רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

כורה בכוכבים

nasssaמחצבים כמו זהב, פלטינה וטיטניום הולכים ומתמעטים על כדור הארץ – אבל נמצאים בשפע על הירח ובאסטרואידים  המשייטים בחלל. תוכנית חדשה שהציגה סוכנות החלל האמריקאית נאס"א השיקה מרוץ מאתגר שבו משתתפים הסינים, הקנדים וגם ישראל. אלא שבינתיים מתעוררת השאלה: כשרק אסטרואיד אחד נאמד במאות מיליארדי דולרים, למי בעצם שייכים אוצרות הקוסמוס? מאת דודי גולדמן העולם הקטן שלנו עומד להתוודע למושגים חדשים, שעכשיו הם נשמעים כמו ממבו ג'מבו מופשט, אבל הם יהיו קונקרטיים עד מאוד בשנים הקרובות. בין המושגים האלה, "גחליליות סילוניות", שהן בעצם אלפי עיניים מלאכותיות קטנות, שהאדם ישלח לחלל והן יבצעו מיפוי, "שפיריות ממונעות", שיבצעו בדיקה בקרקע האסטרואיד ו"טרקטורים רובוטיים מרחפים", שיבצעו כרייה. אנחנו מדברים על "ציד אסטרואידים", "גרירה של אסטרואידים" ממעמקי החלל – לכיוון שלנו, ממש כמו חכת-דייגים, אשר דגה ומושכת החוצה דג. המחצבים הנחוצים לנו, לכל מכונית, טלפון, מכשור אלקטרוני, ציוד רפואי, הולכים ואוזלים, והגענו לעידן שבו האדם מושיט את היד, ועומד לחצוב אותם בחלל ולהשתמש בהם. כדי להבין את גודל הטלטלה שמזמן לנו העידן שאליו אנחנו גולשים  במהירות, נגיד כי אין מדובר רק בכיבוש החלל ושאיבה של הטובין הנמצאים בו, אלא גם בצונאמי, שיכול לטלטל את הכלכלה העולמית, כמו שמנערים שמיכה, שכן כמות הפלטינה, למשל, שאפשר להביא מאסטרואיד אחד שקולה לכל כמות הפלטינה שהאדם כרה בכל ההיסטוריה שלו. כך גם כמות הזהב: כמות הזהב המחכה לנו באסטרואידים עלולה לנשל מעושרם את בעלי הזהב כיום, כולל הממשל הפדרלי, שכן בכמה "נאגלות כרייה" מאסטרואידים, אפשר להגיע לכמות זהב גדולה פי כמה מכל כמות הזהב האגורה עד היום אצל אנשים ומדינות בכדור הארץ. אסטרואיד, בקוטר של 50 מטר, בדומה לזה שפגע ברוסיה בשנה שעברה, אומרת החוקרת ד"ר דיאנה לאופר מאוניברסיטת תל אביב, יכול להביא רווח מכריית מחצבים נדירים בו של כ-200 מיליארד דולר.

איך לוכדים אסטרואיד?

איך לוכדים אסטרואיד?

"זה בעצם סיפור פשוט ואפילו מובן מאליו", אומר ד"ר רועי צזנה, חוקר עתידים וטכנולוגיות מפציעות ביחידה לחיזוי טכנולוגי וחברתי באוניברסיטת תל אביב. לדבריו, אנחנו, המין האנושי, נמצאים במילכוד. "אנחנו תקועים על כדור הארץ, על איזה כוכב לכת בוצי קטן עם משאבים מוגבלים, ואנחנו זקוקים למחצבים, כמו מתכות חשובות, להמשך קיומנו, אבל הבעיה שרוב המתכות היקרות כבדות, והן שוקעות יותר ויותר למעמקי הפלנטה שלנו, לכיוון הליבה של כדור הארץ, ואנחנו צריכים יותר משאבים כאלה, אבל הם פוחתים והולכים, שוקעים עמוק יותר ויותר באדמה, כך שגם יש מהן פחות, ובנוסף, בגלל העומק, הכרייה בכדור הארץ הופכת להיות יותר ויותר יקרה, ולכן פחות ופחות משתלמת", אומר צזנה. בכנס הבינלאומי לחקר החלל, שהתקיים באחרונה בוושינגטון, אמרו ראשי נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, כי הוחלט להאריך את פעילותה של תחנת החלל עד לפחות לשנת 2024, וכ-80 מדינות שותפות בעשייה הזו. לדברי החוקרת ד"ר דיאנה לאופר, שבימים אילו רכזת מדעית של האולימפיאדה הצעירה למדעים ע"ש אילן רמון במכון ויצמן, נאס"א הציגה את תוכניתה להשתמש במקורות הנמצאים בחלל לטובת האנושות, לעידוד תעשיית החלל ועידוד החינוך ללימודי טכנולוגיה, הנדסה, מתמטיקה ומדעים, בדומה לפרויקטים שמתכננים התלמידים באולימפיאדה. "אחת המטרות היא כריית אסטרואידים. ממחקרים עדכניים עולה, כי רק 1 מתוך 10 אסטרואידים מתאימים לכרייה, ובעדיפות גבוהה נמצאים אסטרואידים גדולים, בקוטר של מעל 100 מטר". ליוזמה הבין מדינתית הזו מצטרפות חברות פרטיות, ואחת מהן "משאבים פלנטריים" ("פלנטרי ריסורסס", Planetary Resources), תשגר כבר השנה ננו-לוויין, שמטרתו לזהות אסטרואידים קרובים לכדור הארץ, ובשפת אנשי המקצוע הם נקראים "אסטרואידים קרובי ארץ". חברה אמריקנית פרטית נוספת, שהוקמה לפני כשנה, "תעשיות חלל עמוק"  (Deep Space Ind.), עומדת לשגר מספר לוויינים כבר בעוד שנתיים, בשנת 2016."לפני כשנה הקנדים שיגרו מיקרו לוויין לחקור אסטרואידים, וגם הסינים מתכננים משימה לאסטרואיד", אומרת ד"ר לאופר. "שנים מדברים על זה, וסוף סוף אפשר לראות כיצד התוכניות נרקמות בימים אלה ממש, והופכות מרעיון לממשות", אומר טל ענבר, ראש המרכז לחקר החללבמכון פישר למחקר אסטרטגי אויר וחלל, ואחד משלושה ישראלים בלבד המוגדרים רשמית  כ – Planetary Resources Vanguards, המקדמים (בהתנדבות) את המודעות הציבורית למיזמי המחקר של פלאנטרי ריסורסס. "מחצבים שונים, שהם קריטיים לתעשייה, ובסופו של דבר גם לך ולי, ולכל אחד מאיתנו, נמצאים בחסר גדל והולך על פני כדור הארץ ועלות הפקתם מאמירה והולכת. מצד שני, החלל הולך ומתקרב אלינו, בזכות הסקרנות שלנו, סקרנות המולידה מחקר מדעי ובעקבותיו פיתוח טכנולוגי, אנחנו מגיעים לתקופה, שעד עכשיו רק סופרי מדע בידיוני כתבו עליה. אבל אם תחשוב על זה, למעשה אין טבעי מזה, שאם אצלנו המחצבים בחסר, ובאסטרואידים בחלל יש מחצבים בשפע, מה טבעי מלגשת ולקחת מהם את המחצבים הדרושים לנו", אומר ענבר.

