רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

רק אני והאווטאר שלי

צילומים: אילן ספירא ורמי זרנגר

צילומים: אילן ספירא ורמי זרנגר

הנה משהו שנשמע מופרך ואפילו דימיוני: כמעט כל אחד מאיתנו הולך לנהל כמה ישויות וירטואליות בעת ובעונה אחת. זה יתחיל בשנה הבאה בפייסבוק, ובשנים הקרובות יגיע לשאר פיסות החיים שלנו. יותר מזה, לכל אחד מאיתנו יהיה כפיל אחד או יותר, שייצג אותנו במקומות אחרים. דוגמה: נניח שקמת בבוקר חורפי וקר, ובוקר בך לא קם, ולא מתחשק לך לצאת מהפוך, להתארגן עם מטלות הרחצה והגילוח, הקפה והבגדים. אתה נזכר שיש לך כפיל, ומייד אתה שולח אותו – את הכפיל שלך – לעבודה, בעוד שאתה חי את החיים הטובים, כלומר חוזר להתחפר בפוך. שהרי כל תינוק יודע שאין כמו שינה מתפנקת בבוקר חורפי סגריר. זה אמנם נשמע תסריט טוב מכדי להיות אמיתי, אבל האמת המדהימה שאנחנו עומדים בפתחו של גל המהפכה הווירטואלי הבא, עידן הכפילים והאווטרים. שתי מעבדות מחקר ישראליות מפתחות בימים אלו טכנולוגיה שתאפשר לכל אחד מאיתנו להפעיל בעתיד הקרוב אווטאר — ישות וירטואלית שתייצג אותו במצבים שונים: בעבודה, אצל הרופא או במסע למאדים. והבונוס: נוכל לעשות את כל זה בלי לצאת מהמיטה !

אבל מה זה בכלל כפיל או אווטאר, ולמה האדם כל כך נכסף אליהם?

על השאלות האלה עונה העתידן פרופ' דוד פסיג, ראש המגמה לטכנולוגיות תקשורת בחינוך באוניברסיטת בר־אילן, המתמחה בחיזוי מגמות טכנולוגיות. "האדם תמיד רצה הרחבה של הגוף והיכולות שלו. אני מדבר איתך עכשיו בטלפון, וזו הרחבה של יכולות התקשור המילוליות בינינו, ממש כפי שמצלמת הטלוויזיה היא הרחבה של יכולות הראייה שלנו, או שהמטוס הוא הרחבה של הרגליים שלנו. למעשה, תולדות האדם הן סיפור ההיסטוריה של הניסיונות שלו לפרוץ גבולות ולהעצים יכולות. לכן האווטארים אינם תופעה חולפת, והמגמה הזו תימשך מאות ואלפי שנים קדימה ותלך ותשתפר. בסופה, לכל אחד מאיתנו יהיה גם מופע פיזיולוגי, שהוא הגוף הממשי שלנו, וגם מופע וירטואלי. וממש כפי שיש לנו, לך ולי, כרגע מופע וירטואלי קולי באמצעות הטלפון, כך יקרה גם עם המופעים הדיגיטליים שלנו".

כיום קיימים שני ייצוגים אפשריים למופע וירטואלי כזה, ושניהם זוכים לפיתוחים בשתי מעבדות שונות בארץ. בטכניון עובדים בימים אלה על ייצוג מוקרן של הדמות. כלומר, מקרינים את הדמות הרצויה במקום אחר. בדרך השנייה לא מקרינים את דמותו האמיתית של האדם, אלא משתמשים באווטאר, כלומר בדמות מאוירת או מצוירת, שגם היא מוקרנת. כיום קיימת גם אפשרות שלישית משולבת, הכוללת הרכבה של המופע הווירטואלי על גבי רובוט מהלך.

