רשימות על מדע ופיוטים קצרים | דודי גולדמן

קוצבים את המוח

superהמהפכה הרפואית הבאה כבר מתחוללת עכשיו: באמצעות טכנולוגיה הנקראת "גירוי מוחי", הצליחו רופאים לשדר לתוך המוח גלי קול ולטפל, למשל, בכאבים כרוניים. אבל יש כבר מי שמתכננים להשתמש בפיתוח הזה לביצוע "ניתוחי העצמה" להגדלת מנת המשכל, ליצירת זיכרון משופר ולגמילה מהתמכרויות ומהשמנת יתר. אחרים רואים באופק גם את הסכנות: פיצול של המין האנושי לשניים – מי שיוכלו להרשות לעצמם מוח משודרג, ומי שלא.

קר מאוד בחדר הניתוח במחלקת הדמאה של בית החולים "שיבא" בתל השומר. הוזמנתי השכם בבוקר לניתוח שארך שעות ארוכות, שבוצע במורה ליוגה בשנות ה-60 לחייו, הנראה גבר בריא וספורטיבי, אשר סובל זה כמה שנים מרעד גדל והולך בידיים, רעד שאינו מאפשר לו לשתות כוס מים או כוס קפה, בלי שהנוזלים יישפכו החוצה. ראיתי אותו מנסה לשתות כוס מים לפני הניתוח, ורוב המים נשפכו מחוץ לכוס, שכן ידו רעדה וריקדה כאילו יש לה חיים ואנרגיה משל עצמה. הרופאים יודעים שזה לא פרקינסון, אבל לא יודעים את הסיבה לרעד, ולמעשה לא יודעים כיצד לרפא את הגורם לרעד. אבל הנוירוכירורגים הציעו לו "גירוי מוחי". תיאורטית, גירוי מוחי אפשר לבצע בצורה ישירה – לפתוח את הראש, ולנסות להחדיר מחט או סיב, שיעשה גירוי חשמלי של העצבים באיזור המסוים במוח, שאחראי על הרעד. אבל זו שיטה פולשנית מסוכנת ומיותרת, שבדרך עלולה לפגוע באיזורים אחרים, ואת אותו אפקט אפשר להשיג בגירוי מוחי באמצעות "הפגזה" אלחוטית של גלי קול (אולטרא סאונד) מחוץ למוח. הדבר היחיד שהיה קשה לצפות בו, שזו גם הפעולה היחידה שכואבת, זו ההברגה של 4 ברגים. הרופאים חבשו לפאציינט חישוק מתכת עגול סביב ראשו באיזור המצח, ואז הבריגו לו עם מברג, שנראה דומה מאוד למברג הביתי, את ארבעת הברגים שנכנסו אל תוך גולגולתו.

אאוץ'.

הקיבוע הזה, שנראה כאילו נלקח ממוחו הקודח של אינקוויזיטור ימיביניימי סדיסטי במיוחד, נועד לייצב את הראש שלא יזוז אפילו לא במילימטר, שכן כל תזוזה היא מסוכנת, שכן הפגזת גלי הקול גורמת לחימום של האיזור לטמפרטורה של 50-58 מעלות, ופגיעה כזו שהיא סוג של צילוק באיזור לא מתוכנן בראש, אשר עלולה לפגוע קשות במוחו ובתיפקודיו של הפאציינט. זו הסיבה לקיבוע של מסגרת המתכת לראשו של המטופל. כנראה שהזעזוע שלי מהכנסת ברגים לגולגולת של בן-אדם גרם לי להחוויר, שכן בלי שאגיד מלה, הרופאים הביטו בי, בעיתונאי האורח, שלראשונה בחייו צופה בניתוח "בשידור חי", ומייד הרגיעו אותי, שהמטופל קיבל חומר אילחוש מקומי, והוא כמעט ולא מרגיש כאב. עדיין זה בהחלט מחזה לא קל לצפייה.