איך לוכדים אסטרואיד

איך לוכדים אסטרואיד

"אם אני כורה מהאדמה מתכת מסוימת – זה אומר שאתה לא יכול להשתמש בה. אם אני משתמש במשאבים של כדור הארץ – כדי לגדל אוכל לעצמי – זה אומר שאתה לא יכול להשתמש בהם לעצמך, וזה מעגל אכזרי של קיום, שנכפה על בני אדם והוא מעודד מלחמות על טריטוריה, על משאבים, ובסופו של דבר על יכולת הקיום ואיכות החיים", אומר ד"ר צזנה, שבאחרונה יצא לאור ספרו "המדריך לעתיד – המהפיכות הטכנולוגיות שישנו את חיינו". הפרק האחרון בספר עוסק בפוטנציאל שהחלל החיצון טומן עבור האדם כבר בשנים הקרובות. לדבריו, "זה מגוחך שאתה מסתכל על היקום, ועל הגודל העצום שלו, שכדור הארץ הוא פחות מנקודה זערורית, לעומת הגלקסיה שלנו, "שביל החלב", ובוודאי ביחס לכל שאר היקום, ואתה מבין ש'חגורת האסטרואידים' מכילה כמויות עצומות של חומר, של מים, של קרח מים, של מתכות יקרות, וכל ההון האינסופי הזה נמצא שם, מחוצה לנו. אתה שואל את עצמך למה אנחנו מסתפקים רק במה שיש לנו כאן, והתשובה היא שאנחנו כבר לא מסתפקים בזה, והגענו לעידן שבו אנחנו מושיטים את היד מעבר לנו, אל האסטרואידים, ורוצים לקטוף את פירותיהם. זו ארץ שאיש עדיין לא קטף את פירותיה, והיא מחכה לנו", אומר צזנה. המדענים שרואיינו לכתבה רואים ב-12 באפריל 2012 כתאריך יסוד, שהדורות הבאים יזכרו  כתאריך הרשמי, שבו פרץ ההומו סאפיינס מגבולות הפלנטה הכחולה והיפה שלו, ופיתח טכנולוגיות של כריית מחצבים מאסטרואידים מרוחקים – לשימושים שלו. הסיבה לכך היא שבתאריך הזה נוסדה "פלנטרי ריסורסס", חברה פרטית אמריקאית ראשונה בתחום, שבין משקיעיה לא רק מיליונרים "רגילים", אלא גם כאלה המוגדרים בארה"ב כ"כסף חכם", כמו לארי פייג', אחד משני מייסדי גוגל, אריק שמידט שניהל שנים את החברה, ג'יימס קאמרון, שביים והפיק את הסרט 'אווטאר', תאגיד "בכטל", חברת הבנייה וההנדסה הגדולה בארה"ב, שהשתתפה במיזמי בנייה עצומים וברשותה תחנות כוח, מזקקות נפט, מערכות מים ושדות תעופה. 'משאבים פלנטריים' עומדת לכרות אסטרואידים, להפיק מהם את המשאבים וחומרי הגלם היקרים הנחוצים לאדם בכדור הארץ, ולהביא אותם אלינו. בניגוד לחברות כרייה רגילות, החוצבות וכורות בפלנטה שלנו, חברת 'משאבים פלנטריים' עומדת לבצע כרייה רובוטית, מההתחלה ועד הסוף. לאחר שטלסקופים על לווייניים זעירים יאתרו אסטרואידים מתאימים "גחליליות", יישלחו רכבי חלל רובוטיים, "שפיריות", שיסקרו את האסטרואיד ויאפיינו אותו, ובשלב הבא גם יפיקו ממנו מתכות יקרות, הנמצאות בחסר אצלנו בכדור הארץ. "מדובר בשני יעדי כרייה, מהירח ומאסטרואידים, ובמקרה של אסטרואידים מדובר בשתי שיטות שונות: בשיטה אחת יגיעו לאסטרואיד, ויבצעו כרייה רובוטית ויחזירו לארץ, ובשיטה השנייה, ישאירו את המחצבים שם, ויבנו מהם מבני חלל, שישמשו את האדם להתיישבות בחלל", אומר מהנדס החלל, יואב לנדסמן, מהנדס המערכת של מיזם SpaceIL הישראלי ולשעבר מהנדס מערכת בפרויקט "עמוס" של התעשייה האווירית. אסטרואיד, נזכיר, הוא גוף בגודל של החל ממאות מטרים ועד גודל של מאות קילומטרים שנמצא בחלל. האסטרואידים הם חומר בראשיתי, שנותר מהיווצרותה של מערכת השמש, רובם נמצאים ב"חגורת האסטרואידים" בין כוכב הלכת מאדים לבין צדק ולא יצרו כוכב לכת בגלל כוכ הכבידה של צדק., ושם מדובר על אלפים רבים הנמצאים, אבל בנוסף יש אלפים המפוזרים שלא בחגורת האסטרואידים וחלקם קרובים יותר אלינו. "אסטרואיד הוא למעשה גוש של סלע או דבוקת סלעים, המוחזקת בכוח כבידה מסוים ביחד, ומכילה סלעים, מתכות ולעתים גם קרח", אומר לנדסמן.