צילום: ניצן זוהר, יח"צ

צילום: ניצן זוהר, יח"צ

פרופסור־חבר מרים ריינר, ראש המעבדה למציאות מדומה ומדדים מוחיים בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, נותנת דוגמה לשימוש בייצוג מוקרן של דמות, טכניקה שאותה היא מפתחת יחד עם עמיתיה. "נניח שאתה ישראלי שחי בגדרה, אבל בתך היחידה מתגוררת בלונדון. אתה מתגעגע, אבל לא יכול לנסוע כל חודש לארבעה ימים בלונדון. מה תעשה? תשב מול המחשב בבית שלך ותרכיב משקפיים שבאמצעותם תראה את דמותה של בתך ניצבת על שולחן המחשב שלך. אתה גם תראה שהדמות, שנראית לחלוטין כמו הבת שלך, מתרגשת לראות אותך, ותזהה את הבעות הפנים הייחודיות שלה ואת החיוך המבויש כשאתה שואל אותה מה קורה בחייה. "באותו זמן, בלונדון, בתך יושבת מול המחשב שלה. וכמו אביה, הנמצא בגדרה, גם היא חובשת קסדה או מרכיבה משקפיים מיוחדים ורואה אותך. היא מזהה את היציבות שבעמידתך, את עיניך המתרחבות מרוב התרגשות לקראתה. דמותך האהובה, ממש הכפיל של אבא, יכולה להופיע בגודל טבעי בחדר או בגודל מוקטן, על מקלדת המחשב. מה שחשוב הוא שהבת ואביה מדברים ומרגישים זה את זה".
פרופ' ריינר אומרת שאם נוסיף לזה גם את הטכנולוגיה של מציאות רבודה, כלומר שכבות נוספות של מידע ממקורות נוספים, בעתיד הקרוב נוכל להיפגש גם בלי להיפגש: "אתה נמצא בתל־אביב ומראיין אותי בטלפון בזמן שאני יושבת במרפסת ביתי. שילוב של כפיל וירטואלי שלך ושלי, יחד עם מציאות רבודה, עשויים לגרום לכך שאוכל לשתול אותך עכשיו אצלי במרפסת, ואז אוכל לראות אותך פנים אל פנים, ואפילו אראה את המיקרו־הבעות שלך, את האישונים המתרחבים כאשר תשמע דבר חדש או מרגש. והכי חשוב – נוכל לייצר אמפתיה זה כלפי זה", היא מסבירה.

אילו עוד אפשרויות טכנולוגיה כזו תוכל להציע?
"למשל, הופעות וקונצרטים. תחשוב שעכשיו מתקיים מופע של לאונרד כהן בתל־אביב, ויהיה אפשר לייצר כפיל תלת־ממדי שלו. באמצעות מקרנים מתאימים ומשקפי מציאות רבודה, אני יכולה לשים על השולחן שלי בסלון או במרפסת את לאונרד כהן ולראות אותו מקרוב, כולל הבעות פנים ושפת גוף. ואני יכולה, לבד, עם משפחה או עם חברים, לצפות בו וליהנות ממנו בלי לצאת מביתי".

שכבות של מידע

צילומים: אילן ספירא ורמי זרנגר

צילומים: אילן ספירא ורמי זרנגר

במקביל למחקר המתבצע בטכניון, במעבדה לחקר מציאות מתקדמת של המרכז הבינתחומי בהרצליה הסתיים בימים אלה מיזם מחקר של האיחוד האירופי, שהשתתפו בו כמה אוניברסיטאות גדולות מאירופה. "המיזם המכונה 'בימינג', הקרנה של דמות, יצא מהנחה שלמרות ריבוי אמצעי התקשורת– סלולר, אינטרנט, שידורי טקסט, שידורי וידיאו, יוטיוב, ועידות וידיאו ופייסבוק – אנחנו עדיין מעדיפים פגישה פנים אל פנים", מסביר ד"ר דורון פרידמן, ראש המעבדה לחקר הווירטואליות מבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה. "זה לא רק בגלל חוש המגע וחוש הריח, שהטכנולוגיות החלופיות עדיין לא מצאו דרך להחליף, אלא מסיבות נוספות. החוקרים האירופאים והישראלים שאלו את עצמם מה יש במוח, בדרך שבה הוא מתרגם את המציאות, שמצריך מפגש פנים אל פנים. השאלה שנגזרה מזה הייתה כיצד מפתחים טכנולוגיות נוכחות מרחוק, טלה־נוכחות, עבור כולנו".