ואז, כאשר ראשו מוברג ומקובע לחישוק המתכת סביב ראשו, הוכנס המטופל כשהוא שכוב לתוך סורק התהודה המגנטי, MRI, שנותן אינדיקציות אם ה"הפגזה" של גלי הקול פוגעת בול במקום הדרוש. איך יודעים? גלי הקול מחממים את האיזור עד 50-58 מעלות. סטייה מינימלית של ההפגזה תגרום למותם של תאי עצב, ובכך היא עלולה לפגוע באופן חסר תקנה בתיפקוד של המטופל. מצד שני, חוסר מיקוד או הפגזה חלשה מדיי – לא יעשו את העבודה. בין הפאציינט השכוב מכוסה בשמיכה, כאשר רק ראשו בתוך מכשיר התהודה המגנטי, לבין צוות הרופאים, הסטאז'רים, האחיות ואנשי המחשבים של יצרנית המכשיר, חברת "אינסייט טכנולוגיס", מפריד חלון ענק. אחרי כמה הפגזות הנעשות באמצעות מחשב, בשיתוף פעולה בין אנשי מחשבים לבין הרופאים, נכנסים לחדר שבו ראשו של המטופל במכשיר התהודה המגנטי, ושואלים אותו לשלומו, בניסיון לברר שהוא עדיין בהכרה ושומע ומבין ועונה, ועל הדרך גם מעודדים אותו שתיכף זה נגמר. איזה נגמר, הפרוצדורה ארכה שעות ארוכות. "זו משימה עדינה, ולכן אנחנו מקבלים כל הזמן תמונה של האיזור המסוים הזה במוח של הפאציינט, באמצעות מכשיר התהודה המגנטי, ורואים תמונה שהתקבלה כתוצאה מחימום האיזור הזה באמצעות גלי הקול", אומר דר' ציון זיבלי, נוירוכירורג בכיר ב"שיבא", שהזמין אותי לצפות בניתוח.

איור: גיא מורד

איור: גיא מורד

וכך זה נמשך שעות על גבי שעות, ואז כאשר כבר מושגת התקדמות קלה, וכל פעם מתבקש המטופל שוב ושוב להחזיק כוס חדפעמית מלאה במים, והופ, הפסקת חשמל. המחשבים נופלים, המכשיר מפסיק לעבוד, ולא ברור מה יעלה בגורל הניתוח. אחרי כעשרים דקות החשמל חוזר, והמחשבים וכל הציוד הרפואי חוזרים לפעול והפרוצדורה נמשכת. בשעה שלוש אחר הצהריים מסתיים סוף סוף הניתוח, שהתחיל מוקדם בבוקר, המטופל מוצא מהחדר, מתיישב על המיטה, ואז מבריגים ממנו החוצה את הברגים ואת החישוק ושוב מגישים לו כוס חדפעמית מלאה מים. כולם מביטים בו במתח. הרופאים, הסטאז'רים, האחיות, אנשי המחשבים ואשתו של המטופל. הוא מושיט את ידו בביטחה, אוחז בכוס ביד יציבה ושותה. פעם ראשונה זה שנים, ידו אינה רועדת. הניתוח הצליח מאוד, המטופל יישלח היום או מחר הביתה ויוכל לחזור לחייו בלי רעד ביד. המתח בחדר מתפרק, כולם מחייכים מחוף לחוף, ואז אני קולט שהניתוח האיטי והעדין הזה והעיניים הנעוצות כל הזמן בצגי המחשב, שבהם נראים מסלולים שונים וערוצים וכתמים, גורם לעייפות גדולה. אני חוזר הביתה לישון לשעה שעתיים, בעוד שהרופאים והאחיות ממשיכים הלאה להמשך שגרת יומם.