איזה מחצבים יש על הירח?

"לנדסמן: "באדמת הירח יש מתכות כמו אלומיניום וטיטניום המשמשים לבניית מבנים על הירח או בחלל שכן מהירח קל לשגר דברים בגלל כוח כבידה נמוך, ובגלל שאין שם אטמוספירה. בנוסף יש על הירח את האיזוטופ 'הליום-3', היכול לשמש כדלק לכורי היתוך גרעיני, שזו טכנולוגיה שלא השגנו עדיין. המוטיבציה להשיג אותה שזו אנרגיה יעילה ולא מזהמת ובכוחה להעניק הרבה כוח חשמלי מהליום-3 המצוי בקרקע הירח .

איזה מחצבים יש על אסטרואידים?

ד"ר לאופר: "מתכות יקרות, כמו פלטינה וזהב ומתכות לתעשייה כמו ברזל וניקל. מתכות נמצאות בשימוש נרחב במגוון תעשיות: בתעשיית זיקוק נפט לזירוז ההמרה של נפט גולמי למוצרי צריכה בשימוש נרחב, כגון דלק. תעשיית הטלוויזיות, תחמוצות אירופיום ואיטריום משמשות לייצור צבעים אדומים על מסכי טלוויזיה, אחרים משמשים בזכוכית ובמסכי טלוויזיה, כדי להפחית את הבוהק. תרכובות אחרות נמצאות בשימוש בפנסי רחוב וזרקורים באצטדיוני ספורט. בתעשיית הקרמיקה משתמשת תחמוצות שונות לייצור קרמיקה צבעונית. עדשות אופטיות המשמשות מצלמות ומשקפות מכילות תחמוצת לנתן. שימוש במגוון רחב של יישומים גרעיניים בכורים גרעיניים לקליטת  נויטרונים במוטות בקרה למניעת חימום יתר וכמו כן כחומרי מיגון, ורכיבים במבניים של כורים גרעיניים. מגנטים של קובלט-סמריום הם קבועים חזקים. חומרים נדיפים כמו מים ומתאן יכולים לשמש דלק לחלליות. היתרון הנוסף הוא שאנחנו יכולים לנצל מחצבים מהחלל בעזרת רובוטים בלי לזהם את כדור הארץ כתוצאה מתהליך הכרייה, תוך ניצול אנרגית השמש שזה חיסכון במקורות אנרגיה ". מהנדס החלל יואב לנדסמן, שהיה תלמיד של ד"ר לאופר בחוג לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל אביב מוסיף, כי "מעניינים במיוחד הם זהב ופלטינה, שהם יקרים ונדירים, והם משמשים בתעשייה, למשל, זהב משמש למגעים אלקטרוניים ולציפויים של רכיבים, ואפשר להפוך את הזהב ליריעות דקות מאוד, וזה גם חומר עמיד כי אינו נוטה להתרכב עם חומרים אחרים, ולכן הוא קריטי בתעשייה אלקטרוניקה ורפואה, ובניגוד לדלות הזהב על פני כדור הארץ, באסטרואידים יש הרבה מתכות, וגם זהב".

איך הכרייה של מחצבים מאסטרואידים תתרחש בפועל?

