רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

תזונה עתירת שומן של האמא בהריון, גם אם היא עצמה רזה, משפיעה על נטיית הצאצאים להשמנה באמצעות שינוי ב…מוח

אסף מרקו, צילום: שקד חננאל

אסף מרקו, צילום: שקד חננאל

זה מכבר ידוע, כי משקל עודף של האם משפיע על נטייתם של הצאצאים לפתח משקל יתר במהלך חייהם, אולם מחקר חדש של מדענים ישראלים מראה כי השלכות ארוכות טווח בצאצאים עלולות להתפתח גם ללא תלות ברקע הגנטי של האם. את המחקר ערך אסף מרקו, דוקטורנט מהפקולטה למדעי החיים והמרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן בהנחייתם של פרופ' אהרון ולר מהמחלקה לפסיכולוגיה והמרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן וד"ר נועם מאירי מהמכון הוולקני ברחובות, והוא פורסם בכתב-העת המדעי לביולוגיה ניסויית "JOURNAL  FASEB"The journal of the Federation of American Societies for Experimental Biology.

דודי גולדמן

איך המוח קשור לאכילה?

מנגנונים של ויסות אכילה נשלטים בעיקר על ידי הורמונים, שנשלחים מהגוף ומדווחים למוח על כמות המאגרים האנרגטיים בגוף שלנו (שומן וסוכר). בהתאם לכך המוח "יודע" אם צריך להגביר או להחליש את תחושת השובע והרעב. החוקרים מצאו שחשיפה ממושכת של חולדות למזון עתיר שומנים, גורמת לשיבוש באחד המנגנונים המווסתים את האכילה, וזאת על ידי שינוי בגנים, שאינו משנה את רצף הד-נ-א (שינוי אפיגנטי, בשפת הביולוגים). במקרה הזה ברצף הד-נ-א של החולדות השמנות נקשרו סמנים מיוחדים, המשמשים כ"מתג " או וסת, המצמצם את פעילות הגן (כמו מתג כיבוי/עמעום האור בחדר). החוקרים מצאו כי ריבוי בסמנים האלה גורם ל"כיבוי" או "עמעום" של ביטוי הגן, ובכך מעקרים את פעולתו וגורמים לייצור מופחת של החלבון האחראי לתחושת השובע.

בנוסף, החוקרים הופתעו לגלות שחולדות מסוגלות להוריש לצאצאיהם את אותו שיבוש במנגנון השובע. בעקבות חשיפה של אמהות למזון שומני בזמן ההיריון וההנקה, הציגו הצאצאים בגיל הינקות את אותם סמנים אפיגנטיים, אשר חוסמים את ביטוי הגן וגורמים לשיבוש בתחושת השובע. הממצא המטריד ביותר הוא שגם כאשר ניסו החוקרים לתקן את ה"תכנות" הלקוי בצאצאים, על ידי מתן מזון מאוזן מבחינת שומנים וקלורית – במהלך חייהם הבוגרים – הדבר לא עזר ואותם "סמנים" לא השתנו, והצאצאים הציגו אכילת יתר, שהובילה להשמנה קיצונית.

כלומר, תיאורטית, אם לחולדה מסוימת יש "גנים טובים" של רזה, אבל משום-מה בתקופת הריונה היא צרכה מזון שומני, אז למרות שהצאצאים מקבלים "גנים טובים של רזים", הרי שנגזר עליהם להיות שמנים, למרות הגנטיקה הטובה שלהם?

אסף מרקו: "כן. שכן באמצעות מנגנונים אפיגנטיים, האמא הרזה מורישה לצאצאיה עתיד של אכילת-יתר והשמנה, שתגרום בתורה לפגיעה באיכות החיים ואולי גם בתוחלת החיים של צאצאיה. אותו מנגנון ביוכימי אמור לפעול גם אצל בני אדם, ומכאן החשיבות המעשית של המחקר הזה".

לדברי מרקו, בשלבי ההתפתחות הראשוניים של כל היונקים, בעיקר בזמן הריון והנקה, צריכה של דיאטה לא מאוזנת כגון אחוזי שומן וסוכר גבוהים, מחסור בוויטמינים ובאומגה-3, מעלה את הסיכון לשיבוש בבקרה של "הדלקה/כיבוי" של הגנים האחראים על ויסות המאזן האנרגטי, ובכך עולה הסיכון להתפתחות של השמנת-יתר. "ממצאים אלה יכולים להסביר בצורה חלקית את העלייה הגוברת בשנים האחרונות במספר המקרים של השמנה קיצונית בילדות, כאשר אותם ילדים מתחילים את חייהם בנקודת התחלה "גרועה", כאשר מנגנוני השובע שלהם כבר פגומים, ולכן קל להם יותר "ליפול בפח" ולהשמין בחברה בה ישנו שפע של מזון עתיר בשומנים וסוכרים, והפעילות הגופנית מעטה", הוסיף.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-יולי 6, 2014 מאת ב-הכימיה של הנפש, המחר הנועז ותויגה ב-, , .