הפרוצדורה הרפואית הזו, המבוססת על גלי קול, התחילה בבית החולים רמב"ם לפני כשנתיים וכיום זה טיפול מקובל בבתי החולים הגדולים בארץ, ובבית החולים הדסה בירושלים מבצעים זה שנים טיפול של גרייה חשמלית נגד רעד הנגרם בגלל פרקינסון, ודר' זיבלי משיבא טיפל באחרונה בשני ילדים שהתמוטטו והיו במצב של חוסר הכרה מתמשך. באמצעות השתלת משאבה, המזליפה – באמצעות גירוי עצבי – חומר הישר למערכת הדם דרך חוט השידרה, הם התעוררו. חוט השידרה הוא המשך של המוח, ובו עוברת שדירה מרכזית של תאי עצב למוח, ואין הבדל בין גרייה עצבית בחוט השידרה לבין גרייה עצבית בחלל המוח עצמו. למעשה, בוצעה אצל שני הילדים העצמה בין איזורים במוח שלא היו בתיפקוד, למשל באיזור מסוים במוח, האחראי על עירנות, ובכך הם הושבו להכרה ולחיים.

צילומים: יח"צ שיב"א

צילומים: יח"צ שיב"א

מלת המפתח פה היא העצמה, לאו דווקא ריפוי מהשורש, לאו דווקא פתירה של בעיה, אלא העצמה של הקיים, ובעיקר העצמה והגברה של היכולות הקוגניטיביות, כמו שכל, או יכולת זיכרון משופרת הרבה מעל לממוצע. "אפשר לשפר את הזכרון באיזור מסוים במוח (פורניקס), שאם שמים שם אלקטרודה המבצעת גירוי חשמלי באיזור, מתבצע שיפור של זכרון ושל שליפת זכרון, ובארה"ב אני עצמי הייתי מעורב בחמשת הניתוחים הראשונים של שיפור זכרון בדרך הזו לחולי אלצהיימר", מספר דר' זיבלי. אבל מחר, הוא מוסיף, יכול לבוא אליי הורה, ולבקש שאבצע שיפור זכרון לילד שלו, שהוא ילד רגיל כמוני כמוך, אבל ההורה השאפתן, שרוצה שהילד שלו יתקדם בעולם של היום, שהוא עולם של ידע והשכלה, יכול לבוא אלינו מחר ולבקש שנעשה לילד "העצמה של זכרון", וזו בעיה אתית, שאתיקנים, פילוסופים שעוסקים במוסר, אמורים לנסח ולפתור. או אפשר לחשוב על אדם שאינו בדיכאון אבל גם אין לו שמחת-חיים מתפרצת, ומחר הוא או בת זוגו יכולים לבקש שנעשה לו גירוי חשמלי בחלק הקשור בסיפוק במוח, בלי שהוא יהיה חולה. או אדם שחולה בהפרעה דו-קוטבית (מאניה-דיפרסיה), ואז בת-הזוג שלו תבקש שנעשה לו גירוי-יתר שישאר במצב מאני, כי בכך משתפרת הזוגיות שלהם. בניתוחים שבהם משתילים קוצב לחול פרקינסון, הפאציינט – כמו בכל המקרים של השתלת קוצב – עירני לגמרי שכן אנחנו זקוקים לשיתוף הפעולה שלו, ואנחנו רואים שכאשר אנחנו מגרים במיקום מסוים במוח, שהוא ליד, אבל לא בדיוק הנקודה המתאימה, הפאציינט מתחיל לבכות, ואז אנחנו יודעים שטעינו במיקום, וזזים הצידה", אומר דר' זיבלי.