לנדסמן: "השלב הראשון הוא להקים מערך של טלסקופי חלל במסלול סביב כדור הארץ כדי לזהות מועמדים, ואלה אסטרואידים שיעברו בקירבה מספיקה, ותהיה להם מהירות, שתאפשר להגיע אליהם ולנחות עליהם. המדענים והתעשייה מדברים על רעיון של טלסקופ חלל מאוד קטן, "גחליליות", שאפשר להחזיק ביד, ולשלוח מערך של מאות ואלפים רבים כאלה, שישמשו כ"עיניים", והם יבצעו מיפוי של האסטרואידים כדי לאתר את אלה שהם מועמדים טובים לכרייה. בשלב שני מתכננים זה חלליות קטנות, "שפיריות", שיוכלו להתקרב לאסטרואידים שנמצאו כמועמדים מתאימים, ולבדוק מקרוב מי מהם באמת שווה כדי להתאמץ בשבילו. כי לא בטוח שעל כל אחד מהם, שיימצא מתאים מבחינת המחצבים, אכן יש לו מחצבים מסוימים הדרושים לנו, ובשלב השלישי, אחרי שנמצאו אסטרואידים, שהם גם במסלול שיחסית קל להגיע אליהם, וגם שיש לנו עניין בחומרים שיש עליהם, ואז לשלוח את החלליות שגם יהיו רובוטיות, שינחתו על אסטרואיד, ויחלצו ממנו משאבים ולהחזיר בחזרה לכדור הארץ, וזה שלב מאתגר מאוד טכנולוגית וקשה".

מה קשה בשלב הזה?