איך האווטאר הזה יעבוד בשיטה שלך?
"אנחנו מדברים למעשה על דמות שמייצגת אותך, למרות שזה יכול להיות עקרונית גם רובוט נייד עם צג שעליו מוקרן האווטאר שלך במציאות רבודה, אוגמנטד ריאליטי. ברגע שהאווטאר שלך נמצא במקום שהחלטת שבו הוא יהיה, התוכנה משתלטת על הייצוג שלך, המבוסס על תנועות הגוף והקול שלך. ואז, אם
האווטאר לא יודע לענות על שאלה מסוימת, הוא מתקשר אליך לסלולר או למחשב ואומר לך שאתה נדרש להתערב ולענות, כי אזלו לו התשובות. המיוחד בתוכנה הזו, שהיא מביאה בחשבון את התרבות במקום שבו האווטאר שלך מופיע בו. למשל, בישראל התנועה של קמיצת כף היד היא סימן שמשמעותו 'חכה עוד רגע',
אבל בסין התנועה הזו נחשבת למגונה. ולמרות שאתה עצמך, ה'אני' האמיתי שלך, משתמש בתנועה הזו, האווטאר שלך – ברגע שהוא נמצא בתרבות אחרת, יתרגם את מחוות היד שלך לתנועת קידה, הנחשבת מנומסת ומקובלת בסין. כלומר, האווטאר שלך ייצג אותך במובן הזה טוב יותר מאשר אתה תייצג את עצמך. כל זה נעשה בטכנולוגיות שונות, בהן חיישנים, מחשבים, מצלמות מסוגים שונים, קסדות מציאות מדומה,
משקפיים מיוחדים ומקרנים".
בניגוד לפרידמן, ריינר אינה מייצרת אווטארים, אלא מעדיפה ליצור תעתיקים.
"אנחנו מייצרים כפילים שלך, שנראים ממשכמוך, ולא דמויות מצוירות. והכי חשוב – יש לכפיל הזה בדיוק את פונקציות החיים שיש לך: פעימות לב ונשימות שבזמן התרגשות קצבן עולה. ואם החוורת פתאום בגלל שחטפת שוק, גם הכפיל שלך יחוויר. למעשה אנחנו מייצרים תעתיק דיגיטלי שלך", היא אומרת.

למה? 
"מפני שהמילים מעבירות רק עשרה אחוזים מהמידע. רוב המידע עובר באמצעים אחרים, וכאשר התעתיק הדיגיטלי שלך מתנהג בדיוק כמוך, האפקט – כמו בדוגמה עם האב בישראל והבת בלונדון – חזק, משפיע ומרגש הרבה יותר. זה הדבר הכי קרוב שיש היום לפגישה פנים אל פנים. יש אנשים, ובהם אני, שקוראים לעולמות וירטואליים 'מכונות ליצירת אמפתיה', שכן כאשר אני מסתכלת במישהו פנים אל פנים, יש
הפעלה של אזורים מסוימים במוח. יש חוקרים שטוענים כי מדובר בנוירוני מראה, שבאמצעותם אני יכולה להרגיש את מה שאתה מרגיש. זה אפקט שלא מתקבל בסקייפ ולא בשיחות וידיאו. לכן העבודה שלי מייצרת או עשויה לייצר אמפתיה ושיתופיות רגשית. זה חשוב לא רק כאשר אני משוחחת עם אמא שלי, אלא גם כאשר אני מרצה בפני אלפי סטודנטים. ברגע שהם רואים את הכפילה הדיגיטלית שלי, שמתלהבת ומתרגשת מנושא ההרצאה ומהחומר המועבר, הלמידה שלהם יעילה יותר, שכן ההתלהבות של המרצה
סוחפת את הסטודנטים וכך הם לומדים וזוכרים הרבה יותר טוב".

לכפיל הזה יכולים להיות גם שימושים רפואיים?
"בוודאי. תחשוב על אדם פוסט־טראומטי, שאפשר להעביר אותו אותה חוויה נוראה שהוא עבר, אלא שהפעם עושים זאת באמצעות הכפיל הדיגיטלי שלו. הוא אולי יחווה סוג של תיקון. יש לזה אפקט תרפויטי גדול ויש כבר קבוצות מחקר שעוסקות בזה".