הגענו, אומר דר' זיבלי, לעידן שבו הנוירוכירורגיה יכולה באמצעות הטכנולוגיות החדשות לגרום למניפולציה של התנהגות הפאציינט – לטוב אבל גם לרע. "אנחנו יכולים לחקור אנשים, ולראות אם הם דוברי אמת, אנחנו יכולים לגרום לאנשים לדבר ולספר דברים באופן שעוקף את הרצון שלהם להסתיר אותם, אנחנו יכולים לגרום לאדם לצחוק או לבכות, וזה תלוי רק באינטגריטי שלנו, ולכן חשוב שהביואתיקנים והנוירואתיקנים יגדירו לרפואה את גבולות הגיזרה", הוא אומר. ואכן, השפע המתגבר והולך של מחקרי מוח, שהם למעשה מחקרים על מערכת העצבים, יגרמו יותר ויותר למצב, שבו פרוצדורות כמו גירוי חשמלי חד-פעמי של קבוצת תאי עצב או גירוי נמשך – באמצעות השתלת קוצבים, שלא יהיו מיועדים כדי לרפא פתולוגיות או להעלים סימפטומים, אלא יעסקו בכלל בהעצמה ובתיגבור הקיים. בעולם, שבו טכנולוגיות רפואיות חדשניות, שאינן הכרחיות מבחינה רפואית, ואשר נועדו רק להעצים את הקיים, טיפולים כאלה לא יהיו בסל-הבריאות, ומן הסתם הם יהיו יקרים מאוד, מה שעלול להביא למצב, שבו רק עשירים מאוד יוכלו לממן לילדים שלהם טיפול להגברת היכולות הקוגניטיביות, כמו יכולת עיבוד מידע מדויקת ומהירה, יכולת איחסון ושליפה יעילים ומהירים של זכרון-עבודה. החשש הגדול הוא כמובן מפני פיצול באבולוציה של ההומו סאפיינס, שבו רק עשירים יוכלו לגדל ילדים בעלי יכולות קוגנטיביות משופרות, בעוד שהרוב הגדול מאיתנו, אלה שאין ביכולתם לממן טיפולים יקרים כאלה, יגדלו ילדים שהיכולות שלהם יהיו פחותות ולכן התחרותיות שלהם בעולם המודרני תהיה קטנה יותר בהשוואה לבני עשירים, שיוכלו להשתמש בטכניקות של גירוי חשמלי שנועדו להעצים את היכולות השכליות. במלים פשוטות יותר, בעוד שרובנו נישאר בעלי יכולות קוגניטיביות צנועות, העשירים ובני העשירים יהיו בעלי יכולות קוגנטיביות משופרות, מה שעלול להביא ליצירה של שתי אוכלוסיות אדם שונות, האחת שאנחנו כלולים בה תהיה מפגרת, והאחרת, שבני העשירים יהיו כלולים בה, תהיה מבריקה, מתקדמת, בעלת יכולות חישוב ועיבוד מידע מהירות ובעלת זכרון מעולה.

כדי לקבל רמז על העתיד, אפשר לראות מחקר שפורסם בחודש שעבר, שבו הצליחו מדענים לגלות "טביעת אצבע" של המוח. במחקר שנערך על ידי דוקטורנטית במחלקה למדעי המוח באוניברסיטת ייל בארה"ב, אמילי פין, ביחד עם חוקרים אחרים, הצליחו החוקרים לצלם בהדמייה בתהודה מגנטית תפקודית  (fMRI)  "טביעת אצבע קוגניטיבית". במחקר שפורסם בכתב-העת Nature Neuroscience, הצליחו המדענים להגיע לדיוק של 80-90 אחוז של האנשים, כלומר להגיע להבנה מי הוא מי – בלי לראות אותו ובלי לדבר איתו, רק באמצעות סריקה של "פרופיל הקישורית התוך-מוחית" שלהם. במאמר הם גם מציינים כי המשך המחקר שלהם עשוי להניב גם יכולת ניבוי טובה לגבי מידת האינטליגנציה של כל אחד מאיתנו. תקציר המאמר מופיע:

המשמעות של זה ברורה, ולא ירחק היום, ובו סריקת מוח תגלה מה מידת האינטליגנציה שלנו, באיזו מהירות החלקים השונים של המוח שלנו עובדים בתיאום מדויק ומהיר אלה עם אלה, והתפתחותן של טכנולוגיות שנועדו להעצים את היכולות האלה, עומדת כמעט מאחורי הפינה.