צוות ארמגדון, לתפוס אסטרואיד ולפוצץ אותו

צוות ארמגדון, לתפוס אסטרואיד ולפוצץ אותו

לנדסמן: "יפן מתגאה ובצדק על הצלחתה להנחית חללית, "היאבוסה", על אסטרואיד כבר לפני כמה שנים, ולאסוף כמה גרגירים ולחזור לכדור הארץ. בסוף השנה עתידים היפנים לשלוח את "היאבוסה 2"  שתעשה משהו דומה אבל יותר משוכלל ויותר מאתגר. למה זה מסובך? האסטרואיד לא עומד בשקט, אלא הוא נע במהירויות גבוהות מאוד, ובנוסף הוא גם מסתחרר במהירות רבה סביב עצמו, ובגלל שאין עליו כמעט כוח כבידה, קשה מאוד להתקרב אליו, לסנכרן מהירויות בזהירות, ואז לנחות על משטח שהוא חסר כוח כבידה. מאחר שמדובר באסטרואידים רחוקים מאוד מכדור הארץ, אי אפשר לעשות הנחתה זהירה מכדור הארץ, כי זה רחוק מדיי ואז לוקח כמה דקות לתשדורות רדיו להגיע מרגע שנשלחו, כך שהאופציה הזו יורדת מהפרק. ולכן החללית הרובוטית צריכה להיות מצוידת בטכנולוגיה מאוד מתקדמת כדי להצליח בנחיתה על גוף קטן, המסתחרר במהירות סביב עצמו וסביב אחרים. צריך פה רובוט מאוד חכם". לפי אריק אנדרסון, אחד ממייסדי חברת "משאבי חלל", אסטרואיד אחד בגודל של חצי קילומטר יכול להכיל יותר פלטינה מכל הכמות שנחצבה בכדור הארץ לכל אורך קיום האנושות. ומהו ערכה של הפלטינה? נכון להיום, החומר משמש ליצירת אלקטרודות וכזרז בתהליכי ייצור שונים, ומגיע לשווי של 46,000 דולרים לקילוגרם. לדברי צזנה, אנשי החברה כבר שמו עין על אסטרואיד מסוים, הנקרא בשפת אנשי המקצוע UW158, שאורכו 1 קילומטר, וערכם הכולל של המשאבים שנושא האסטרואיד הבודד הזה נע בין 300 מיליארד לבין 5.4 טריליון דולר. החברה מתכוונת להעמיס באמצעות טרקטורים וציוד כרייה רובוטי מרחף, בגלל שאין כוח כבידה שם, ולהעמיס את הטובין האלה בחזרה לחללית, ולהביא אותם אלינו לכדור הארץ. אלא שתשעה חודשים לאחר ש'משאבים פלנטריים' חשפה את תוכניותיה ומשקיעים רבים נהרו אליה עם הרבה כסף, וכבר קם מתחרה, והיזם ריק טאמלינסון הקים את /תעשיות חלל עמוק'. טאמלינסון מתכוון לבצע את אותן פעולות בסיסיות ש'משאבים פלנטריים' מבטיחה למשקיעים שלה, אבל מטרתו הסופית שונה בעליל: אם משאבים פלנטריים רוצה להביא את המשאבים לכדור הארץ, הרי שטאמלינסון מעוניין לסלול את הדרך לניצול יעיל שלהם בחלל עצמו, כלומר להשאיר את המחצבים שהיא תכרה בחלל לצורך בנייה עתידית. לדברי החברה, המשאבים הקלים ביותר הם גזים, שכן אפשר לחמם אותם ואז הגזים ייצאו החוצה, וזה כולל קיטור, שכן אסטרואידים מסוימים מכילים קרח מים, שהוא למעשה מים קפואים. "מים עשויים ממימן ומחמצן. אם אתה שובר את הקשרים בין המימן והחמצן תקבל חמצן, שאתה צריך כדי לנשום בחלל, ומימן. ואם תיקח מימן וחמצן ביחד ותוסיף ניצוץ, הרי שהרגע יצרת דלק טילים. חמצן, מים ודלק טילים. זו התחלה טובה", אומר צזנה. היזם טאמלינסון אומר למשקיעים המתדפקים על דלתו, כי "זה כמו שיהיה לך נווה-מדבר ותחנת-דלק באותו זמן. אתה מקבל דלק, מים וחמצן לנשימה. ואחרי שעשינו את זה, אנחנו יכולים לטחון את האסטרואיד לרסיסים קטנים, להעביר עליו מגנט כדי למצוא ברזל ומתכות מגנטיות אחרות, ולקבל חומרים למטרות בנייה. יש לנו תהליך אחר שנקרא 'בית יציקה במיקרו-כבידה', שבו משתמשים בגז כדי למצות ניקל. וברגע שיש לנו ברזל וניקל, נוכל להשתמש בטכנולוגיות הדפסה תלת-ממדית ליצירת חפצים בחלל שאנחנו צריכים: ברגים, אומים, צירים ודברים כאלה". הדברים הגיונים ומתבססים על ההווה והעתיד הקרוב, שבו ייעשו טיסות תיירות לחלל העמוק וטיסות התיישבות לכיוון אחד במאדים והקמת מושבות על הירח ובמאדים ועל אסטרואידים, ולכן החברה רואה למרחוק, והיא רוצה להיות חברת התשתית של עידן ההתיישבות בחלל. החברה מתכננת להשתמש במחצבים שהיא תכרה לבנייה של מבנים בחלל עצמו. זה יהיה כמו מוטל-דרכים, שיציע מנוחה, חמצן לנשימה, מים לשתייה ורחצה, מימן וחמצן כדלק, ולמעשה זה באמת נווה מדבר שיהיה גם תחנת דלק, או אם לשאוב דימוי מהאתוס האמריקני של כיבוש המערב, זה יהיה מוטל דרכים שגם יציע שתייה אוכל וחמצן לנשימה, וגם מים ומספוא לסוסים, לרכבי החלל. ד"ר לאופר מזכירה כי סוכנות החלל האמריקנית כבר הודיעה כי היא מתכננת להשתמש באסטרואידים כ"תחנות דלק" לחלליות בדרכם למאדים. אגב, לדברי לאופר, סוכנות החלל האירופית,ESA , מתכננת להקים בסיס על הירח תוך שימוש במדפסות תלת-מימד, אשר יקימו מהסלעים, שהם חומר הגלם, מבנים מתוכננים. "זה הגיוני שההומו סאפיינס שיוצא להתיישב בחלל, במאדים, על הירח, על אסטרואידים, לא תמיד יהיה סמוך על שולחננו, על משאבי כדור הארץ, וראוי שהם ישתמשו במשאבים המקומיים שלהם, וזה הרציונל להשאיר את המחצבים בחלל, ומהם לבנות את כל מה שנחוץ יהיה לחיים במקום. זה בדיוק כמו באמירה שבמקום לתת לעניים דגים, עדיף לתת להם חכות וללמדם לדוג, וכך הם יידעו לפרנס את עצמם ולא להיות סמוכים על שולחנם של אחרים", אומר ד"ר צזנה. לדבריו, זה טבע ההומו סאפיינס מאז ומעולם, עוד מאז שיצאנו מאפריקה וכבשנו יבשות ומקומות חדשים, שהיו ארץ לא נודעת, והחלל הוא הספר החדש, בדיוק כמו קולומבוס שיצא מאירופה וגילה עולם חדש. כריית מחצבים מהחלל מעלה שאלות ערכיות ומשפטיות שהאמת הפשוטה שאיש עדיין אינו יודע את התשובות להן. כלכלית, זה יהיה ניעור רציני לכלכלה העולמית, שכן כמויות הזהב והפלטינה והמתכות האחרות יורידו את מחירי הזהב והפלטינה אצלנו בכדור הארץ, שהרי המחיר הוא פונקציה של היצע וביקוש וברגע שהשוק יוצף במתכות שהיום הן היקרות ביותר, מה זה יעשה למחירים, לפירמות, למדינות. מצד שני, אומר צזנה, מעבר להצפה, פלטינה שווה הרבה כסף לא בגלל שהיא יפה, אלא בזכות העובדה שהיא משמשת בתהליכי יצור ביצירת אלקטרודות, וזה בסיס של חברה מודרנית. "אם נוכל  להשיג פלטינה במחירים נמוכים מהחלל החיצון, יהיה מצב שיותר חברות יוכלו להשתמש בה וזה עשוי להוזיל את מחיריהם של מוצרי צריכה אלקטרוניים כמו טלפונים, זה עשוי להביא ליצירה של כלי רכב  שיונעו בתאי דלק, באמצעות הפיכה של מימן לחשמל, וזה נסמך על פלטינה, ואם יש לך מקור זול לפלטינה, זה עשוי להפוך על פיהן את כל התחזיות על תעשיית הרכב, שכן ייתכן שפתאום כלי רכב יהפכו זולים וירוקים בצריכה של אנרגיה, וזה בתורו יביא להוזלה בכל שרשרת המזון של תעשיית הכימיה", אומר צזנה. שאלה אחרת וסבוכה היא השאלה המשפטית – למי שייך כל הזהב הזה שיגיע אלינו. החוק הבינלאומי קובע שהחלל לא שייך לאף אחד, לא לאדם ולא למדינה, לכן אגב אין שום נפקות לכל השרלטנים המוכרים פיסות קרקע על הירח ורושמים אותם במשרד רישום מקרקעין הנמצא במטבח שלהם. החלל, בדומה לאוקינוס, אומרים ארבעת החוקרים, לאופר, ענבר, לנדסמן וצזנה, המוגדר באמנות בינלאומיות כלא שייך לאיש, אבל אם אתה דג דגים שם, הם שייכים לך. אבל החלל הוא בכל זאת מקרה שונה והקהילייה הבינלאומית תצטרך לתת על זה את דעתה וזה אומר לנסח אמנות משפט בינלאומיות עדכניות. יתרה מזאת, ייתכן שמדינות עניות יתבעו את חלקן, למרות שהן לא תרמו דבר וברוח הימים האלה, שבהם מושמעות מחאות במערב נגד האמנה החברתית-כלכלית הקיימת, יישמעו קולות מחאה שידרשו ניסוח מחדש של כל הסוגיות האלה. אבל האמת הפשוטה היא שכיום עדיין אין פתרונות לסוגיות החדשות האלה של קניין חללי.