איך אתם עושים את זה בטכניון?
12 תלמידי המחקר שלי, שהם מאסטרנטים ודוקטורנטים, מפעילים יחד איתי במעבדה טכניקה של הטלה תלת־ממדית באמצעות פרוז'קטורים. במעבדה יש גם מצלמת עומק, שמצלמת אלפי נקודות על הגוף שלך.
בנוסף לכך, יש גם מצלמת וידיאו שמייצרת את הצבעים, ואנחנו שמים את הצבעים מעל צילום האינפרה־אדום. כך מתקבלת דמות בתלת־ממד, שהיא בדיוק אתה. כאשר מישהו נוגע בגוף שלך, זה יוצר אשליה שאתה נמצא במקום שבו אתה רואה את הכפיל שלך, ואז המוח קולט שאתה נמצא שם ממש. הטכניקה הזו עומדת להיכנס למשחקים ברשת, שבהם תוכל לפגוש חברים. בסופו של דבר גם הרשתות החברתיות יעברו לשם. זו הסיבה שתאגידי טכנולוגיה השקיעו ומשקיעים כסף רב בעולמות וירטואליים. תאר לעצמך גם שאנשים תשושים מזקנה או נכים, שאינם יכולים לצאת מהבית, יוכלו, באמצעות הטכנולוגיה
הזו, לראות ולחוות את עצמם כצעירים מפזזים ורוקדים. יש לזה השלכות על רשתות נוירונליות שעשויות אפילו לשפר את מצבם מבחינה רפואית".

גם ד"ר פרידמן מספר על יישומים רפואיים שונים, מטיפול בפיזיותרפיה, שבו האווטאר או הכפיל שלך יופיעו בפני הרופא, בעוד אתה עצמך תעשה את התרגול בבית ותקבל משוב מהרופא, ועד מסעות למאדים, שייתנו לך תחושה עזה של ביקור ממשי. "העתיד, לדעתי, הוא על גבול הדמיוני", הוא אומר. "תחשוב על המושג עצמו, 'בימינג', שנולד בסדרה 'סטארטרק' של פעם. היום יש לנו כבר שכבות מידע עצומות, כמו 'גוגל סטריט ויו' ו'גוגל מפות', של כדור הארץ וחלקים מהמאדים. מה שמדהים בכל העניין הוא התגובה של המוח – אין אדם שהתנסה בזה ולא הרגיש שהאווטאר או הכפיל שלו זה הוא עצמו. המוח מפרש את איברי האווטאר כאילו הם איבריו שלו. זו תחושה מדהימה וזה חלק מכוחו של המוח. בעתיד ייתכן שנוכל להפעיל את האווטאר או הכפיל רק באמצעות המחשבה, כפי שאנשים מפעילים באמצעות המחשבה יד רובוטית תותבת, ואז אין גבול לאפשרויות שהטכנולוגיות האלה יציעו לנו".

איור: גיא מורד

איור: גיא מורד

יישמת פעם את הטכנולוגיה הזו בעצמך?
"ניהלתי פעם בו זמנית שלושה אווטארים שונים; אחד שהיה בבית, שני בחדר ההרצאות מול הסטודנטים שלי, שהוקרן בפני הכיתה והרצה, ושלישי שנכח באותו זמן בפגישה עסקית. תחשוב על עורך דין, שמתמחר את זמנו לפי שעות ויכול לנהל שלוש פגישות במקומות שונים, כשהוא עצמו יושב במשרדו. וכך, הוא מייעץ לשלושה לקוחות שונים ויכול לגבות על אותה שעה סכום משולש".

מה באשר למגדר?
האווטאר שלי חייב להיות גבר?
"לא. האווטאר שלך יכול להופיע גם בדמות של אישה כאשר הוא ישוחח עם אישה, ושל גבר כאשר הוא ישוחח עם גבר. יש אפשרות לגשר בין תרבויות ובין מגדרים, והכל לפי מה שמקל את התקשורת בין בני אדם בלי לשפוט ולהוכיח ובלי רצון ללמד. הכלל החשוב פה הוא תקשורת זורמת ויעילה בין בני אדם".

יש כיום אווטארים פעילים כאלה?