אבל בינתיים, גם בלי להבין עדיין כיצד באמת המוח פועל, בטח שלא ברמה שהמדע מבין כיצד הלב או הכליות פועלות, וכבר יש שימושים חיוביים לטכנולוגיות הרפואיות החדשות האלה. אחד הנהנים מהן הוא אביב אליאסי, שמאז שנפצע בצבא לפני 12 שנה, הוא סובל מכאבים עזים. "קיבלתי תרופות נרקוטיות, זריקות נגד כאבים וכל מה שהרופאים רשמו לי", הוא מספר לי במחלקה הנוירוכירורגיה בבית-החולים שיבא, "עד שהגעתי לדר' ציון זיבלי, והוא השתיל לי קוצב, ועכשיו אני יכול סוף סוף לחיות כמעט כמו אדם רגיל", הוא מספר בגאווה, ומרים את חולצתו ובמורד עמוד השידרה שלו מותקן קוצב, המנתק חלק מהנוירונים, שהביא לו מזור.

"ביצענו באביב גירוי באמצעות גלי קול, והשתלנו לו קוצב בעמוד השידרה וזה עושה בעצם קצר חשמלי בנוירונים ומשתק את כאבי הרגליים", אומר דר' זיבלי, שחזר מארה"ב, ובה ביצע כמה מהניתוחים הראשונים בעולם בתחום של גירוי עצבי או מוחי – והביא ריפוי זמני או הקלה גדולה.

איזה שימושים אפשריים יש לטכנולוגיות החדשות האלה של גרייה עצבית?

דר' זיבלי: "בהרבה תחומים. החל בנשים וגברים שיש להם הפרעה של שליטה בסוגרים, בעיקר גברים צעירים הנפצעים בתאונות אופנוע, או נשים לאחר לידה, שאצלן נקרע שריר הסוגרים בגלל פגיעה עצבית בזמן הלידה, ואנחנו משתילים להם קוצב שלאט לאט מחזיר להם את השליטה בסוגרים. ישום אחר הוא כמו של אביב אליאסי, של הפסקת כאבים שאין אפשרות להתגבר עליהם בדרך אחרת, ובעצם אנחנו מייצרים שם קצר, או קוצבים נגד אפליפסיה, ששם הקוצב עושה ריסטארט למוח ובכך מונע או מחליש במידה משמעותית את ההתקף. אבל בארה"ב מדברים על טיפולים כאלה גם במקרים של התמכרויות, דיכאון, התנהגות אובססיבית-קומופלוסיבית OCD ואפילו במקרים של אוטיזם, השמנת-יתר וכל התמכרות".

איך בכלל נולד הרעיון שגרייה חשמלית באיזור מסוים במוח עשויה להפסיק הרגל רע?

דר זיבלי: "זה הגיע ממחקרים על קופים. החוקרים ראו במשך שנים כי אם לוקחים קוף זכר ומכניסים אותו לכלוב עם קופות נקבות, הוא עוסק רק בפעילות אחת – אונס את כל הנקבות. גם כאשר הוא זכר יחיד בכלוב הנקבות, וגם כאשר מכניסים כמה זכרים לכלוב הנקבות. ואז ביצעו ניסוי ותקעו לקוף אלקטרודה במרכז במוח, שאחראי על סיפוק, ועשו לו גירוי קבוע, ואז החזירו את אותו הקוף האונס לכלוב הנקבות, והוא הפסיק לאנוס. והרעיון היה שהתמכרויות רבות נובעות ממעגלים במוח שמתרגלים לקבל סיפוק במרכז הסיפוק של המוח, וכאשר אנחנו מצליחים לבצע גירוי באותו מרכז סיפוק, הקוף וכנראה כל בעל חיים אחר, כולל האדם, מפסיקים את ההתנהגות ההתמכרותית, שכן הם כבר מסופקים. לפני חמש שנים הרופא הבוס שלי בארה"ב חשב על זה ואמר לי שאם נצליח לגרום סיפוק לבני אדם, הם יפסיקו את ההתנהגות ההרסנית שלהם, הפוגעת לרוב בעצמם, וכך אפשר יהיה להתגבר על השמנת-יתר, על התמכרות לחומרים שונים, כמו סמים ואלכוהול".