מה לגבי הסכנות? חלק מהטכנולוגיות מדברות על "דיג של אסטרואידים" ו"גרירתם" ממקומות מרוחקים מאוד מאיתנו למסלולים קרובי כדור הארץ.
האין זה מסוכן?

Aritza hi halvana.jpg

ד"ר צזנה: "בספרו של רוברט היינליין, "עריצה היא הלבנה", מסופר על מתיישבים על הירח, שהבינו שהם יכולים לגרום נזק עצום לכדור הארץ, באמצעות ידוי של אסטרואיד מלאכותי לתוך האטמוספירה של כדור הארץ. כאשר הם נופלים לאטמוספירה שלנו, אלה אינם מטאוריטים קטנים שנשרו עלינו, אלא מדובר במאות טונות, וכאשר מסה כזו פוגעת בעיר מאוכלסת, הנזק שהיא מחוללת הוא כמו של פצצת אטום. ולכן זו שאלה טובה – האם גרירה של אסטרואידים מרוחקים למסלולים קרובים לכדור הארץ אינה מסוכנת? האם הם אינם עלולים תיאורטית לגרום לפגיעה של אסטרואיד כזה על מדינה שאינה מוצאת חן בעיניהם, התשובה היא כן. תיאורטית זו אפשרות והיא מסוכנת וסביר שייבנו מנגנוני הגנה ורגולציה למנוע את זה ועדיין יש סיכון של שגיאות וטעויות, והחוק והמשפט הבינלאומיים ייאלצו להתייחס לזה. זאת כמובן בנוסף לשאלות של זכויות קניין על איזורים ושטחים ועצמים שמגיעים מהחלל. אם אסטרואיד כזה מגיע לכדור הארץ – האם חברה אחרת יכולה להשתלט עליו? האם מדינה יכולה להלאים אותו? ואם חברה אמריקנית גררה אסטרואיד סביב כדור הארץ – האם ממשלת ארהב יכולה להגדיר אותו כחלק מארה"ב? ואם לווין סיני מתנגש בו – האם זו עילה להכרזת מלחמה? כל הנושאים האלה יצטרכו פתרונות או קצוות של פתרונות בחוק הבינלאומי וזה הזמן להיערך לקראת זה". כמו במיזמי מדע רבים אחרים, לעתים "על הדרך" למימוש של מטרה א', פתאום משיגים מידע ב', שהוא עצמו יותר מרגש מאשר המטרה המקורית של המיזם, כך שרבים תוהים אם באמצעות פיתוח כל שפע הטכנולוגיות הרובוטיות החדשות לא נגלה, כבדרך מקרה, חיים נוספים על אסטרואיד או על כוכב לכת אחר. "זה נכון, שכל משימת חלל, שנשלחה לחפש מימצאים או לאסוף חומרים במקומות מרוחקים, גילתה במקרה דברים אחרים מכפי שציפו למצוא. למשל הרכב הרובוטי 'קריוסיטי' של נאס"א, מצא סלע במאדים, ולמרות שחשבו שזה בזלת וזה חומר מוכר, התברר בבדיקה כי הבזלת שם שונה וריכוזי החומרים שלה שונים. דוגמה אחרת היא גילוי של מולקולות אורגניות מורכבות, ואפילו חומצות אמינו, במקומות אחרים במערכת השמש, כמו למשל בשביטים, וזה מוכיח שכדור הארץ הוא לא הסביבה ההכרחית היחידה כדי לייצור מולקולות מורכבות מהסוג הזה, ואולי זה יכול לרמוז שכדור הארץ הוא לא המקום היחיד שבו יכולים היו להיווצר חיים. זו בהחלט אפשרות מרגשת מאוד", אומר לנדסמן.

ומה עם ישראל, האם אנחנו חלק מהמשחק הזה?