"חברת 'אנוביט' בקליפורניה כבר מפתחת רובוטים על גלגלים, שיודעים להגיע למקום העבודה שלך בצורה אוטונומית ולהסתובב במסדרונות. על הצג שלהם מוקרנים או התצלום שלך בסטילס או בווידיאו, או אווטאר
שלך. אתה יכול להגיד 'היי' לעמית זה או אחר לעבודה, בעוד הרובוט והאווטאר מתגלגלים חרישית לעבר עמדת העבודה שלך. בזמן הזה ממש אתה עצמך יכול לישון במיטה או לשתות עדיין את כוס הקפה בבית. החברה הזו היא סנונית המבשרת לאן העולם שלנו צועד", מוסיף פרידמן.
זו כנראה הסיבה לכך שתאגידי הטכנולוגיה הגדולים כבר מתכוננים לצאת לשוק עם מוצרים חדשים, כמו משקפי "הולולנס" של מיקרוסופט. חברת לנובו הסינית, תאגיד המחשבים הגדול בעולם, כבר יצרה קשר עם לומוס, חברה ישראלית מרחובות המפתחת את טכנולוגיית ה"מג'יק ויו", שמסוגלת לעקוף את בעיית הצגים הקטנים ולהקרין את המוצג בהם בכל גודל. וכמובן, אי־אפשר שלא להזכיר את תאגיד פייסבוק, שרכש לפני כמה שבועות את חברת פבלס אינטרפייסס מכפר־סבא בכ־ 60 מיליון דולר, בזכות הטכנולוגיה הישראלית לזיהוי מחוות גוף, שתיושם כנראה במשקפי המציאות הווירטואלית – "אוקולוס ריפט". על פי כתבי עת טכנולוגיים בארה"ב, פייסבוק ישיק את הטכנולוגיה שלו כבר בשנה הבאה. וכך, תמורת כמה מאות דולרים, נוכל להגיע לנוכחות פיזית, או כמו־פיזית, גם ברשתות החברתיות.

חסרה אינטליגנציה

מי שהרבה פחות נלהב מרמת הישגיהן של הטכנולוגיות האלה הוא ד"ר אשר עידן, חוקר רשתות באוניברסיטה הפתוחה ומחבר הספר "הכוח החמישי – סוד הרשתות שמשנות את העולם" (הוצאת "ידיעות ספרים"), המשמש גם יועץ להנהלות ולמרכזי פיתוח גדולים במשק.
ד"ר עידן סבור שמדובר בטכנולוגיה שעדיין לא פיצחה את חידת האינטליגנציה המלאכותית ועדיין לא עשתה את הקפיצה הגדולה שהאנושות מצפה לה: "מה שחסר בעולם הזה זה אינטליגנציה מלאכותית עמוקה, או רשתות נוירונים עמוקות, או למידה עמוקה. כל עסקי המציאות המדומה שהזכרת כאן כבר קיימים סביבנו כ־ 60 שנה וכל הזמן מנסים לבצע פריצת דרך. לעניות דעתי, עדיין בלי הצלחה", הוא אומר.
"המון חוקרים ופירמות מנסים לקדם את התחום ועדיין לא נרשמה התקדמות משמעותית. והסיבה לכך לדעתי היא שכדי שיהיו לך אווטארים שישדרו אינטליגנציה, צריך לנסות כיוונים אחרים. מחקר הבינה המלאכותית הלך כנראה לכיוונים לא נכונים, שלא מאפשרים להגיע רחוק.
"היום מדברים על רשתות נוירונים, וכאן דווקא כן נרשמות פריצות דרך. זה התחיל בגוגל, שבנתה רשת של 20 אלף נוירונים דמויי מוח, שלראשונה הצליחו לזהות חתול, מבין שני מיליון תמונות ביוטיוב – וזאת בלי
שהנוירונים ידעו מראש כיצד נראה חתול.
גם יבמ הצליחה עם השבב שפיתחה, שמריץ נוירונים בתוך הסיליקון. קח לדוגמה גם את חברת דיפ מיינד, שגוגל רכשה במאות מיליוני דולרים, שהתוכנה שלה יודעת לצפות במשחק שחמט או שש בש וללמוד את החוקים תוך כדי צפייה, בשיטת התכנות המאוחר – בדיוק כמו שילד לומד את השפה תוך כדי דיבור, כשהוא מקבל תיקונים מההורים ומהסביבה", אומר ד"ר עידן. ולכן, לדבריו, עד שלא תתפצח חידת האינטליגנציה המלאכותית האמיתית, הוא אינו רואה אופק בטוח לתעשיית האווטארים והכפילים.

תמונות וסרטון על חברת אניבוט בקליפורניה, המייצרת רובוטים נוסעים שהם אווטרים של העובד, בעוד הוא עצמו נשאר בבית או נמצא בפגישה במקום אחר

סרטון ובו אווטר מחליף את פרופ' פרידמן בהרצאה בפני הסטודנטים בבינתחומי

אווטר של מרצה עסוקה שותה כוס יין

האווטר יודע להתאים את עצמו לתרבויות שונות, למשל סינית

Beaming Advanced Virtuality Breaking Cultural Barriers

Robot avatar beaming put to the test

על הסרט "המחליפים", בכיכובו של ברוס ויליס, 2009

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-ספטמבר 21, 2015 מאת ב-המחר הנועז ותויגה ב-, , , , , .