אבל בהשמנת-יתר יש כבר ניתוח מוצלח, אז למה להתעסק עם המוח במקום עם הבטן?

"גם במקרים שבהם זה מצליח לאורך שנים ארוכות, רבים מהמנותחים מדווחים שהם לא מסופקים, וכאילו ניטלה מהם שמחת-החיים, ובארה"ב הייתי מעורב בכאלה פרוצדורות, והאדם הרגיש נהדר אחר כך, בלי לאבד את שמחת החיים שלו. בארה"ב יש אישור לפרוצדורה הזו והגשנו בקשה למשרד הבריאות בארץ כדי לקבל אישור דומה. באותו אופן אני חושב גם על התמכרות להרואין ולאלכוהול וגם על טיפולים באוטיזם, ואני מניח שרפואית זה יאושר, רק שתישאר השאלה האתית, שבה עוסקים נוירואתיקנים, והיא למה לטפל במשהו אם אינו מסב סבל לאדם עצמו. הרי ילד אוטיסט אינו יכול לחתום על הסכמה לניתוח, ואת זה עושים הוריו בשמו, אבל אולי ההורים אינם צודקים וזה לא מוסרי לטפל בילד אוטיסט שטוב לו ככה, שהרי אוטיזם אינה מחלה מסכנת חיים".

הרבה פחות נלהב מחידושי הנוירוכירורגיה האלה הוא דר' רון דבי, מנהל מחלקה נוירולוגית בבית החולים וולפסון: "אל תשכח שאני נוירולוג, ולא נוירוכירורג, אנחנו לא מנתחים, אלא מסתכלים על כל המערכת עצבית על כל המורכבויות שלה, כולל החלקים שאיננו יודעים, ואנחנו הרבה יותר סקפטים", הוא אומר. לדבריו, למעט מקרים ברורים, כמו טראומה ופציעות ראש, עדיף לפאציינט ללכת קודם לנוירולוג – גם לפני ניתוח אורתופדי – ורק אז הם ימליצו לו אם ללכת לנוירוכירורג. "הגישה שלנו, הנוירולוגים, היא הרבה יותר הוליסטית, שלא כמו הנוירוכירורגיה, שישר קופצים לנתח, אנחנו נגד ניתוחים שנועדו להעצים יכולות – אם מדובר ביכולות סטנדרטיות כמו זיכרון. יתירה מזאת, לדברי דר' דבי, השתלת הקוצבים אינה מרפאת את האדם מהפתולוגיה שלו, אלא מטפלת רק בסימפטומים החיצוניים שלה, וגם זה לא מובטח שהוא ייהנה לכל שארית חייו מהשתלת הקוצב, ובמקרים רבים, אחרי שנים, צריך לחזור על הפעולה, שכן הנוירונים מוצאים דרך להתגבר על הגירוי, ואז הם "חוזרים לסורם", והפאציינט שוב סובל. "בוודאי ובוודאי שאני מתנגד בתוקף לכל ניתוח, שמטרתו העצמה ולא טיפול במחלה, כמו העצמת זכרון או הגדלת יכולת חישוב או העצמה של כל תכונה אחרת בעתיד", הוא אומר. לדבריו, ראוי שהרופאים ינהגו בצניעות ויודו, שבתחום המוח רב הנסתר על הגלוי, ובוודאי שאין לעשות שימוש בסריקות מוח כדי לדעת אם אדם דובר אמת או עומד לבצע פשע: "אסור לנצל את הרפואה למטרות שאינן רפואיות מובהקות", אומר דר' דבי.
eyal