ד"ר לאופר:"בנוסף על בנייה של לוויינים, סוכנות החלל הישראלית מקיימת קשר עם סוכנויות חלל בינלאומיות, וכבר בסוף החודש מתקיים כנס החלל הבינלאומי התשיעי  ע"ש אילן רמון (שמאורגן במשותף על ידי מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, סוכנות החלל הישראלית ומשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל). בצד זה יתקיימו אירועי 'שבוע החלל' שבו עוסקים גם בנושאים האלה. מעבר לכך, המיזם הישראלי SpaceIL, הוא דוגמה מושלמת למיזם שהוקם בזכות התחרות של 'גוגל', שהגדירו שגופים לא ממשלתיים יכולים להתחרות ולהעלות חללית לירח בשנים הקרובות. והעובדה שמספר גדול של גופים מתחרה על ההצלחה במיזם הזה מראה עד כמה שתחום החלל מעניין כבר גופים פרטיים, ומתחיל לצאת מידי הממשלות". לסיכום, מוסיף ענבר, כי שילוב היכולות המוכחות של תעשיות החלל הישראליות מזה, ורוח "אומת הסטארט אפ" הישראלית מזה, יכול, בהתנהלות נאותה, הכוללת גם עידוד ממשלתי מסוים לרבות הקלות במס למיזמי חלל שונים, למצב את ישראל בחוד חנית טכנולוגי לשנים הבאות, תחומי חלל ייחודיים בכף שרווח נאה בצידם. "אנו כבר מצויים עמוק בתוך ה"New Space" , או "חלל 2.0" אם תרצה, אומר ענבר. "הנקודה היא שחלק מהממשלות עדיין לא מבינות את השינוי הפרדיגמטי שעובר על התחום כולו".

למי שייך הזהב?

ד"ר דגנית פייקובסקי, מומחית ביחסים בינלאומיים, באסטרטגיה ומדיניות חלל ועמיתה בסדנת יובל נאמן למדע טכנולוגיה וביטחון, אומרת כי אכן החלל פתוח לשימושם של כולם אבל אם המעשה יצר, בזדון או בטעות, נזק למדינה אחרת, הגורם המזיק חייב לשאת בנזק הזה. ד"ר פייקובסקי, המלמדת בתוכנית לתואר שני בלימודי ביטחון באוניברסיטת תל-אביב, משמשת כיועצת בנושא מדיניות מו"פ בחלל למועצה הלאומית למחקר ופיתוח וכמרכזת הוועדה הלאומית בנושא זה, והיא  עמיתת מחקר במכון למדיניות חלל באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בארה"ב. לדבריה, הדוגמה הטובה היא פסולת בחלל. "אנשים ומדינות מייצרים פסולת, ואם כל אחד ישליך אותן לחלל, הפסולת תפגע במדינה עצמה וכמובן במדינות אחרות, ולכן חשוב להגיע להסכמות. דוגמה אחרת היא אקוודור, שלראשונה בתולדותיה שיגרה לפני כחצי שנה לווין קטן, אבל טיל רוסי ששוגר לחלל לפני שנים רבות וכבר אינו פעיל, פגע בלווין האקוודורי הקטן והמסכן והשבית אותו".

מה הדין על פגיעה כזו?

ד"ר פייקובסקי: אין בדיוק דינים, אלא נורמות. למשל, בשנת 2009 לווין קוסמוס רוסי, שיצא מפעולה, פגע והשבית לווין אירידיון אמריקני, ולפני כמה עשרות שנים שברים של לווין רוסי התרסקו בקנדה, ויצרו נזק, וממשלת קנדה ביקשה וקיבלה פיצוי של כמה מיליונים מרוסיה. אבל אין מדובר רק בנזקים, אלא בכללים של התנהלות. היום למשל מדברים שכל בית ספר ישלח לווין קטן לחלל ואפילו כל כיתה, אבל יש פה סכנה אמיתית שמאות אלפי לווינים קטנים ייצרו מיסוך אלקטרומגנטי, ואז זה עלול לפגוע בלוויני התקשורת שלנו ולפגוע בעשייה המדעית של סוכנויות חלל".

אז אנחנו מדברים על סוג של מערב פרוע ללא חוקים, ובעצם רק המעצמות קובעות?

