם "אסם-הפלפלים" של המדינה, ורוב הסיכויים שהפלפלים שאתה ואני קונים ברשתות השיווק מגיע משם.

 בתוך כלי הנראה כמו מלחייה או פלפליה שולחנית, נמצאים מיליוני יצורים זעירים, שקשה לראות אותם, וברגע שרמי פותח את המלחייה ומפזר את התכולה בשדה שלו, אפשר לראות עננים קטנים של היצורים הזעירים האלה עטים כמו מכ"ם-ביות על עלי הפלפלים, ומתחילים לזלול בתיאבון עצום את המזיקים, בלי לפגוע כמובן בגידול החקלאי עצמו. כל מה שנשאר לאחר הקטיף הוא לשטוף את הפלפלים במים, והם מוכנים למאכל.

 חלק מטקטיקות הציד של "הנשק הביולוגי", שבשבילנו הוא מבורך, נשמע כלקוח מסרטי פרדי קרוגר. "הצרעה הטפילית", שאיתה היה לי כבוד לחלוק מקום בטנדר מתל-אביב לערבה, אוכלת כנימות עלה בדרך שקולנועית לפחות נראית מזוויעה במיוחד: היא דוקרת את הכנימה באמצעות צינור-הטלה זעיר, ובאמצעותו היא מטילה לתוך הכנימה את הביצה שלה. בתוך יומיים בוקע מהביצה של הצרעה הטפילית זחל, שאוכל את הכנימה מבפנים החוצה. ואם זה לא מספיק, אז כעבור שבועיים מגיחה צרעה נוספת בוגרת מהכנימה, ורוצה להזדווג, כדי לחזור ולעשות שוב את אותו מעשה שעשתה אמה: להחדיר את הביצה שלה לכנימת העלים, וחוזר חלילה. אלה הידידים החדשים שלנו בחקלאות, ואלה עומדים להחליף לאט לאט את ההדברה הכימית, שנראית אולי נקייה והומנית, אבל היא פוגעת בנו.

 חוקרי מכון וולקני למחקר חקלאי, ד"ר אריק פלבסקי וד"ר שמואל גן מור, יחד עם אורי יפה, מנהל הפיתוח בחברת "אגרו שלף", שפיתחה חומרי הדברה צמחיים חדשים, בדקו את יעילותה. בניסוי שנערך במושב אחיטוב, המגדל מלפפונים, הצליח חומר ההדברה הצמחי החדש לסלק את האקרית האדומה, מזיק ידוע הפוגע בגידולי לפפונים. הניסוי הצליח והראה את יעילותם של חומרי ההדברה החדשים ובכך הוא פוטר את הצורך בהדברה כימית מסוכנת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-נובמבר 30, 2013 מאת ב-היער האפל ותויגה ב-, , .