פרופ' אייל יצחאיק, נוירוכירורג מהדסה עין כרם, מקדם בברכה את מפל החידושים הטכנולוגיים בגרייה עצבית. יש הבדל, הוא אומר, בין מי שעוסקים בתיאוריה, לבין רופאים, שכל יום רואים בני אדם סובלים. "כל חידוש, שעשוי לעזור לאדם, אני בעד. אנחנו חיים בעיצומה של מהפיכה שקטה בתחום הנוירוכירורגיה, כולל טכניקות הגרייה המוחית, וזה בעיניי לא פחות ממדהים שנוכל בעתיד הקרוב לטפל בהשמנת-יתר, בדיכאון, בהתמכרויות הרסניות שונות, בדיסטוניה חריפה. תרופות רבות מביאות עימן תופעות-לוואי קשות לחולים, ואלה מחלות נוראיות המסבות סבל רב לחולה וליקיריו, כמו בדיסטוניה קשה, שהם האדם מבצע תנועות לא רצוניות כמו הטלת הראש אחורנית, וזה מבודד אותו חברתית, ופתאום יש טכניקה שיכולה להתגבר על זה, ולהחזיר את האדם למעגל החיים והתיפקוד. מי יכול לצאת נגד טכניקות שעוזרות לסובלים? או אדם שסובל מרעד בידיים, שאינו פרקינסון, ואינו מסוגל לשתות כוס מים או לבוא בחברה ובאמצעות גירוי מוחי בעירנות מלאה – האדם יוצא ללא רעד. אני רופא וזה אומר שאני בעד כל טכנולוגיה בטוחה שתביא מזור מסוים לחולה – גם אם סילקנו את הסימפטום שמאמללים אותו, ולא הבראנו אותו".


osher

 

סריקת מוח לקביעת אינטליגנציה – כתנאי לקבלה לעבודה

"ברוך הבא לחברת 'קונקטום', בדקות הקרובות נערוך לך סריקות מוח לא פולשניות וככל הידוע לא מזיקות, ומהן נוכל לדעת את מידת האינטליגנציה שלך, מידת דבקותך באמת, מידת מסוכנתך לבצע מעשים פליליים ואת הסיכוי שתלקה בהפרעות מוח שונות בעתיד. 'חתימת המוח' שלך, שהיא כמו טביעת אצבע, כלומר היא ייחודית לכל אחד מאיתנו, לא תישמר בידי החברה, ולא ייעשה בה שום שימוש מלבד באיתור האנשים המתאימים ביותר להתקבל לעבודה בחברה שלנו. האם אתה מסכים לעבור את הסריקה הזו, שהיא תנאי הכרחי בשיקולים שלנו להעסיק אותך? האם אתה מאשר את הסכמתך להליך?"

הטקסט הזה, שנשמע כלקוח מספרי מדע בידיוני, עשוי להתממש בשנים הקרובות. כבר היום אפשר לזהות שקר באמצעות מכשיר MRI תיפקודי (fMRI), ובכמה מקרים נעזרו בתי המשפט בארה"ב בטכנולוגיה הזו כדי לדעת אם הנאשם במשפט דובר אמת או לא. יתירה מזאת, תחום חדש, נוירו קרימינולוגיה, מבוסס על גוף-ידע ענק, שממנו עולה כי התנהגות אלימה והתנהגות פלילית הולכות ונתפסות יותר ויותר כבעיות של בריאות, שכן מתברר יותר ויותר כי להתנהגות פלילית יש בסיס נוירו ביולוגי. במחקר, שפורסם בכתב-העת המדעי נייצ'ר, תוהים החוקרים בסוגיה, שכבר נדונה בסרט קולנוע ידוע, כיצד תנהג המדינה כאשר ידוע כי פלוני עומד לבצע פשע פלילי: האם היא תעצור אותו מראש כדי למנוע פגיעה באזרחים תמימים, למרות שעדיין לא ביצע את הפשע, ומהי אחריותו של אדם למעשיו – אם מתברר שההפרעה הנוירוביולוגית שממנה הוא סובל מונעת ממנו או מפחיתה אצלו את האחריות הפלילית למעשיו?

המחקר על ההתנהגות הפלילית
המחקר על האושר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-דצמבר 4, 2015 מאת ב-הכימיה של הנפש, המחר הנועז ותויגה ב-, , , .