ד"ר פייקובסקי: "אפשר להסתכל על 'אמנת הירח' משנת 75', שזו אמנה אחרונה, שכמעט אף אחד לא חתום עליה, כולל לא המעצמות הגדולות, וזה מראה את היחס שלהם לאמנה, וזה מדגים את העובדה שהמעצמות אינן רוצות 'לסנדל' את עצמן מפני ניצול ושימוש של המשאבים מהחלל. בין היתר, האמנה מדברת על איסור שימוש במשאבי הירח לצרכים לאומיים, מאחר שהירח כמו יתר גרמי השמים שייך לכל האנושות. והנה, האו"ם הוציא את האמנה, ורק כמה מדינות חתומות. האמת שאין ריבון לעולם שלנו ואין אוטוריטה שיכולה לקבל החלטות. יתירה מזאת, מאחר שהעסק רווי אינטרסים, עצם השאלה מה מותר ומה אסור ומי הגוף שיעשה – זה עצמו נתון לוויכוח. אנחנו במצב שכל מה שמסדיר את הפעילות בחלל  – מקורו במלחמה הקרה. והיא הסתיימה לפני יותר משני עשורים, ומאז אין שום דבר שמעוגן בחוק הבינלאומי של מה מותר ומה אסור. תחשוב עד כמה השתנתה הפעילות בחלל בשנים האלה: יש היום יותר מדינות, הרבה יותר פעילות, שוק החלל בתחילת שנות ה-80 היה 2 מיליארד דולר – וכיום שוק החלל, תשתית ושירותים, עולה על 300 מיליארד דולר בשנה. כאשר עמלו על 'אמנת החלל הבינלאומית' בשנת 1967 היו רק שלוש מדינות שידעו לשגר לחלל והיו לוויינים בודדים, בעוד שהיום מדברים על 1100 לווינים פעילים ומעל 60 מדינות שנוכחות בחלל, מהן 11 מדינות שיודעות לשגר, ויש היום תיירות חלל פרטית, שקורמת עור וגידים, ויש טיסות לחלל של חסרות מסחריות. זה עולם אחר לגמרי, ולכן בהכרח יש פה ריק (ואקום) בתחום ההסדרה".

ואין אף גוף בינלאומי או אגד של מדינות שחושבות על זה?

קריקטורה מ-1885, המונופוליסטים מחלקים בניהם את הארץ, ויקיפדיה

איור מ-1885, המונופוליסטים מחלקים בניהם את הארץ, ויקיפדיה

ד"ר פייקובסקי: "האיחוד האירופי מנסה לקדם "קוד להתנהלות בחלל", ויש כבר שלוש טיוטות, וזה נתון בוויכוחים מרים ולאינטרסים גדולים בין המדינות, שזה אומר שהמעצמות מתכתשות ביניהן, ומנגד מדינות שונות באפריקה ובדרום אמריקה טוענות כי אמנת החלל היא עוד יוזמה של מדינות חזקות כדי לכפות עליהן הסדרים, שינשלו אותן לטענתן כלכלית ופוליטית, אבל לפחות יש פה מאמץ של עשייה ויש גם התקדמות, שכן הטיוטה השלישית כבר יותר מקובלת, ומן הסתם תהיינה עוד טיוטות, וגם אז, כאשר האמנה תצא לחתימה, זה יהיה וולונטרי". הברונים השודדים הסוגיות האלה של קניין חללי מזכירים את תקופת "הברונים השודדים", כינוי שטבע הסופר מארק טווין ("הרפתקאותיו של טום סוייר", "הרפתקאותיו של הקלברי פין"). כך כונו היזמים האמריקאים בעלי התנופה, שהיו ה"אריק שרונים" בתקופה שאחרי תום מלחמת האזרחים האמריקאית ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. השמות מוכרים לכל אחד מאיתנו, אנדרו קרנגי, איל פלדה ורכבות, ג'ון רוקפלר (נפט), לילנד סטנפורד (הון ושלטון, איל-רכבות וגם סנטור), קורנליוס ונדרבליט (רכבות), ג'יי פי מורגן (בנקאות). אמריקה התעוררה אז מהמלחמה, ונוצרו בבת אחת הזדמנויות עסקיות עצומות של בניית תשתית רכבות, הקמה של מפעלים, פלדה ופיננסים, והברונים השודדים זכו מצד אחד להערכה על יוזמתם תנופתם והצלחתם, ואפילו מארק טווין העריץ אותם שכן בעצמו שאף, ולא הצליח, להיות עשיר. המשפט שנחרת אולי יותר מכל בהסטוריה של התקופה המוכיח עד כמה אטומים היו הברונים השודדים, שייך לוויליאם הנרי ונדרבליט (הבן) שבראיון ל"שיקגו דיילי ניוז" ב-9 באוקטובר 1882, בתשובה לשאלת עיתונאי מדוע הוא מונע מהנוסעים ברכבות שלו שירות איכותי ונוח, הוא ענה: "למען השם, הרכבות אינן מנוהלות למען טובת "הציבור היקר", אלה הבלים, הן נבנו על ידי משקיעים, המצפים לקבל את מירב התשואה". כך שלמרות ההערכה לפועלם ולעובדה שהם הניחו תשתית כבירה לאורכה ובעיקר לרוחבה של ארה"ב, בסופו של דבר הציבור הבין, וכך גם ההסטוריה שופטת אותם, שהם היו יזמים דורסנים, שעירבו בגסות הון ושלטון כדי לחסום כל תחרות, ורק ברבות השנים, המימשל הפדרלי התערב, והורה לפרק את המונופולים שלהם. העידן החדש של כריית מחצבים בחלל, והשפע העצום של זהב ופלטינה שעומד להגיע לכדור הארץ, העובדה שמדובר ביזמות פרטית של חברות שיהפכו לתאגידים בינלאומיים, על רקע ההיחלשות של מדינות הלאום שאחראיות על חקיקה והסדרה, כל אלה יוצרים ואקום אפילו גדול יותר ממה שהיה בתקופת "הברונים השודדים".

תגובה אחת על “כורה בכוכבים

  1. לי
    יוני 24, 2014

    אחת הכתבות המעניינות ביותר שקראתי. תודה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-מאי 24, 2014 מאת ב-המחר הנועז ותויגה ב-, , .